יו"ר ימינה, נפתלי בנט, הוא תלמיד טוב. בנט יודע ללמוד תמיד מהטובים ביותר, גם דברים טובים וגם דברים טובים פחות. הערב למדנו שבנט למד גם לערבב את האמת, ועושה זאת טוב כמעט כמו מורו ורבו בתחום הזה, בנימין נתניהו.
השיטה פשוטה: אם תשקר בשכנוע עמוק, בלי למצמץ, בלי לגמגם ובטח בלי להתנצל, תצליח לייצר נרטיב שונה, סיפור חלופי, שיכשיר את כל השרצים בהתנהלותך ויהפוך את יריביך לאנשים הרעים.
נתניהו עשה זאת היטב כאשר הצליח לשכנע את תומכיו שלא הוא זה שערבב, שיקר ורימה את בני גנץ ואת הציבור כולו בסוגיית הרוטציה, ולא תכנן לרגע לקיים את ההסכם עליו חתם. במקום הסיפור הפשוט, זה שמתאר את המציאות נכוחה, מכר נתניהו לתומכיו סיפור חלופי לפיו גנץ הוא זה שהפר את כל ההסכמות עליהן הושתתה הממשלה, והוא בסך הכל נאלץ, שלא בטובתו, לפרק את החבילה.
העובדה שהמציאות לא מתיישבת עם הסיפור שמכר נתניהו, ושטענותיו אינן מתיישבות אפילו עם התאריכים של האירועים המשמעותיים ברומן קצר הימים עם בני גנץ, לא מפריעה לו. נכון או לא נכון - אם תשקר מספיק בביטחון יימצאו מספיק כאלו שיאמינו לך.
את השיטה הזו ממש אימץ הערב נפתלי בנט, כאשר הוציא מפיו את המשפט הלא ייאמן על הקמת ממשלה ימנית "עשינו הכל כדי שזה יצליח". בנט הרי יודע שמדובר בשקר מוחלט. הוא וחבריו לימינה ממש לא עשו הכל כדי שהקמת ממשלת ימין תצליח. בדיוק להיפך, הם עשו הכל, באופן מאוד מתוחכם, כדי להבטיח שהקמתה תיכשל.
בנט יודע היטב שעל מנת שתוכל לקום ממשלת ימין הוא היה צריך לעשות דבר אחד שאותו הקפיד מאוד לא לעשות. להודיע בפשטות: אני אהיה חלק רק מממשלת ימין. אם הוא היה מודיע את ההודעה הזאת, ככל הנראה הוא היה מגיע אמש לנשיא יחד עם נתניהו, ויחד הם היו מודיעים לנשיא על הקמת ממשלת ימין. מרבית חברי סיעת "תקווה חדשה", שבחירות עבורם לא היו אופציה, היו מוצאים את הדרך להשתלב בממשלה שכזו, עם מנהיגם גדעון סער או בלעדיו. נתניהו ובנט, ביחד או לחוד היו יכולים לספק להם את הסולמות על מנת לרדת מהעץ עליו טיפסו, וממשלת ימין סבירה היתה מוקמת.
אלא שבנט, כבר מהרגע הראשון, לא באמת רצה ממשלת ימין. היא בטח לא היתה מספיק חשובה לו על מנת להניח את כל כובד משקלו על כך שהיא תקום. יש לבנט אולי גם סיבות טובות לכך. קשה להאשים את בנט על כך שהוא רוצה לראות את נתניהו באופוזיציה. כמות המרורים שהאכיל אותו נתניהו בשמונה שנותיו בפוליטיקה היתה גורמת לכל אדם שפוי לרצות לנקום, ובמישור היחסים בין נתניהו לבנט המהלך שבו נקט האחרון הוא לגמרי מוצדק ואפילו מתבקש.
אבל גם אם נתניהו חטא לבנט רבות, והוא אכן חטא לו, לא עם ישראל הוא זה שצריך לשלם את המחיר. אם נקמת בנט בנתניהו יכלה לחכות 8 שנים היא יכולה לחכות עוד שנה או שנתיים. בינתיים אין שום הצדקה ואין שום מחילה על כוונתו של בנט להחזיר את השמאל לשלטון במדינת ישראל. את הנזקים שיעשו ניצן הורוביץ, מרב מיכאלי, יאיר לפיד ובני גנץ בשנה אחת של ממשלת שמאל במשרדיהם, גם ארבע או שמונה שנים של ממשלת ימין שתבוא אחר כך, יש לקוות, לא יספיקו כדי לתקן.
מי שיהיה חתום על כל מהלך של ניצן הורוביץ, מרב מיכאלי, תמר זנדברג ועמר בר לב במשרדים הבכירים שיקבלו לנהל יהיה נפתלי בנט. הוא לא יוכל לרחוץ בנקיון כפיו כאשר ההתיישבות ביו"ש תיפגע, זהותה היהודית של המדינה תותקף וכלכלתה תינזק.
המפתחות גם היום נמצאים רק בידיו של נפתלי בנט, ורק הוא יקבע איזו ממשלה תקום פה. כל עוד הנר דולק אפשר לתקן, וכל עוד לא קמה עדיין ממשלת שמאל שום דבר לא אבוד. אם בנט יתעשת, יבין את גודל השעה וייעשה את הנדרש, תוכל לקום כאן ממשלת ימין. אם הוא יסתנוור מהרצון להיות ראש ממשלה ומהאפשרות לנקום בנתניהו, הימין הישראלי לעולם לא יסלח לו.
עדו בן פורת - סגן עורך אתר ערוץ 7