היש במילים נחמה? היש דברים שיוכלו להקהות הכאב על נער בן תשע-עשרה שנקטל בִּדְמִי ימיו?
השבר גדול והצער אין לו קץ. והמילים - דלות, דלות מדיי.
זהו יום עצוב ומר לכולנו. לעיר ירושלים ולהתיישבות היהודית באשר היא. יום שבו אנחנו מלווים למנוחת עולמים נער אשר נרצח בידי בני עוולה רק משום היותו יהודי.
יהודה, בימים האחרונים ליווינו בחרדה ובדאגה את המאבק על חייך. נשאנו תפילה מעומק הלב שתצליח לגבור על פצעיך הקשים. בכל רחבי הארץ יִחֲלוּ להחלמתך. והבוקר, לְדְאָבוֹן הלב, הבוקר התפילה הזאת הופכת להספד.
ישיבת איתמר הייתה לך, יהודה, לבית שני בעת האחרונה, אך שכונת קריית משה והעיר ירושלים נותרו תמיד בלב חייך. וכאן, באדמת ירושלים, כאן אנחנו נפרדים ממך. בְּרִגְבֵי אדמתה של העיר שכה אהבת,
העיר שהיום מצדיעה לך ולמסלול חייך הקצר - בלב שבור.
קצרים היו חייך, יהודה, קצרים עד כאב. לא הספקת להגשים את החלומות שרקמת לעצמך. לא זכית להקים בית בישראל.
אתמול התבשרנו כי כוחות הביטחון הצליחו לשים את ידם על בן העוולה שקיפד את חייך. אולי יימצא בכך ולו קמצוץ של נחמה. ואולי תהא החלמתם של חבריך הפצועים – גם היא מקור מסוים לעידוד.
לכל אלו הקמים עלינו לכלותנו נאמר היום: דרככם לא תצלח! גם בהילקח הטובים מכל שבין בנינו – רוחנו לא תישבר. גם כאשר הכאב צורב את הנשמה – אנחנו יודעים כי דרכנו היא זאת שתנצח.
