למה לי לתת?

האנשים האלה נגעו בנו בנשמה, מה שעשו עבורנו ובשבילנו, יישאר עימנו לעד. מה שהם עשו עבורנו הוא שעזר לנו לצלוח את הגיהנום, יצק אמונה וחיזק אותנו בדרך. הם הבינו אותנו, הם שמו את עצמם בצד והיו בשבילנו ברגעים בהם היה נחוץ לנו כל כך.

האנשים האלה, שברגעים הכי קשים שלנו בבית החולים, ניגשו לחבק, ניגשו עם עיניים טובות, ניגשו עם אופטימיות והבנה. שאלתי את עצמי - הכיצד? מאיפה הכוחות להיות פה, במחלקה הכל כך קשה הזאת. לראות סבל, לראות כאב, לראות עצב ובכי. כמה מקום יש להם בלב ובנשמה להכיל כל זאת? איך הם חוזרים לחייהם עם כל החוויות והמראות שרואים כאן?

נדיבות בהגדרה המילונית שלה - עשיית דבר מתוך רצון חופשי, מנדיבות לב, החלצות מרצון, רוחב לב ונכונות לעזור לזולת. כל אלו יש באנשים שבוחרים להפנות בחייהם משאבים של נפש, הון וזמן לטובת הזולת. על פי הגישה האלדריאנית, האדם רוצה וצריך להרגיש שהוא מועיל ותורם. העשייה למען האחר מעוררת תחושה ש"אני נחוץ, מועיל ותורם לזולת". מאפשר לבסס את תחושת השייכות של האדם, להרגיש במייטבו.

זה עשוי להסביר לנו את המוטיבציה של האדם לתת. עדין נותרת השאלה מיהם אלה שנותנים ומה השפיע עליהם להיות במקום הזה?

אני יכולה לנעוץ את ההסבר באופן חלקי במודלינג שהאנשים האלה ראו בביתם. אפשר לשער שהם ראו הורים שמפנים את משאביהם למען עשייה לזולת - ארגונים, עמותות, היישוב בו חיים או השכנים. הורים שלא רק דיברו אודות החשיבות והנחיצות שבנתינה אלא, אף עשו בעצמם ובאופן הזה העבירו את הערך החשוב הזה.

איך תוכלו לעודד את הילדים שלכם לעשות למען האחר?

אפשרו להם להתנסות בדחיית סיפוקים, אל תתנו מענה מיידי לכל בקשה וכאשר תתנו מענה, הוסיפו הערכה על ההתאפקות שלהם ועל סבלנותם.

הדגימו להם שאתם אנשים בעלי צרכים – אוכלים, מתקלחים, משוחחים. שבו עם הילדים לאכול ואפשרו לילדים להמתין כי אמא כעת אוכלת, או להמתין כי כרגע אבא מדבר ותכף תתפנו להקשיב להם. כאשר תסיימו את השיחה, פנו אליהם באופן יזום והזמינו אותם לומר את דבריהם.

כאשר אתם יוצאים מהבית ופוגשים שם את האיש אשר בקביעות מטאטא את המדרכה הסמוכה לביתכם, הציעו לו כוס קפה ועוגיה. כנסו פנימה וביחד עם הילדים הכינו והגישו לו.

כאשר אתם עושים סדר בארונות הבגדים והמשחקים, שאלו את הילדים מאילו משחקים הם מוכנים להיפרד ולתת למי שזקוק, אילו בגדים ניתן להעביר למי שנחוץ לו. אירזו הכל וגשו ביחד למסור אותם.
ארגונים כמו חב"ד, לתת, תנועת הצופים ומועצות מקומיות אוספים בחגים מוצרי מזון לנזקקים, גשו עם הילדים להעביר מוצרי מזון אלו, השתתפו באריזתם ובהעברתם למשפחות נזקקות.

הכינו עם הילדים משלוחי מנות, אירזו וצרפו ברכה, סעו בפורים לחלקם לילדים המאושפזים במחלקות שונות.

ניתן למצוא עוד שלל רעיונות ואפשרויות לעשייה ולנתינה למען האחר, ביחד עם הילדים. הילדים יפנימו את עשייה והנתינה לזולת דרך התנסות ופחות דרך מילים והסברים.

בנוסף, אני נוטה לשער כי מדובר באנשים אשר אינם מתנים את העשייה שלהם בהערכה מן החוץ או בגמול כלשהו - כספי או יוקרה. אנשים אשר עושים מתוך ערך פנימי ואמונה פנימית ואינם נשענים על התייחסות חיצונית, אינם תלויים בה כדי להמשיך לעשות.

ניתן לראות לאורך ההיסטוריה וגם בימים אלו ממש איזו השפעה מיטיבה על החברה שלנו ועל העולם כולו יש לאירגונים אשר מושתתים על נתינה ועל עשייה למען הזולת. דוגמא לכך הינה "עמותת חיים" אשר מפעילה מערך של מתנדבים במחלקות של ילדים חולי סרטן ובכל יום שבת טייסים מתנדבים טסים בשמי הארץ עם ילדים חולים, מאפשרים להם לזמן קצר חוויה של שליטה, אשר כל כך אבדה בחוויית חייהם הנוכחית.

"קבוצת כן ולא" – קבוצת מתנדבים אשר מצוותים אדם רואה ואדם עיוור לפעילויות ספורט כמו: רכיבה על אופניים, חתירה בסירות דרקון ואף סיוע בעולם התעסוקה. "מתנת חיים" – ארגון המעודד אנשים לתרום כלייה ממניעים התנדבותיים בלבד ולשם הצלת חיים. ארגונים אשר נותנים מענה ומקדמים נושאים ותכנים אשר אינם ממוקמים גבוה בסולם סדרי העדיפויות של מדינות העולם ומשפיעים על יצירת "עולם טוב יותר".

אחרית דבר – זמן הוא משאב יקר אשר קיים אצל כולנו באופן מוגבל ושאלת השאלות היא – איך מוצאים זמן? בית, ילדים, עבודה, ספורט, לימודים, איך אפשר להכניס בתוך לוח זמנים צפוף גם התנדבות? נותר לנו רק להציץ לימין ולשמאל ולראות אנשים עסוקים ועמוסים אשר יוזמים, מצליחים ואף מוצאים בחייהם מקום להתנדבות.

רוצים להיווכח? חפשו את דלית חפץ גלעדי, בת 51 נשואה ואמא ל-3 ילדים, תסריטאית. מתגוררת במבשרת ציון, מתנדבת במרכז לצעירות חסרות בית בירושלים - פרויקט המספק מענה לצעירות חסרות בית הנמצאות במצבי סיכון ומצוקה קשים. או את בת-אל לאווי צ'קוטאי, בת 35, אמא ל-5 ילדים, מנכ"לית של פירמת ביטוח מצליחה ונהגת אמבולנס בהתנדבות. קחו לכם השראה.

יהודית אוליבר - מדריכת הורים מטעם מכון אדלר