חשיבות העלייה להר הבית

מכתבו של הרב גורן לראש הממשלה רבין במחאה על הכוונה למסור את הר הבית לידי הירדנים.* עיקר יחסו של הרצי"ה להר הבית היה הדרישה לריבונות מלאה עליו, ולא איסור העלייה להתפלל בו.* בזכות העולים להר הבית מתבררת ריבונותנו על ההר ועל הארץ כולה

הרב אליעזר מלמד , כ"ד באייר תשפ"א | עודכן: 07:37

חשיבות העלייה להר הבית-ערוץ 7
הרב אליעזר מלמד בהר הבית
צילום: יעקב וינברגר

בי"ז באב תשנ"ד, שלח הרב הגאון שלמה גורן זצ"ל (הרב הראשי לישראל תשל"ג-תשמ"ג), מכתב חשוב לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל:

"לכבוד ראש הממשלה ושר הביטחון, מר יצחק רבין, שלומך ישגה.

מוצא אני חובה נפשית להגיב על הפרסומים הנשמעים מפי שר החוץ שלך, שקיימת תכנית להתפשר עם המלך חוסיין על מתן למלך חוסיין מאחז ריבוני בהר הבית ובזה לקנות את לבו של המלך האשמי, הטוען לבעלות על ירושלים ועל המקומות הקדושים.

ברצוני להודיע לך בזה כי הר הבית נחשב לקודש הקדשים של האומה היהודית, ושלא ישלו אותך בסיפורי בדים כי ליהודים בין כך אסור לעלות ולהתפלל על הר הבית. אני מצרף לך בזה את ספרי "הר הבית" שפרסמתי לפני שנתיים, ובו כ-12 מפות בהן תחמתי את הגבולות של המקומות בהר הבית האסורים ליהודים לעלות והתחומים המותרים ליהודים לעלות ולהתפלל שם. מהמפות מוכח כי רוב הר הבית מותר לפי ההלכה בכניסה ליהודים. ובספרי הנ"ל אני קובע היכן שאפשר לבנות שם בית כנסת ליהודים להתפלל.

אין לנו כוונות כל שהן למנוע את המוסלמים מלעלות על הר הבית ולהתפלל במסגדים שלהם, אנו דורשים להשאיר את האזורים הפנויים של הר הבית שאין שם מסגדים והם תחת כיפת השמים בריבונות יהודית ולאפשר ליהודים להתפלל שם כאוות נפשם.

מאז חורבן הבית השני ועד לפני שלוש מאות שנה לא פסקה תפילתם של היהודים על הר הבית:

א. עם חורבן בית המקדש השני קבע רבן גמליאל נשיא ישראל, את לשכתו על מעלות הר הבית ומשם יצאה תורה לישראל, כפי המבואר במסכת סנהדרין (יא, ב). וכן רבן שמעון בן גמליאל קבע את ישיבתו על גב מעלה של הר הבית (מסכת עבודה זרה כ, א).

ב. בימי צום היו נוסחאות תפילה מיוחדות לאומרן בהר הבית עם תקיעת שופר, כמבואר במסכת תענית (טו, ב): "וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו לא היינו נוהגין כן אלא בשער מזרח ובהר הבית".

ג. התייר מבורדו (המאה הרביעית) מספר: "והיהודים יבואו פעם בשנה (בט' באב) למקום הזה (להר הבית) ויבכו ויקוננו אצל אבן אחת שנשארה שם מבית מקדשם ואותה ימשחו בשמן" (ראה חוברת ציון ספר ג' תרפ"ט מעמ' 111 ואילך מאמרו של יהודה יצחק יחזקאל).

ד. ר' אברהם ב"ר חייא הנשיא (המאה ה-12) מתאר את "בית התפילה והמדרש" שהיה קיים עבור היהודים על הר הבית כלשונו: "וכמו כן היו מלכי ישמעאל נוהגים עמם מנהג טוב והרשו לישראל לבוא אל הר הבית ולבנות בו בית תפילה ומדרש, והיו כל גלויות ישראל הקרובים אל הבית עולים אליו בחגים ובמועדים ומתפללים בתוכו ומעמידים תפילתם כנגד תמידין ומוספין" (ראה מאמרו הגדול של פרופסור ב"צ דינור 'בית תפילה ומדרש ליהודים על הר הבית בימי הערבים', חוברת ציון הנ"ל מעמודים 4 ואילך).

ה. הרמב"ם בעלותו לירושלים בחודש סיון תתקכ"ו (1165) התפלל בבית התפילה על הר הבית. כך עולה ממכתבו של הרמב"ם המובא בספר חרדים שער תשובה פ"ד (ראה גם בזה מאמרו של דינור הנ"ל עמוד 87 הערה 178 ומאמרו של יחזקאל עמודים 107-114).

ו. התייר הגדול ר' בנימין מטודילה ששהה כשנתיים בירושלים במאה ה-12 מתאר את תפילת היהודים לפני הכיפה של אבן השתיה.

ז. עוד במאה ה-16 בימיו של הרדב"ז - ר' דוד בן זמרה, "נהגו כל העולם לעלות באותן עליות (על הר הבית) לראות משם את הבית כולו, ולא שמענו ולא ראינו מי שמיחה בידם" (שו"ת הרדב"ז ח"א סימן תרצ"א).

אין ברצוני לדון כאן בצדדים ההלכתיים של הכניסה להר הבית, בשבילנו מספיק לזכור שהרמב"ם הנחשב למחמיר בנושא זה התפלל שם בעצמו ואנו מה נענה אחריו?

יחודו של 'הכותל המערבי' כמקום תפילה ליהודים הוא חדש מבחינה היסטורית, ואינו עולה על שלוש מאות שנה. תחילתו מאז הגזירות וההגבלות שהטילו השליטים המוסלמים על היהודים וביטול 'בית הכנסת והמדרש' שהיה קיים במשך מאות בשנים על הר הבית. אבל בשום פנים ואופן אין זכות לכותל, שכל קדושתו היא באשר הוא תוחם את הר הבית, להיות תחליף להר ה'. כי הכותל המערבי עליו נאמר במדרש (שמות רבה ב, ב): "לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי", הכוונה לכותל המערבי של קדשי הקדשים או של העזרה בבית המקדש, ולא לכותלו של הר הבית (וכבר נתברר הדבר אצלנו בספר 'הר הבית'). התפילות ליד הכותל מסמלות את הגלות של העם וגירושו מהר הבית, והתפילות שלנו על הר הבית מסמלות את שיבת העם לארצו ולמקום מקדשו.

הרבנים שמחוסר ידיעה טופוגרפית והלכתית של הר הבית, חוששים לעלות ולהתפלל על הר הבית, רשאים להחמיר על עצמם, אבל לנו ולעם כולו יש לאפשר תפילה חופשית על הר הבית באזורים המותרים לאחר טבילה במקווה טהרה, ולמוסלמים יש לתת גישה חופשית למסגדים שלהם על הר הבית, אבל חס וחלילה מלהסגיר לידי הואקף או בידי המלך חוסיין את הריבונות על הר הבית כולו".

כשלושה חודשים לאחר שליחת המכתב, בכ"ד במרחשוון תשנ"ה, נפטר הרב גורן. ראש הממשלה יצחק רבין התפנה מעיסוקיו כדי לנחם את משפחת הרב זצ"ל.

יסוד ההלכה

כדי להסביר את ההלכה יש להקדים שבהר הבית ישנם שני חלקים, האחד והוא הקטן, כולל את מקום המקדש והעזרות, שנקרא 'מחנה שכינה'. לדעת הרמב"ם ורוב הפוסקים אסור להיכנס אליו בימינו, מפני שאיננו יכולים להיטהר מטומאת מת. השני, נקרא 'מחנה לוויה', ואליו מותר להיכנס בימינו לאחר טבילה.

אמנם ידוע שבשנים שלפני הקמת המדינה, מחמת חששות שונים, הורו הרבנים, ובכללם מרן הרב קוק זצ"ל, שלא לעלות לכל הר הבית.

שלוש סיבות הניעו את הרב גורן להתיר את העלייה לרוב שטחו של הר הבית.

א) המיפוי המדויק של הר הבית שערך חיל ההנדסה בהוראתו לאחר שחרור הר הבית. מפות על פיהן ניתן היה לקבוע בוודאות היכן הם המקומות המותרים בכניסה לכל הדעות.

ב) העדויות הרבות על כך שבמשך יותר מאלף שנים לאחר החורבן, גדולי ישראל נהגו להתפלל על הר הבית במקומות המותרים.

ג) האיום על הריבונות היהודית בהר הבית.

ראוי לציין, שמסתבר שאחת הסיבות לקביעת שלטי האזהרה שלא לעלות להר בימי שלטון הטורקים והבריטים, הייתה כדי שלא להתגרות במוסלמים ובשליטים ששלטו אז בארץ, ובעת פרעות לא הגינו כראוי על היהודים.

דברי הרצי"ה

יש מקשים מדברי מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל, אולם מקריאת עמדתו הרשמית בכרוז מכ"ז שבט תשל"ז, עולה מסקנה הפוכה: "כל החומרה הגדולה ההלכתית, של איסור הכניסה אליו, מפני היותנו עוד, על פי ההלכה, במצב של טומאה, איננה נוגעת, פוגעת וגורעת, במשהו בערך הבעלות הקניינית שלנו על השטח המקום הקדוש הנאדר-בקודש הזה. זכה כבוד הרמטכ"ל שלנו, מר מרדכי גור, ואתו ועליו כבוד מורנו ורבנו הגאון רבי שלמה גורן, ראש רבני ישראל, ועל ידם שוחרר המקום הזה משלטונות הגויים, והנהו גם הוא, ככל שטחי מקומות ארץ-חיי-קדשנו, ברשותנו ובבעלותנו. ברשותנו ובבעלותנו הם מסדרים להם שם סדרי תפילותיהם ביום השישי. קבוצות חיילינו, הנמצאים שם, שומרים ומשגיחים עליהם בפקודת שלטונותינו. גם אם אנחנו נזהרים בכניסה שמה, כפי מדת ההלכה, גם בתוך-כך ומתוך-כך קבועה וקיימת בכל תקפה בעלותנו על כל שטח המקום הזה, ורשותנו למציאותם זאת של הגויים שם, שאינם בשום אופן בעלי המקום הזה".

משמעות דבריו

מדבריו עולה, שהריבונות היא העיקר, שכן מצוות יישוב הארץ מחייבת שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת, על אחת כמה וכמה הר הבית מקום בית מקדשנו. וכיוון שהריבונות בזמנו הייתה ברורה, כפי שטרח לפרט את סממני הריבונות והשלטון על הר הבית, לא ביקש לברר את פרטי גבולות האיסור להלכה. אבל אם היה שומע שבעקבות הימנעות היהודים לעלות להר - דגל ישראל הוסר מעל הר הבית, ונקודת המשטרה הקבועה הורדה משם, והנוכחות הצבאית הקבועה בוטלה, ושוטרים וחיילים אינם מורשים להיכנס למסגד, והוואקף המוסלמי טוען שהוא הריבון בהר הבית, והערבים אינם רק "מסדרים להם שם את תפילותיהם ביום השישי", אלא מסיתים משם את כל העולם נגד ישראל, וכנופיות ערבים מקללות ומגדפות שוטרים וחיילים ויהודים שעולים להר הבית. אילו רבנו היה שומע את כל זה היה מתפלץ מצער ותומך בכל אמצעי כשר במסגרת ההלכה כדי לחזק את הריבונות על הר הבית. אכן, בזכות העולים להר הבית ושרי הממשלה שתמכו בהם, המצב הולך ומשתנה לטובה.

עוד אפשר לראות מנוסח דבריו, עד כמה כיבד הרצי"ה את הרב גורן ואת סמכותו ההלכתית, כך שניתן להעריך, שהיה סומך על בירוריו ההלכתיים, ומעודד עמו את העלייה להר הבית.

יבורכו העולים

לקראת יום ירושלים נחזור לברך את העולים בטהרה להר הבית. בזכותם מתבררת הריבונות שלנו על ההר ועל כל ארץ ישראל. יהי רצון שמתוך כך נזכה ללמוד תורה כהלכה. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

לשאלות הלכתיות: ask@yhb.org.il