חג הקורבן

כל הסימנים מורים על כך שחוליית המפגעים בצומת תפוח תכננה את הפיגוע זמן רב ומאחוריה עומדת תשתית מעובה.

אסף משניות , כ"ד באייר תשפ"א | עודכן: 17:30

חג הקורבן-ערוץ 7
בתפקוד החיילים לא נפל פגם. זירת הפיגוע בצומת תפוח
צילום: פלאש 90

השבועות הארוכים של מתיחות בין יהודים לערבים, שהתחילו בתקיפות הטיקטוק בירושלים וביפו, הגיעו לשיא ביום ראשון האחרון עם שני אירועי טרור. הראשון התרחש בשעות הבוקר בצומת הגוש, כשמחבלת מבוגרת כבת 60 התקרבה עם סכין שלופה לעבר חיילי צה"ל שאבטחו את הצומת. החיילים פתחו בנוהל מעצר חשוד לפי הוראות פתיחה באש, ולבסוף ירו למוות במחבלת.

כמה שעות מאוחר יותר התרחש הפיגוע הקשה בצומת תפוח, כאשר רכב פלשתיני פתח בירי לעבר שלושה נוסעים שעמדו בצומת. אחד מהפצועים, בניה פרץ, נפצע אנושות, ונכון לכתיבת שורות אלה עדיין נלחם על חייו בבית החולים בילינסון. שני הפצועים הנוספים הוגדרו כפצועים קשה וקל. הפיגוע עצמו ארך שניות ספורות, ועד שהחייל שאבטח את הצומת הספיק לפתוח באש, הרכב עם המחבלים כבר ברח מהמקום. יחד עם זה, החייל הספיק לירות ברכב כשבעה כדורים, אך אלה לא עצרו אותו. נכון לכתיבת שורות אלה המחבלים טרם נתפסו, אך במערכת הביטחון ידוע שמו של אחד מהם, מנתצר שלבי.

"אין ספק שפעלה כאן חוליה מאורגנת שפועלת תחת חסותו של ארגון טרור כזה או אחר", אומר ד"ר עדו זלקוביץ', ראש התוכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל ועמית מדיניות במכון 'מתווים'. "זאת חוליית טרור מאורגנת שחיכתה לאווירה הציבורית המתאימה ולהזדמנות המבצעית הנכונה כדי להוציא את הפיגוע משלב התוכניות אל הפועל".

מה הפך את זירת הפיגוע ביום ראשון להזדמנות שלה חיכו המחבלים?

"זה שילוב של דברים. האווירה הציבורית ברחוב הערבי, גם בגלל חודש הרמדאן וגם בגלל ביטול הבחירות, הכינו את הקרקע לשם כך, וצומת תפוח הוא צומת מועד לפורענות לפיגועים".

"סביר להניח שהתכנון של החוליה הזאת לא היה ספציפית ליום ראשון, אלא שהם בדקו את השטח ואיתרו את הזמן הטוב ביותר לבצע את הפיגוע המחריד הזה", אומר האלוף (במיל') איתן דנגוט, לשעבר מתאם פעולות הממשלה בשטחים. "מה שכן, ברור שמדובר באנשים מיומנים מאוד. לירות תוך כדי תנועה, בשניות ספורות, ולהצליח לפצוע 3 אנשים - זה משהו שחייבים להתאמן עליו לפני. אבל כמו שאמרתי, זה לא סותר את העובדה שהתרחיש הספציפי של האירוע ומועד הביצוע שלו לא בהכרח נקבעו מראש".

מה מוביל אותך למסקנה הזאת?

"כל פרטי הפיגוע. עצם העובדה שהמחבל שרודפים אחריו כרגע מגיע בכלל מאזור רמאללה, שזה רחוק מצומת תפוח, מביאה להבנה שזה לא אירוע מזדמן של מחבל בודד שיצא מהבית שלו למחסום הקרוב כדי להרוג חיילים או אזרחים. זה הרבה יותר מאורגן מזה. גם מקום הפיגוע עצמו, צומת תפוח המועד לפורענות, מלמד שמדובר באנשים שידעו מה הם עושים. צומת תפוח נמצא מרחק דקות ספורות מחווארה, שמשם אפשר להיעלם בקלות רבה. זה מלמד על מחשבה די מתוכננת של התשתית לאירוע. מה שכן, אנחנו לא יודעים בשלב זה, או לפחות זה לא נאמר לציבור, האם המחבלים עברו במקום כמה פעמים כדי לבדוק את השטח, או שניסו לפגע בעבר במקום ורק עכשיו הצליחו למצוא את שעת הכושר לכך".

ירידה בכוננות

קשה לומר שהכתובת לא הייתה על הקיר בכל הקשור לצומת תפוח, שכאמור ידע כבר פיגועים רבים בעברו. הסיבה לכך, מעבר לקרבתו לכפר חווארה, היא העובדה שהוא מחבר בין שניים מהצירים המרכזיים ביהודה ושומרון - כביש 60 וכביש 5. כמו כן, הוא יוצר חיכוך בין תושבי שכם לישראלים.

"צומת תפוח, כמו כל שאר צומתי וכבישי איו"ש שבהם חולפים רכבים ישראליים ופלשתיניים גם יחד, בעייתי מאוד לאבטחה. במצב שבו שתי האוכלוסיות מתערבבות ועושות שימוש באותן תשתיות, קשה למנוע מבודדים היוזמים פיגוע מעכשיו לעכשיו לממש את מזימתם", אומר ליאור אקרמן, לשעבר ראש מטה ראש השב"כ וסגן ראש אגף בארגון.

זה לא היה פיגוע של מחבל בודד.

"נכון, ויחד עם זה צריך לומר שגם הסוג הזה הוא יחסית פשוט לביצוע ולא מצריך תשתית טרור מאורגנת למדי, מה שהופך אותו למורכב יותר לבלימה".

יש דרך למנוע מאירועים כאלה להתרחש?

"מניעה מוחלטת של פיגועים מסוג יכולה לקרות רק ע"י שימוש בכבישים נפרדים לחלוטין, מה שכנראה אינו מעשי".

אומנם יצירת כבישים נפרדים ליהודים ולערבים ביהודה ושומרון אינה מעשית בשלב זה, אך יחד עם זאת, למערכת הביטחון יש שורה של כלים שעשויים להפחית כמעט לאפס פיגועים מהסוג הזה. ההיסטוריה המדממת של צומת תפוח הובילה בעבר את צה"ל לתגבר שם כוחות ולבנות עמדות לחיילים שיאבטחו את המקום, כולל עמדת פילבוקס. אלא שלפי עדויות של נוסעים במקום שהגיעו ל'בשבע', נוכחות החיילים במקום פחתה משמעותית לאחרונה. עמדת הפילבוקס אינה מאוישת, לפחות בשעות הבוקר, אז קיים הממשק הנרחב בין יהודים וערבים בצומת. כמו כן, על הקרקע בצומת נמצאים בין שניים לשלושה חיילים. סביב תחנות האוטובוס ישנן בטונדות שנועדו להגן מפני פיגועי דריסה, אך לא מפני פיגועי ירי. בחלקו השני של הצומת, כמה עשרות מטרים משם, נמצאת תחנת האוטובוס שדרכה עוברים האוטובוסים לתוך היישוב תפוח. שם בזמן האחרון אין חיילים כלל. לפני מספר חודשים ניסו מחבלים לבצע פיגוע דריסה בחלק זה של הצומת כנגד שני חיילים במקום, ניסיון שנכשל.

לצד הנתונים הללו, חייבים לציין שלא נפלה טעות מבצעית בתפקוד החיילים בזירה: "צריך לומר שהחייל שירה עשה בדיוק את מה שיכול היה לעשות. אנחנו מדברים על אירוע שהתרחש שניות ספורות, ועד שהחייל הספיק לירות בנשקו המחבלים כבר ברחו. ועם כל זה הוא הצליח לפגוע ברכב של המחבלים. בכלל, בשני האירועים שהתרחשו ביום ראשון, בצומת תפוח ובצומת הגוש, החיילים התנהלו כמו שמצופה מהם, וניסיון הפיגוע בצומת הגוש הראה כי הוראות הפתיחה באש נותנות לחיילים את מרווח התמרון הנדרש כדי להגן עליהם כמו שצריך", אומר דנגוט.

ובכל זאת, המחבלים הצליחו לחמוק, וזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה. יש דרך למנוע אירועים כאלה?

"ברור שאירוע כזה צריך להסתיים בכך שהמחבלים לא יוצאים מהזירה בחיים. אבל במהירות שבה התרחשו הדברים, ובהתאם לתנאי השטח, מעט צפוי שזה יקרה. בשטח אתה מתחיל לתעדף דברים, וברור שבראש סדר העדיפויות נמצא הטיפול בפצועים. שלושה חיילים בשטח לא יכולים גם לנהל מרדף, גם לטפל בפצועים בשטח וגם לוודא שאין סייענים או מחבלים נוספים בזירה שמחכים לבצע פיגוע המשך. לכן לא פעם קורה שהמחבלים נמלטים, אבל יחד עם זה צריך להיות ברור שצה"ל ושאר כוחות הביטחון יתפסו אותו. זה אולי ייקח כמה ימים, אבל זה יקרה".

רצח בחסות הראיס

ההסלמה ברחובות הייתה צפויה גם כן, בעקבות חודש הרמדאן שרווי באירועי טרור מדי שנה. אפילו בשנה שעברה, שנת קורונה, שבה מספר הפיגועים צנח משמעותית, התבצעו בחודש הזה חמישה פיגועים, רובם המוחלט כנגד כוחות ביטחון, כשבשיאם נרצח סמ"ר עמית בן יגאל.

"בדרך כלל חודש הרמדאן נחשב תקופה רגישה יותר בשנה על רקע התפילות, ההסתה והרצון לבסס שליטה בהר הבית. את חימום השטח בחודש זה מובילים בעיקר גורמים דתיים קיצוניים ולאומניים המעוניינים ללבות אש מול ישראל כל השנה", אומר אקרמן.

חודש הרמדאן הוא אכן הגורם המרכזי, או שאנחנו מדברים פה על שילוב נסיבות?

"הרמדאן הוא אכן גורם מרכזי, אבל הוא רק חלק ממכלול של סיבות. הראשונה היא מצב קבוע של הסתה בלתי פוסקת נגד ישראל מצד רשויות השלטון הפלשתיניות ומצד ארגוני הטרור השונים ובראשם חמאס. השנייה היא הכאוס ששורר כיום ברשות על רקע הבחירות המתוכננות ודחייתן. עקב חולשת אבו מאזן, החמאס וגורמי האופוזיציה השונים מעוניינים להוכיח את כוחם ויכולתם לקבוע עובדות בשטח. הסיבה השלישית היא הכעס ותחושת התסכול המתמשכת של גורמי טרור קיצוניים משליטת ישראל בשטח. מדובר במצב קבוע הנמשך שנים ושהלהבות בו עולות בכל פעם מחדש ברגע שמתרחש פיגוע, או לחלופין כשמתרחשת פגיעה קשה באזרחים פלשתינים".

ההסתה שעליה מדבר אקרמן ממשיכה כל העת, כאשר המוקד התורן הוא המהומות בשכונת שייח' ג'ראח. המהומות מתנהלות שם על רקע ניסיונות של יהודים לרכוש דירות בשכונה, צעד שהערבים מתנגדים לו בכל תוקף. המאבק על השכונה חצה את גבולות ירושלים, וביום שלישי בערב התקיימה הפגנה של אנשי פת"ח ברמאללה להבעת תמיכה במתפרעים בשכונה. כמו כן, מוחמד דף, רמטכ"ל הזרוע הצבאית של חמאס, שחרר הצהרה נדירה, גם כן ביום שלישי, ובה אמר ש"התוקפנות הישראלית כלפי תושבי שייח' ג'ראח לא תישאר ללא מענה והכיבוש ישלם מחיר יקר".

"ההסתה הזאת נעשית כמעט בכל רובד אפשרי, ובשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר השפעות לרשתות החברתיות כגורם מסית. אפשר כבר אפילו לומר שמשם מגיעה רוב ההסתה", אומר זלקוביץ'.

עד כמה ההסתה הזאת משפיעה?

"מאוד. פחות על פיגועים כמו הפיגוע בצומת תפוח, שרואים בו את התכנון והחשיבה, אבל כן בפיגועי בודדים. צריך גם לומר שלא כל פיגוע בודדים נולד בעקבות הסתה. הפרופיל של המחבל הבודד שהושפע מההסתה הוא לרוב צעירים. מחבלות כמו האישה בת ה־60 מצומת תפוח, זה נראה על פניו כמו סיפור אחר, בדומה לתופעה שאנחנו מכירים בארה"ב בשם 'התאבדות ע"י שוטרים'. מדובר הרבה פעמים באנשים שיש להם תסבוכות כאלה ואחרות בחיים האישיים שלהם, והם אנשים דתיים שלא מוכנים דתית להתאבד, אז הם הולכים לבצע פיגוע בתקווה שלא יחזרו ממנו".

חלק מההסתה יוצא מתוך הרשות הפלשתינית עצמה. אחרי הפיגוע בתפוח פרסם ארגון הפת"ח, ארגונו של אבו מאזן, שני פוסטים. הראשון, מסניף התנועה בשכם, דיבר בצורה כללית על פעולותיה של ישראל בירושלים ועל כך ש"ההתנגדות היא זכות טבעית של העם הפלשתיני, והכיבוש יישא באחריות למעשיו בירושלים". זאת במקביל להודעת לשכת ההסברה של הפת"ח לעיתונות הערבית, שבה נאמר ש"העם הפלשתיני לא יזנח את ירושלים לבדה אל מול כוחות הכיבוש ועדרי מתנחליו".

הפוסט השני, שפורסם בדף הפייסבוק של נציבות ההסברה של הפת"ח, קרא להשמיד ראיות מהפיגוע כדי שכוחות הביטחון הישראליים יתקשו באיתורם של המחבלים: "עמנו המהולל, בני עמנו הנכבדים - אנו קוראים לכם להיפטר מהחומרים שנשמרו היום במצלמות בתיכם או בתי העסק שלכם, ולא להעביר ביניכם שום חומר תקשורתי שהכיבוש מפיץ".

הפוסטים וההודעה של הפת"ח מנוגדים כמובן לדברים שאומרים הארגון ואבו מאזן בתקשורת הבינלאומית והישראלית, וזהו מעין משחק כפול אל מול ישראל. מהצד האחד נמצאים ההסתה נגד ישראל והקריאות לנהל את המאבק מולה, ובצד השני נמצא התיאום הביטחוני הנרחב בין ישראל לרשות. דוגמה בולטת ניתן למצוא באירוע שהתרחש ביום שלישי בשעות הבוקר, כאשר שירותי הביטחון של הרשות הודיעו לצה"ל כי נמצא רכבם של המחבלים בכפר עקרבא הסמוך לכפר חווארה. אלא שמסיבה שאינה ברורה כוחות הביטחון לא הגיעו לאסוף את הרכב, והוא הועלה בלהבות ע"י תושבי המקום.

"מערכת היחסים בין שב"כ לארגוני הביטחון הפלשתיניים היא ארוכת שנים וידעה עליות ומורדות. צריך להודות שברוב המקרים פועל שיתוף הפעולה באופן מיטבי ומביא לסיכולים רבים מאוד בכל ימות השנה. חשוב גם להבין ששיתוף פעולה זה משרת קודם כול את הפלשתינים עצמם. קשה לדעת מה אירע במקרה זה, אולם אפשר להניח שהפלשתינים העבירו מסר מהשלטונות על כך ששיתוף הפעולה עימנו יהיה מוגבל בגלל המצב", אומר אקרמן.

"רצף שאסור להקל בו ראש"

המצב שעליו אקרמן מדבר נוגע לביטול הבחירות שהיו אמורות להתקיים ברשות ב־22 במאי. ביום חמישי שעבר הודיע אבו מאזן על דחיית הבחירות לתאריך לא ידוע, שכן ישראל כביכול אינה מאפשרת לתושבי מזרח ירושלים להשתתף בהן. הודעת הביטול לא הפתיעה איש בישראל, לאור העובדה שאבו מאזן חיפש דרך לבטל את הבחירות בשל מצבו העגום בסקרים.

"כבר מינואר אבו מאזן מחפש דרך לרדת מהעץ הזה של הבחירות, וכבר אז היה ברור שהסיכוי שהן באמת יתקיימו הוא אפס עגול. לא סתם הוא קבע קודם את הבחירות לפרלמנט ורק אחר כך את הבחירות לנשיאות. הוא לקח לעצמו מקדמי ביטחון כדי לוודא שהוא לא יפסיד את שלטונו. בנוסף, העובדה שהוא קבע בחירות במקביל לבחירות בישראל ולעובדה שאין כאן ממשלה ובהכרח גם עמדה ברורה, נתנה לו הרבה פתחי יציאה מהבחירות האלה.

"צריך לומר שהדרג המדיני בישראל נהג בחוכמה רבה כששמר על דממה מוחלטת בנושא, כך שהוא לא נתן לאבו מאזן את כל התשתית כדי להטיל את האחריות על ישראל. ואחרי שכל זה נאמר, ברור כשמש שנושא ההצבעה במזרח ירושלים הוא תירוץ לביטול הבחירות, ואפילו די חלש. אנחנו מדברים בסך הכול על 6,400 בעלי זכות בחירה. אפשר היה למצוא להם פתרון, ובשבילם אתה לא מונע ממיליון וחצי מצביעים את האפשרות לבחור", אומר דנגוט.

זלקוביץ' מסכים: "אם היו רוצים לקיים את הבחירות האלה היה אפשר בקלות למצוא את הדרך לכך. היה אפשר להציב ברמאללה קלפיות לאנשי מזרח ירושלים. היה אפשר לבקש מהקונסוליות במזרח ירושלים, שהן שטח ניטרלי, להציב בשטחן את הקלפיות. היה אפשר ללכת למודל של הצבעה מרחוק עבור אותה אוכלוסייה. העניין הוא שלא היה רצון. ביטול הבחירות משרת את האינטרסים של אבו מאזן הרבה יותר טוב".

ובכל זאת, כבר 15 שנה אין בחירות ברשות. למה ביטולן מבעיר את השטח כל כך?

"זאת בדיוק הנקודה. דור שלם ברשות, כל מי שבן 32 ומטה, מעולם לא אמרו את דברם ומעולם לא לקחו חלק בהליך הפוליטי. מעולם לא נתנו להם להביע את דעתם ואת רצונם. ברגע שהרשות הפילה את האחריות במהירות שיא על ישראל, הרחוב הערבי מאשים את ישראל. זה מתחבר עם החשיבות של ירושלים לציבור הערבי והצורך שלו להראות איזושהי ריבונות במקום. כל זה ביחד, בתוספת הרמדאן, יצר את התשתית לפיגועים האחרונים".

למרות האירועים הקשים של השבוע החולף, דנגוט מזהיר שהשבוע הבא עלול להיות נפיץ אף יותר. "אנחנו נכנסים לשבוע האחרון של הרמדאן, שהוא תמיד הכי נפיץ. סוף השבוע הקרוב הוא מאוד בעייתי מהכיוון הזה. תוסיף לזה את יום ירושלים שחל בראשון בלילה, את לילת אל־קאדר - אחד הלילות החשובים באסלאם, את העיד אל־פיטר ואת יום הנכבה בשבת הבאה. זה רצף בעייתי שאסור להקל בו ראש".