המדינה הפלשתינית כמעט מוכנה

"אין פרטנר" מכריזים כולם, אך מי שחושב שהמאמצים להקמת מדינה פלשתינית נעצרו, כדאי שיתעורר, כי הדבר היחיד שהשתנה הוא השיטה.

במקום לנסות להגיע להסכם, נוצרה בשנים האחרונות תנועת מלקחיים. זרוע אחת היא ישראל, הבולמת בהדרגה את קצב ההתיישבות היהודית באמצעות עצירת התכנון העתידי, סגירת ברזים, סרבול ביורוקרטי והקמת מערכת פיקוח והרס דרקוניים נגד התיישבות, תוך ניסיון להקשות כמה שיותר על חיי היהודים ביו"ש.

מדינת ישראל מעניקה במקביל מרחב לפעילות חופשית של הזרוע השנייה - השתלטות ערבית אדירה בשטח, בגיבוי ארגוני שמאל חתרניים ומימון אירופי עצום. התנאי להצלחת המהלך הזה הוא בהיותו איטי, הדרגתי, בלתי מוצהר, ונעשה בהסתר, במחתרת, בהונאה.

זו הסיבה שהשב"כ, המקפיד לחדור לכל התארגנות ילדותית של פרחחים יהודים, אינו מצווה לעקוב ולסכל פעילות של שלל ארגוני "זכויות אדם" המשתפים פעולה עם הרש"פ, ואף אוספים חומר מודיעיני על צה"ל ומסגירים מוכרי קרקעות ערביים למרתפי העינויים של "הפרטנרים". לכן נתניהו משמר את מתווה אוסלו והרש"פ בכל כוחו, למרות אינספור הפרות הסכמים, כשהוא אינו נוקף אצבע, פרט לדיבורים, כדי לעצור את ההסתה, תגמול הטרור, ההשתלטות על הקרקעות, הרס האתרים הארכיאולוגיים, ואת ההתנכלות הקטנה והיומיומית לתנועה היהודית ביו"ש.

הכל כדי לשמר את הכלים הפועלים נגד היהודים. זו הסיבה שהוא התעקש למנות את שי ניצן כפרקליט המדינה - לא למרות העבר שלו ברדיפת ההתיישבות, אלא בזכות הרזומה הזה. לכן הוא סיכל חקיקה נגד ארגוני שמאל המעודדים ומסייעים לפעילות השתלטות ערבית, מממנים אותה, מעניקים לה גיבוי משפטי, ומגישים עתירות אינסופיות נגד ההתיישבות היהודית וצה"ל.

בג"ץ מצידו רק מחכה לעתירות ותורם ככל יכולתו להרס גדול ככל האפשר בצד היהודי, תוך גיוס תעצומות רוע ואפליה שוברי שיאים. מצפה כרמים, עמונה, בתים בבית אל, מגרון - מראש היה ברור שאף ערבי לא יקבל את הקרקע, וההרס נעשה לשם הרס על ידי מערכת אכיפה ששמה לה למטרה להילחם ביהודים. זו אחת הסיבות שנתניהו הגן על בג"ץ והפרקליטות בכל כוחו, עד שהם הגיעו אליו.

הרצון הטוב שמור לערבים

מאז הקמת הרש"פ, הערבים ביו"ש אינם חיים תחת ממשל צבאי אלא תחת שלטון אוטונומי נרחב משלהם. האזרחים היחידים שנותרו תחת ממשל צבאי בלתי דמוקרטי הם כחצי מיליון יהודים, הנתונים לגחמה של כל יועץ משפטי צבאי של המנהל האזרחי. המנהל אמור לדאוג ליהודים לפחות כמו לערבים, ליזום פרויקטים עבורם, להתחנן אליהם להסכים לקבל אישור ותכנון לישובים בלתי חוקיים כפי שעשה מול הכפר א-מרייחה שבכניסה המערבית לעמק דותן, או לתכנן הכפלת ערים יהודיות כמו שביקש להכפיל את קלקיליה. כל הרצון הטוב שמור רק לערבים. עבור היהודים יש באמתחת המנהל האזרחי רק צווי הגבלה, הריסה, גירוש, הצרת צעדים ורוע. המנהל האזרחי הוא גוף הפועל יומם ולילה להקמת מדינה פלשתינית, ולחנק ההתיישבות היהודית העומדת בדרכה.

תחקיר מדהים של ארגון "עד כאן" חשף שעובדי המנהל הממונים על עסקות מקרקעין בשטחי סי הם ערבים המשמשים בעל כרחם סוכנים של הרש"פ. הם מדווחים בקביעות למפעיליהם על מוכרים ערבים, ואלו מוצאים את דרכם היישר אל מרתפי העינויים והמוות. השב"כ והמנהל אינם טורחים לחשוף או למנוע זאת, כי הדבר משתלב עם המדיניות למנוע רכישה יהודית של קרקעות, כחלק מהמאמץ נגד התרחבות האחיזה היהודית בשטח.

ב-2009 הקים נתניהו ממשלה עם אהוד ברק, למרות שהיו לו 64 ח"כים עם האיחוד הלאומי, שאותו השאיר מחוץ לממשלה. ב-2013 הכניס ראשונה את ציפי לבני, ואף נתן לה את משרד המשפטים, וניסה להשאיר את הבית היהודי בחוץ. ב-2015 נאלץ להקים ממשלת ימין אך ניסה להכניס את בוז'י הרצוג עם זכות וטו על ההתיישבות. ב-2019 ניסה להכניס את אבי גבאי ולתת לו את תיקי המפתח. לא רק הישרדות פוליטית הוא ביקש, אלא גם קואליציה שתאפשר לו ליישם את מדיניותו הפלשתינית ללא הפרעה, וזו גם אחת הסיבות למלחמת החורמה שלו נגד בנט ושקד.

עם הגיעו לשלטון ב-2009 נשא נתניהו את "נאום בר אילן" שבו הכריז על תמיכתו במדינה פלשתינית, ושממנו מעולם לא חזר. נוח לימין לחשוב שהוא משקר לאחרים, אך מעשיו חושפים מיהם המרומים האמיתיים. היחידי שקובע את מדיניות המנהל הוא בנימין נתניהו, האחראי על מינוי ראש המנהל, היכול להחליט על מינויים של יועמ"שים מאוזנים, היכול לתבוע מדיניות מאוזנת, ואפילו, שומו שמיים, כזו המעודדת התיישבות יהודית. נתניהו יכול היה לדרוש יוזמות לפיתוח ההתיישבות היהודית, לסלול כבישים עוקפים קריטיים ולפתח את המערכת הסלולרית הרעועה ביו"ש לרמה שלפחות תענה על הצרכים הביטחוניים. נתניהו מינה את ועדת לוי לפתרון בעיות ההתיישבות ביו"ש, אך מעולם לא אימץ את מסקנותיה ואת הפתרונות המעולים שהציעה. נתניהו התנגד לסלילת כבישים עוקפים חיוניים, עוקפי חווארה ואל-ערוב בגב ההר, והיה צורך במאבק ושביתת רעב להשגתם, כי למה שישקיע במקומות שאותם הוא רוצה לעזוב, ועוד לחזק את ההתיישבות בעומק השטח?

רק לחץ פוליטי כבד סיכל את מזימת המנהל האזרחי, בתמיכת נתניהו, להכפלה חסרת האחריות של קלקיליה. נתניהו מסרב בתוקף לאשר תכניות מתאר לישובים, ממלא באדיקות החלטות הרס של בג"ץ ומונע הריסת מאחזים ערביים בלתי חוקיים הממוקמים בנקודות קריטיות כגון חאן אל-אחמר וסוסיה הערבית, שהריסתם אושרה ע"י בג"ץ.

אותו מנהל ואותו נתניהו מנהלים מדיניות הפוכה לגבי ההשתלטות האדירה של הרש"פ על שטחי ענק, המתבצעת לפי תכנית אסטרטגית של קרבה לצירים, קרבה לישובים לצורך חניקתם, והשתלטות על מרחבים, בדגש על שטחי סי. הרש"פ הצהירה בגלוי על התנערותה מההסכמים והחלה לתכנן בשיטתיות ולבנות על שטחי סי כדי ליצור בשטח נוכחות ערבית בלתי הפיכה. נתניהו אפילו לא העיר שהם מפרים את ההסכמים. המיליארדים לפעילות הזו מגיעים במעורבות יומיומית של האיחוד האירופי ומדינות באירופה. נתניהו שותק, ואולי מתואם איתם.

לעקור בלי גירוש

"תכנית המאה" שגובשה ע"י נתניהו וג'ראד קושנר, היא תכנית לחלוקת הארץ, מסירת 90% מההר למדינה פלשתינית, וריסוק ההתיישבות ע"י ניתוק הקשר בין הישובים והכנסתם לשרוולי ריבונות צרים ובלתי אפשריים. היא תואמת להפליא את מגמת ההשתלטות הערבית בשטח, שנתניהו מקפיד שלא לסכל. זהו גם ההסבר לאי הניצול הנפשע של 4 השנים החלומיות של כהונת טראמפ. המטרה הסופית היא הכנסת ההתיישבות למצב של חנק פיזי, ללא אופק להתרחבות, עם צירים וישובים המוקפים בבנייה ערבית, עד שיהיה ברור ללא מילים שחיי היהודים בחבל הארץ הזה בלתי אפשריים.

לאחר הטראומות של הגירוש מחבל עזה וצפון השומרון ועקירת יישובי סיני כעשרים שנה קודם לכן, נותרו הימין והמתיישבים ביו"ש אסירי תודה לבנימין נתניהו, שבניגוד לקודמיו לא התפתה לתכנית דרמטית הכוללת נסיגה וגירוש.

אלא שהטראומה של גוש קטיף היא הדדית. לא רק המתיישבים רועדים ממהלך כזה, אלא גם הממסד הישראלי הרחוק מלהיזכר בערגה בהצלחה הגדולה של קיץ 2005. הפעם מדובר על לב המולדת, דעת הקהל לא תסבול שוב מראות של חיילים גוררים אזרחים בכוח מבתיהם. לתושבים יהיה ברור הפעם מראש שהם נזרקים לרחובות, שוב לא יתחבקו עם המגרשים ואף תהיה אלימות ואולי שפיכות דמים. צה"ל ייפגע אנושות לאחר שהחבל שאז נמתח, ייקרע הפעם סופית.

המתיישבים המאושרים שנתניהו אינו מגרש אותם מבתיהם עומדים למצוא את עצמם מוקפים וחנוקים כתוצאה ממתווה פעולה האופייני לאופן הפעולה שלו, שבניגוד לדורסנות של שרון, נמנע מעימות חזיתי, אלא נוקט פעולה סבלנית, עקבית, הדרגתית, מאחורי הגב, שינוי המציאות בשטח והרדמה באמצעות הונאה מתוחכמת של דיבורי ימין ומעשים של שמאל.

לכן, הקמת המדינה הפלשתינית מתבצעת במתווה אחר, הדרגתי ושקט, והיא נמצאת כעת בהילוך גבוה ובשלב מתקדם.