התחלה// האמצעית מבין שבעה אחים בכפר ווזבה, סמוך לגונדר שבאתיופיה. "כשבאתי לעולם הפרות של אבא המליטו יותר, השטחים הוריקו ופרחו. קראו לי הבטנש, שזה עושר באמהרית".
אבא// ווסיה, חקלאי. "באתיופיה הוא היה אדם מאוד דומיננטי, עמוד התווך של הבית. כשעלינו לארץ הוא איבד את המעמד שלו, לא מצא את עצמו כאן. ב־2016 הוריי התגרשו והוא חזר לאתיופיה וגר בגונדר".
אמא// מריטו. "אמא עבדה בארץ בניקיון במכללות ובבתי ספר כדי לכלכל את הבית. בזכותה כולנו הגענו למקומות שאנחנו נמצאים היום. רצינו שתהיה גאה ושמחה בנו".
רועת צאן// בילדותה באתיופיה עבדה כרועת צאן. "תפקידי היה להוציא את הבהמות למרעה, לשמור עליהן ולהחזיר אותן בשעות הערב. כילדה בת ארבע-חמש שמקבלת אחריות כזאת, למדתי להתמודד עם אתגרים בכוחות עצמי".
מבצע חיסונים סודי// כשהייתה בת תשע החלה את המסע לארץ בלי שידעה בכלל. "קהילת יהודי אתיופיה מורכבת מאנשים מאוד תמימים. לא שואלים שאלות. הסתובבה שמועה שכל היהודים מתבקשים להגיע לקבל חיסונים באדיס אבבה. אבא אמר לנו שנוסעים בבוקר וחוזרים בלילה לכפר. הלכנו ברגל עד שראינו אוטובוסים, הם לקחו אותנו למקום שבו חיכו מטוסים, הועלינו עליהם והדלתות נפתחו בישראל".
נשארו מאחור// "עד שהגענו למטוסים בכלל לא ידענו במה מדובר. לא לקחנו תמונות, לא מזכרות, שום דבר. המבצע היה מאוד חשאי, כי הממשלה באתיופיה אסרה את העלייה. סבתא שלי הלכה לעולמה באותו יום, היא חלמה על ציון ולא זכתה לעלות איתנו. אפילו לא הלכנו לקבר כדי להיפרד".
נוחתים// המטוס הגיע ארצה ונחת באילת. "פעם ראשונה ראיתי אנשים לבנים, עד אז לא הכרתי נצ'ים – בהירי עור. סבתא שלי סיפרה לנו כל הזמן שבארץ ישראל הכול עשוי מזהב. חיפשתי על הרצפה כל הזמן אבנים מזהב".
נעים ונדים// בשנים הראשונות בישראל עברה משפחתה בין מרכזי קליטה. "בהתחלה נקלטנו באילת, אחר כך בבית אורן ואז בנווה כרמל. גרנו תשע נפשות בקרוואן, ההורים ישנו בסלון ומשם אמא עשתה פתח לחדר השינה שבו אנחנו ישנו, שבעה ילדים. לא היה מזגן, היה רותח בקיץ וקפוא בחורף. אלה לא היו תנאים נורמליים. משם עברנו לכפר יונה, לבית משלנו".
פערים// בשנותיה הראשונות בארץ למדה בבית הספר 'בית יוסף' בעתלית. "הייתי עולה חדשה ממש טרייה. התחלתי בעתלית ובכיתה ה' למדתי בבית הספר בכפר יונה. לא הבנתי את השפה ואת התרבות. לקח זמן".
בת אולפנה// בתום בית הספר היסודי החליטה לעבור ללמוד באולפנת עפרה. "אלה השנים הכי יפות שהיו לי. אחותי ואני למדנו שם, הייתה לנו מעטפת, שיעורים פרטיים, תגבור בעברית. הייתה אם בית שנשארה איתנו בשעות הערב כדי לסייע בלימודים. לא הרגשתי שום פער בגלל השפה, הצבע או הרקע. היה נהדר וסיימתי בגרות עם 34 יחידות לימוד".
עולה על מדים// בסוף כיתה י"ב החליטה להתגייס ללוחמה. "התלבטתי אם להמשיך כמו רוב חברותיי בשירות לאומי או לצאת לעולם הגדול יותר. החלטתי שיש לי מה לתרום בתפקיד לוחמה. התגייסתי לתפקיד בודקת מעברים בצה"ל".
צוואה// באותה תקופה שבה התלבטה על ההמשך שוחחה עם בן דודה, פקד יוסף אסראסה ז"ל, ששירת במג"ב. "נפגשנו בשבת חתן כל המשפחה והוא ניסה לשכנע אותי לשרת במג"ב. אמרתי לו שאני רוצה להיות לוחמת. הוא אמר שאם אחליט בכל זאת ללכת בדרכו, הוא ידאג לי. שבועיים אחר כך הוא נהרג בערב ראש השנה, בסיור משותף של משטרת ישראל והמשטרה הפלשתינית. השותף הפלשתיני ירה בו והוא נרצח. מאז ביטלו את שיתופי הפעולה בתחום הסיורים".
עזרה מלמעלה// "ראיתי בשיחה הזאת מעין צוואה, ללכת בדרכו ולשרת במשטרה. הבעיה שכבר הייתי בשירות צבאי. הסתכלתי לשמיים ואמרתי לו: 'יוסף, אני רוצה לשרת במשטרה, אבל עכשיו אתה כבר לא יכול לעזור לי'. זה נשמע אולי כאילו אני מטורללת, אבל בתוך כמה ימים אמרו לי שחלה טעות בשיבוץ שלי, אני צריכה להיות בטירונות מג"ב ולא בתפקידי בצבא. אחרי הטירונות הצטרפתי ליחידת ברק שהוקמה על ידי המפכ"ל הנוכחי קובי שבתאי ללוחמה בפשיעה".
שרשרת הפיקוד// במהלך שנותיה במשטרה שירתה במגוון תפקידים, בין היתר שילבה לימודי תואר ראשון בקרימינולוגיה ותואר ראשון ושני במשפטים. את ההתמחות עשתה בתביעה המשטרתית ושירתה בהמשך כקצינת אלימות במשפחה, קצינת חקירות נוער ועוד.
החצי השני// במהלך שירותה במשטרה הכירה את אבי טפט, שוטר גם הוא, ששירת 15 שנה ביס"מ ירושלים, אחרי כן ביס"מ שרון והיום בלוגיסטיקה. "חברה משותפת הכירה בינינו, סוג של שידוך".
קול הקהילה// בתפקידה הנוכחי משרתת כראש תחום קהילת יוצאי אתיופיה. "יש תחומים קהילתיים במשטרה שתפקידם להיות גשר בין הקהילה למשטרה בחברה החרדית, הערבית ועוד. בתפקידי אני מביאה את המאפיינים הייחודיים של קהילת יוצאי אתיופיה אל השוטרים ולהפך, להתאים את השירות המשטרתי לקהילה הזאת. אנחנו יוצאים למפגשים שמלמדים על חגים ומסורות".
פריחה וצמיחה// יום ירושלים נקבע גם כיום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנהרגו בדרכם לארץ דרך סודן. "יש 26 שוטרים קהילתיים שפרוסים בתחנות שבהן יש ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה. אחד המיזמים שהרמנו הוא שלקראת יום ירושלים אנחנו מאתרים את בני משפחות הנספים, מגיעים אליהם הביתה, נותנים להם זר פרחים, סמל לפריחה וצמיחה, יושבים אצלם בבית ושומעים את הסיפור. בחג הסיגד חילקנו מגנטים עם מספרי הטלפון האישיים של השוטרים הקהילתיים. יש לזה משמעות עצומה".
תמיד בזמינות// "כל מי שצריך יודע שאפשר ליצור איתי קשר. השרה פנינה תמנו־שטה, סגן השר גדי יברקן וגם צעירים ומבוגרים מהעדה יודעים לפנות אליי. צעירים שמשוחררים מהצבא ויש להם רישום פלילי ולא רוצים שזה יפגע בהם בהמשך פונים אליי. אני רואה מה אפשר לעשות, מנסחת מכתבים למי שצריך, מנגישה את המידע למי שצריך. אני חוסכת להם המון כסף על עורך דין ונותנת להם את זה מהלב. התוצאות מספקות".
לוחמת בפייק ניוז// תופעה שהיא מטפלת בה היא האשמת המשטרה בדברים שאינם בתחומה. "יש בפייסבוק המון קבוצות של יוצאי אתיופיה ואנשים כותבים שם באנונימיות. החלה שם תופעה שכל מי שקיבל דו"ח מפקח עירוני, ישר קבע שזה שוטר והעלה פוסטים מאשימים. יצרתי קשר עם מנהלי הקבוצות, אמרתי להם שיעבירו אליי את הפוסטים לפני הפרסום. חבל שיפרסמו דברים לא נכונים".
עד השעות הקטנות// "אמרתי למנהלים: אם זה נכון - תפרסמו, אבל תנו לי לבדוק. העבירו לי מדי יום בין 10 ל־15 פוסטים. הייתי יושבת עד שתיים או שלוש בלילה לבדוק במה מדובר. המון עובדות לא היו נכונות. דיברתי עם כותב הפוסט, אמרתי לו למי כדאי לפנות. היום יש אפס פוסטים בנושא. העבודה משתלמת".
נציגת המשטרה// כשלושה שבועות לפני יום העצמאות קיבלה שיחת טלפון מפתיעה. "המפקדת הקודמת שלי התקשרה אליי ואומרת שהיא תכף מתקשרת מטלפון אחר. אני מקבלת שיחת ועידה בווידאו כשעל הקו המפכ"ל, אני לא מבינה מה קורה. המפכ"ל מציג את מושיק אביב, מנהל מרכז ההסברה שאחראי על טקס המשואות. הם מודיעים לי שנבחרתי פה אחד לייצג את המשטרה בטקס המשואות בהר הרצל".
לתפארת מדינת ישראל// כשעמדה מול המשואה בהר הרצל ריגשה את הקהל וגרפה מחיאות כפיים כשהקדישה את המשואה לשוטרים ולשוטרות, לדורות שחלמו לעלות ירושלים ו"לילדה הקטנה באתיופיה שלא דמיינה שתעמוד מול הקהל הזה במדי משטרת ישראל ותצעק את המילים לתפארת מדינת ישראל". "אלי ויסברג, כותב הנאומים, ניסח את מה שרציתי לבטא. רציתי להודות לשוטרים ולהביא את הסיפור שלי, שמבטא את דרך הקהילה".
נחת לאמא// "אני עדיין לא מעכלת שהייתי במעמד המרגש הזה. זה היה מאוד מיוחד. בייחוד כשאמא שלי בוכה מרוב אושר והתרגשות. אני חושבת שזה הדבר הכי גדול שיש ואלוקים באמת זיכה אותי".
אם זה לא היה המסלול// "אני כל כך אוהבת את מה שאני עושה, שזה היה אותו מסלול בכל מקרה".
במגרש הביתי:
בוקר טוב// קמה בחמש וחצי בבוקר. "יש ימים של פגישות בכל הארץ, יש ימים שאני פותחת בטלפונים עם גופים, משפחות ועמותות שצריכות אותי. יש ימים שנפתחים בוועדות בכנסת או בפאנלים שונים".
פלייליסט// "רדיו ירושלים, רדיו 90 תוכניות בידור".
שבת// "קמה בבוקר והולכת לאמא, מבלה הרבה זמן עם כל המשפחה".
דמות מופת// "אמא!"
מפחיד// "שום דבר".
משאלה// "שהאחווה הישראלית והערבות ההדדית יהיו כל הזמן. אנחנו כעם מאוד מלוכדים בשעת משבר. אז שתמיד נהיה מאוחדים ונקבל את השונה והאחר בלי לרצות לשנות אותו, כי יש לנו חברה שמתייגת אנשים".
כשאהיה גדולה// "להתקדם, להגיע לעמדות מפתח, להתפתח ולצאת לפנסיה בזמן בבריאות ובשלום".
לתגובות: [email protected]