ההתרחשות הפוליטית בסופו של יום שלישי השבוע הייתה רק דוגמית מאיימת למה שעלול להתרחש בממשלה שתוקם בתמיכתה של רע"מ. הוועדה המסדרת שהתכנסה לקדם את הצעת החוק לבחירה ישירה לראשות הממשלה – הצעת חוק שנמצאת גבוה בסולם הרצונות של נתניהו לעת הזאת, נאלצה להסיר את ההצעה מסדר היום ברגע האחרון שכן לא נשקף לה רוב בשל התנגדות סער ועבאס. התנגדותו של סער לא מפתיעה, אולם התנגדותו של עבאס, שאמור היה להחזיק את רשת הביטחון של נתניהו לו היה מקים ממשלה, מאותתת על התוצאה המסוכנת של הישענות על מפלגה ערבית. "פרוטקשן בתוך הכנסת", מכנה זאת ח"כ אורית סטרוק ממפלגת הציונות הדתית. "אז עכשיו ינסו לשכנע אותו, אבל מה זה לשכנע? לשלם לו".
"עבאס התגלה כאחד הפוליטיקאים הממולחים והמוכשרים בכנסת", מחמיאה סטרוק, "והוא אמר על השולחן שיצטרכו לשלם לו על כל הצבעה והצבעה בה יימנע כדי להחזיק את ממשלת הימין. הוא אמר שהוא לא מוסר את עצמו לנתניהו, הוא יגבה מחיר בכל פעם. צריך להבין כמה זה חמור. הטריק הזה שאומרים שעבאס לא יקבל מינוי ממשלתי אלא רק יימנע מבחוץ, זו אחיזת עיניים מהסוג המנוול ביותר. הרי החיים הפוליטיים בנויים מקואליציה ואופוזיציה. כל אצבע שמשלימה ל-61 יכולה ברגע אחד להפיל את הממשלה. לאצבע הזו יש כוח אדיר ולכן היא כל הזמן תסחט את הממשלה. זה לא משנה אם יש או אין להם משרד ממשלתי, יש להם כוח אדיר. זה יאפשר להם להחזיק אותנו בגרון ובבחירות הבאות הם כבר יישבו כמו אפנדים ויעשו מסחרה לכל המרבה במחיר. כך שמהלך כזה מסוכן גם במבט ארוך טווח". עוד בטרם יצא משא ומתן קואליציוני של ממש לדרכו, הבהיר עבאס מה יהיו הבקשישים הזעומים אותם ידרוש בתמורה לתמיכה בממשלה: תקציבים למגזר הערבי תחת סעיף מלחמה בפשיעה הערבית, שלא ברור מי יאכוף ויפקח לאן הם יזרמו לבסוף, שינויים מהותיים בחוק הלאום, והקפאת חוק קמיניץ שאמור להיאבק בבנייה הערבית הבלתי חוקית. וזו, כאמור, רק ההתחלה.
השבוע ניצבו סטרוק וחבריה לסיעה תחת מתקפת לחצים עזה במיוחד לקראת פקיעת המנדט של נתניהו. גם רבנים בעלי שם הודיעו כי מוטב להקים ממשלה של נתניהו עם עבאס מאשר שתוקם ממשלה של גוש השמאל והערבים. במפלגת הציונות הדתית לא הרכינו ראש, וחזרו שוב ושוב על העמדה לפיה לא ייתנו יד לממשלה עם רע"מ. סטרוק מספרת כי העמדה המוצקה הזו גובשה על ידי חברי המפלגה בתום סדרת התייעצויות עם מומחים בתחום, דיונים של שעות ארוכות ויום עיון מקצועי שהועבר על ידי מומחים לכלל חברי הסיעה, שעסק בהבנת החברה הערבית בישראל, לימוד ההשקפות ודרכי הפעולה של התנועות והמפלגות הערביות והאסלאמיות, ועוד. הדיונים כללו גם שיחות עם נציגי ערביי ישראל שמבקשים לכונן שיתופי פעולה עם המדינה, והעצמתה של רע"מ בממשלה תסכל לדבריהם עמל של שנים מצדם לסלול דרך אחרת ביחסי החברה הערבית ומדינת ישראל. לאחרונה קיימה הסיעה התייעצות נוספת עם רבניה, ובתום דיון ארוך ומעמיק בן למעלה מארבע שעות התקבלה שוב ההחלטה כי עמדת המפלגה איתנה בעניין זה ולא תשתנה.
בבסיס ההתנגדות לממשלה עם רע"מ עומדות כמה הנחות יסוד, אותן מפרטת סטרוק: "המפלגות הערביות בכנסת שוללות את זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית. הן לא מכירות בזכותנו על הארץ, ואני לא מדברת על שכם וחברון אלא על תל אביב וירושלים. עבאס ציין שישנם שני נרטיבים, אחד קובע: הארץ הזו היא של העם היהודי, והשני משייך אותה לעם הערבי. כך שבמקרה הטוב ביותר הוא יתמוך במדינת כל אזרחיה.
שנית, המפלגות הללו תומכות לאורך כל השנים – כפי שמתועד במאות מובאות – במחבלים, באויבים הכי אכזריים שלנו. יש לכך אינספור ראיות שתומכות בכך באופן עקבי. המשמעות היא שמפלגות אלו אויבות את מדינת ישראל. אם היינו מדינה מתוקנת המפלגות האלו כלל לא היו בכנסת. בגלל בג"ץ הן כן בכנסת, אבל ודאי שיש הבדל בין להיות בכנסת ללהיות בממשלה. זה שונה לחלוטין. לתת להן להיות בקואליציה זה לתת לאויבי ישראל לשים יד על הגה השלטון. כדי להבין: רק לפני מספר חודשים המפלגות הללו הצביעו בכנסת נגד הסכמי אברהם, ולא בגלל שהן נגד בחריין והאמירויות אלא כי הן נגד שלום עם ישראל. כשהיו מבצעים בעזה חברי המפלגות יצאו נגדם, כשמחבלים השתחררו מהכלא – רק לאחרונה – הם מיהרו לרקוד ולחבק אותם. יש לכך עוד דוגמאות רבות".
זה נכון גם לגבי רע"מ? הם מציגים לכאורה חזות מתונה יותר.
"אדרבה, רע"מ בעייתית במיוחד", מדגישה סטרוק, "היא חלק מהתנועה האסלאמית, ששותפה לתנועה האסלאמית העולמית, לאחים המוסלמים וגורמים קיצוניים נוספים. אצלם גם קיים העיקרון של כפל לשון. כפי שערפאת היה נושא נאומים שוחרי שלום באנגלית ונאומים נוטפי הסתה בערבית, עושה גם מנצור עבאס. בערבית הוא מסביר לקהל שלו שהוא עושה את הדברים בדרך הזו כדי להשיג דברים שלא היה משיג בדרך של מלחמה. בכלל עניין כפל הלשון באסלאם הוא מהותי, זו שיטת עבודה מקובלת ומוערכת".
חברותם של אויבי ישראל בממשלה, שיקדמו מטרות זהות לאלו של המחבלים, היא הצבת סוס טרויאני בלב הפועם של מדינת ישראל, טוענת סטרוק. "זה מרסק את האתוס הציוני הכי בסיסי עליו קמה המדינה, הלכידות החברתית סביבה כולנו מגובשים, שלפחות ישראל הקטנה היא מדינת ישראל. הרי נתניהו עצמו דורש כל הזמן מאבו מאזן כתנאי מקדים לכל משא ומתן להכיר בישראל כמדינה יהודית. ממנצור עבאס הוא כלל לא דורש את זה. אתה מרסק את העקרונות הכי בסיסיים שלנו, זה פשע".
בכל זאת, לא עדיפה ממשלת ימין עם עבאס מממשלת שמאל איתו?
"אני כופרת בהנחת המוצא שאלו שתי הברירות היחידות. זה פשוט לא נכון. משום שהמחירים שיצטרכו לשלם בממשלת שמאל לערבים יהיו חמורים פי כמה ולכן בלתי נסבלים. אני לא מאמינה שבנט, שקד, אלקין וסער ישלמו מחירים כאלו, זה לא יקרה. בסוף יש להם מוסר בסיסי. להערכתי מה שיקרה בסוף זה שהצדדים יתקרבו זה לזה ותקום ממשלה ימנית. בסוף אלו אנשים ימניים ויש דברים שהם לא יוכלו לחיות איתם בשלום. דיברתי עם כמה מחברי המפלגות הללו והם קרועים מבפנים. זה טוב, ואנחנו נמשיך להזכיר להם את צו מצפונם. אם גם הציבור יזכיר להם את זה, הם לא יילכו לשם. זה לקחת את האויב שלך ולתת לו לנהל את הדבר הכי יקר שנקרא מדינה".
השבוע פרסם הרב טאו, שנציג שלו יושב בסיעה שלכם, גילוי דעת שתומך בישיבה עם עבאס בממשלה בראשות נתניהו. איך אתם מתמודדים עם זה?
"לרב טאו יש מפלגה משלו, מפלגת נעם. הנציג הפוליטי שלו יפעל לפי ההנחיות האלו. אנחנו מראש לא מפלגה של הרב טאו. ישבנו עם הרבנים שמנחים את המפלגה לדיון ארוך של ארבע שעות. דנו בנושא לעומק וברצינות והגענו למסקנה ברורה שאסור ללכת איתם לממשלה בשום אופן. יש לנו הרבה על מי לסמוך".
מקום להתנפץ עליו
אם לא יחול שינוי דרמטי במדיניות מערכת הביטחון בתקופה הקרובה, הרי שביקורים כמו אלה של הרמטכ"ל ושר הביטחון השבוע בצומת תפוח לא יהיו מחזה נדיר. הריטואל הקבוע של פיגוע, הכרזות דרמטיות על מאמצי צה"ל לסגירת חשבון עם המחבלים וחזרה לשגרה ביטחונית אוורירית בצומת המרכזי הזה, עלול לחזור על עצמו תוך זמן קצר. אמנם הפעם הגדילו בכירי המערכת הללו בהגעתם הפיזית אל השטח, אולי בשל מצבם הקשה והאנוש של הפצועים מישיבת ההסדר באיתמר שנורו בידי המחבל, אולם על פי רוב ניסיונות הפיגוע בצומת מסתיימים בקול ענות חלושה עד הפעם הבאה.
צומת תפוח ממוקם בנקודה אסטרטגית ביהודה ושומרון, ומפגיש בין ציר 60 – הכביש שחוצה את יהודה ושומרון מצפון לדרום, לכביש 5 החוצה את ישראל ממזרח למערב. מרכזיותו הגיאוגרפית של הצומת היא הן ליהודים באזור, שעוברים דרכו מגוש דן אל הבקעה ומגב ההר אל ירושלים, והן לפלשתינים שממלאים את הצומת בדרכם משכם לרמאללה, ליריחו, או בכיוון ההפוך לטול כרם וקלקיליה. "למקום הזה יש היסטוריה של פיגועים", אומר גורם ביטחוני ותיק באזור. "הצבא מגדיר אותו כמקום שלמחבלים יש רצון להתנפץ עליו". הנקודה הנוספת היחידה באיו"ש שזוכה להגדרה דומה היא צומת גוש עציון.
ואכן היסטוריית הפיגועים של צומת תפוח מוכיחה עד כמה היא יעד לטרוריסטים "להתנפץ עליו". לפיגוע הקשה שאירע השבוע, בו נפצעו שלושה מתלמידי הישיבה באיתמר מירי מרכב חולף, שניים מהם עדיין במצב קשה ואנוש, קדם פיגוע דריסה לפני כשבעה חודשים. מחבל האיץ את רכבו והתנגש בשוטר ובחייל שנפצעו קל, וכשניסה לצאת מהרכב ולתקוף אותם בסכין, נוטרל. שנה קודם לכן ניסה מחבל לתקוף בסכין לוחמי מג"ב בצומת, ונורה על ידי שוטר. ב-2016 ניסתה מחבלת לדקור חיילי מג"ב שהיו בצומת, וחוסלה. שנה קודם לכן ביצע מחבל פיגוע דריסה בצומת וגרם לפציעתם של חיילים, בהם קצינים בכירים. בשנת 2014 התרחשו שני ניסיונות פיגוע בצומת: לוחם מג"ב נפצע מירי של מחבל, ובאירוע נוסף עצרו לוחמי מג"ב מחבלים שהתקרבו לצומת כשעל גופם מטעני חבלה. והרשימה נמשכת: ב-2013 נפצע נער יהודי שעמד בצומת בידי מחבל חמוש בסכין. באותה שנה, ובאותו תאריך בו אירע הפיגוע של השבוע, נרצח בצומת אביתר בורובסקי הי"ד, תושב יצהר, בדקירות סכין בידי מחבל. ב-2010 נרצח חייל צה"ל בפיגוע דקירה שביצע מחבל קצין משטרה פלשתיני. הרשימה הזו היא רק מהעשור האחרון.
"אם רוצים להיכנס לראש של מחבל ולהבין איפה הוא הכי ירצה לעשות פיגוע שגם יצליח, ברור שהוא יבחר בצומת תפוח", אומר הגורם הביטחוני, "זה מקום עם היסטוריה של פיגועים שחלקם גם הצליחו". המאפיין את הצומת הוא רמת החיכוך הגבוהה הקיימת בו בין יהודים וערבים – טרמפיאדות מכל כיוון בהן עומדים תושבי האזור, אזרחים שעוברים בו ממקום למקום, וכמובן שוטרים וחיילים שמהווים גם הם מטרה למחבלים. "עובדה שהמחבל הנוכחי, שהגיע מתורמוס עיה סמוך לשילה, לא בחר לפגע בצומת שילה הסמוך אלא הגיע עד תפוח". הצומת גם מאפשר לפגע לא רק בירי ודקירה, אלא גם בדריסה, מה שמגדיל את מרחב הפעולה למחבלים.
איפה מערכת הביטחון בכל הבטן הרכה הזו? ככל הנראה שבויה בקונספציה. המחסומים שהיו בצומת הוסרו מזמן, הקלות לפלשתינים ניתנות חדשות לבקרים. הפעילות מתמקדת בסיכול פיגועים במישור המודיעיני, בו לצה"ל ולשב"כ יש ארגז כלים משוכלל, וכן בשמירה על מרקם חיים שלדעת ראשי המערכת יגדע את המוטיבציה לפיגוע. הסברה היא שאם ידאגו לפרנסתם ורווחתם הכלכלית של הפלשתינים, הם לא יהיו מעוניינים בפעילות טרור. פעולות שנעשות בשטח עצמו הן בעיקר התמגנות על גבי התמגנות: הצבת בטונדות בטרמפיאדות, התקנת מצלמות שיסייעו בשעת מעשה ועוד. הגורם הביטחוני באזור סבור שהפתרון יכול היה להיות פשוט וקל: הפרדה. "צריך שערבים פשוט לא יעברו בצומת. מה שצה"ל עושה זה להגביל את המעבר שלהם בצומת בדרך אחורית ולא היכן שהאזרחים נמצאים. הם חוששים להורות שאסור לערבים לעבור שם בכלל. אבל בסוף, כל עוד הם עוברים שם יש חיכוך, והמקום יהיה מועד לפורענות".
השבוע, מיד לאחר הפיגוע, עלה גרעין ההתיישבות אביתר לנקודה שהוקמה לפני שמונה שנים ממזרח לצומת, בעקבות רצח אביתר בורובסקי הי"ד. דמים בדמים נגעו, וחידוש ההתיישבות במקום לרגל יום האזכרה לבורובסקי, הפך גם לתגובה לפיגוע הקשה השבוע. גרעין המשפחות והצעירים הקים מספר מבנים במקום, וכן בית מדרש פעיל בו נוטלים חלק בלימוד תלמידי הישיבות באזור. הגרעין שהקימה תנועת 'נחלה' קורא למשפחות נוספות להצטרף אליו, ומצפה מהממשלה ליטול חלק בתגובה הולמת לפיגוע, ולהזרים אל המקום עשרה קרוונים נוספים.
בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית, קשה לראות את שיירת המשאיות שיובילו את המבנים לחיזוק ההיאחזות באביתר. אבל גם לו היו פני הדברים כן, התגובה לטרור חסר המעצורים בצומת יהודי כה מרכזי הייתה צריכה להיות שורשית ונרחבת פי כמה.
לתגובות: Hagitr72@gmail.com