יאחתי, איילת. לפני משהו כמו שנתיים בנט הזמין אותי לביתו. אני הייתי אז אשת תקשורת והוא היה אחד הפוליטיקאים החביבים עלי.
לא ארחיב כאן על הדברים שנאמרו בפרטיות אבל כן ארשה לעצמי לספר לך מה קרה בסוף כי זה היה רגע מקסים ושובה לב: דקה לפני שנכנסתי לרכב, בנט שאל אותי פתאום, "תגידי, גלית, איך אני משיג את הלב של אבא שלך?".
הסתובבתי אליו וחייכתי, אחר כך משכתי בכתפי, לא הייתה לי תשובה בשלוף, היום יש לי: לא ככה. ככה – לא.
הלב של אבא שלי הוא לא מה שחושבים עליו, אפילו לא דומה – הוא לא עדרי, לא עיוור ולא קל דעת.
למעשה, ההיפך הוא הנכון – מדובר בלב שלא מתמסר בקלות וכמו כל הדברים יקרי הערך גם הוא קשה להשגה, אבל מהרגע בו הושג מדובר ביהלום מלוטש של מסירות ואהבה נדירה ולופתת.
בגין השיג אותו, נתניהו השיג אותו ואני אומרת לך באופן וודאי – האדם הבא שיצליח להשיג אותו יצטרך לעבוד קשה בשבילו, אין כאן קיצורי דרך. ואי אפשר לעקוף את הלב הזה בדרך לראשות הימין, את זה לפחות בנט זיהה כבר אז.
אני חושבת היום על השאלה שלו וקולטת את המשמעות האמתית: זאת שאלה של תייר בארץ לא לו. שאלה של אדם שהדי.אן.איי הישראלי זר לו. שאלה של הייטקיסט בדרך לפיתוח תוכנה. של פרסומאי בדרך לעיצוב מותג. בנט פשוט לא דובר את השפה.
מתוך משהו שנראה מבחוץ כמו התקף מאניה בלתי ניתן לעצירה הוא כבר לא עסוק בלשבות את הלב של אבא שלי, הרים ידיים, אצה לו הדרך. היום הוא עסוק בלשבור אותו. למחוץ אותו. לנתץ אותו לרסיסים.
יכול להיות שאת לא יודעת, סביר להניח שאת לא יודעת, הרי יש סביבך המון סוכר רווי בדמות ממתקי סלחנות וחנופה מצד התקשורת שמתווכת לך את השבר העצום דרך עדשה מרוככת אבל אל תלכי שולל – אלה פחמימות ריקות.
הקירות האקוסטיים שאת מוקפת בהם בולמים את הזעזוע ברחוב. הלחישה הטורדנית שאת בוודאי שומעת היא בעצם רעם אימתני של מיליוני אנשים מהימין הלאומי שאינם יודעים את נפשם מזעם, תדהמה וכאב – איך זה יכול להיות שהשמאל ניסה משך שנים ובסוף "אחד משלנו" הצליח.
השמאל הרי לעולם לא יאהב אותו, לא באמת, הוא רק עושה קולות עכשיו, שהרי מבחינתם בנט הוא רק "הסטוץ" לפני נפילת נתניהו. מבחינתם הוא אינסטרומנט. להשתמש ולזרוק. בדיחה.
ב"ארץ נהדרת" הוציאו לזרחוביץ' את השיניים התותבות אבל הן יחזרו במהירות שתסובב לך את הראש ברגע בו "סכנת נתניהו" תפסיק לרחף מעל ראשם.
ואז כבר לא יעזרו השערים המפרגנים ולא יעזרו האולפנים הממוזגים – אתם תבעטו החוצה ותרשמו בדברי הימים של ההיסטוריה הלאומית כזוג שהמליך את השמאל בזמן קריטי ומסוכן מול התחמשות הגרעין של איראן.
ומה יהיה הנשק הסודי שלנו אז? "ווי לאבב יזרעאל" בראשות הממשלה?
את נמצאת במצב לא פשוט איילת, לא מקנאה בך לרגע, זה מפחיד לנתץ מסגרות מוכרות. אבל יש בזה גם יופי, יופי של מנהיגות נשית שבוקעת מתוך השבר ומצעידה אותנו אל חוף מבטחים.
תהיי המנהיגה הזאת איילת. הרשי לעצמך לבקוע, את לא תהיי לבד, מיליוני ידיים ישמרו עלייך ואז ימחאו לך כף.
הלב שלך נמצא במקום הנכון, את זה אני יודעת. עכשיו רק נשאר האומץ. ואולי בעצם רק בחירה חופשית: בחירה בין תהומות הנשייה לבין, מי יודע, אולי האישה הבאה שתרכוש את הלב של אבא שלי.