1
מכתבו של ח"כ עמיחי שיקלי מימינה ליו"ר מפלגתו נפתלי בנט העיב על חגיגות השמחה לאיד שפרצו בשמאל ובתקשורת לרגל הכישלון של נתניהו לממש את המנדט שקיבל מהנשיא ולהרכיב ממשלת ימין. שיקלי הודיע שהקמת ממשלה של ימינה עם השמאל פסולה בעיניו, מוסרית ואידיאולוגית, והוא לא מתכוון לתמוך במהלך הזה.
הצעד המצפוני של ח"כ שיקלי מציב מראה לא מחמיאה בפני מנהיג מפלגתו בנט ובפני חבריהם לסיעת ימינה – איילת שקד, מתן כהנא, ניר אורבך, אביר קארה ועידית סילמן. ההחלטה שלו ממחישה את עומק התהום האופורטוניסטי המצפה להם מתחת לקצה הצוק שאליו הם דוהרים כעזים עיוורות, בעקבות מנהיג מפלגתם המוביל את העדר.
מבהיל לראות כיצד מפלגת ימין מובהקת, שרוב חבריה באים מלב המיינסטרים של הציונות הדתית, מתדרדרת במהירות לשיתוף פעולה פוליטי עם מפלגות שמייצגות שמאל קיצוני וחילוניות מיליטנטית. מבהיל להיווכח כיצד לצורך השלמת העסקה הפוליטית המפוקפקת הזאת, הם מוכנים גם להעניק לגיטימציה להישענות על מפלגות אנטי ציוניות ואוהדות טרור. "מה לנו ולרוחות השנאה, מה לנו ולדגלים שחורים" מקשה-מתריס ח"כ שיקלי במכתבו, ומבטא בדבריו את מה שעובר בליבם של רבים מאוד מבוחרי ימינה. בחלומותיהם הגרועים ביותר הם לא דמיינו את איילת שקד בשיתוף פעולה פוליטי עם מירב מיכאלי, את עידית סילמן מתואמת עם אבתיסאם מראענה, את ניר אורבך עושה יד אחת עם גלעד קריב הרפורמי, את מתן כהנא לצד מזהה התהליכים יאיר גולן.
2
ההתדרדרות האידיאולוגית הזאת היא תוצאה ישירה של המבנה הפוליטי של 'ימינה', מפלגה שבאה לעולם רק כדי להגשים את המטרות האישיות של העומד בראשה. השאפתנות האישית של נפתלי בנט היא שגרמה לו ולשקד ההולכת בעקבותיו לנטוש לפני שנתיים וחצי את הנהגת מפלגת הבית היהודי, להקים את 'הימין החדש' ולהתנפץ על אחוז החסימה. המנדטים האבודים של הימין החדש מנעו הקמת ממשלת ימין ודרדרו את המערכת הפוליטית כולה אל מצב התיקו הממאיר שכבר למעלה משנתיים מונע הקמת ממשלה יציבה. בנט פנה למהלך הזה מתוך אכזבתו על כך שנתניהו הצליח באמצעות שידול רבנים לגרום לו להתקפל מדרישתו האולטימטיבית לקבל את תיק הביטחון. אבל דווקא כישלונו של נתניהו לפעול השבוע באופן דומה ולהשתמש ברבנים כדי לשבור את הווטו של סמוטריץ' על מנסור עבאס, מוכיח שבנט מיהר מדיי לתלות את האשמה ברבנים ולהחליט להתנתק מהשפעתם. סמוטריץ' הראה שאפשר גם להיות מתואם היטב עם הרב דרוקמן וגם לא להיכנע לנתניהו.
מאוכזב מכישלונו להשיג את תיק הביטחון עם שמונה מנדטים, לאחר שליברמן סחט אותו קודם לכן עם חמישה בלבד, בנט החליט שהוא זקוק למפלגה אישית משלו, כמו זו שיש ללפיד וליברמן. מפלגה שראשיה לא נבחרו בידי גוף בוחר ציבורי כזה או אחר, אלא מינו את עצמם למנהיגיה בזכות היותם מייסדיה. מפלגה שהח"כים שלה חייבים את מקומם בכנסת לעומד בראשה, ולו בלבד נתונה נאמנותם. מפלגה שהמחויבות האידיאולוגית יכולה להתגמש לצורך תמרונים פוליטיים, משום שאין מאחוריה ציבור מוגדר שיכול לדרוש ממנה דין וחשבון.
3
עד לשלב מסוים זה עוד היה נסבל. לא מעט גבות הורמו לאחר סבב הבחירות השני, כאשר בנט מיהר לפרק את השותפות עם הבית היהודי ועם סמוטריץ', שזכתה בראשות איילת שקד בשבעה מנדטים, ולהתארגן שוב בנפרד במסגרת 'הימין החדש'. בכך הדיח למעשה בנט את שותפתו שקד מראשות הרשימה המאוחדת של ימינה, ובתמיכת נאמנו מתן כהנא חזר ולקח לידיו את ההנהגה שאותה נאלץ להפקיד זמנית בידי שקד, לאחר שאיבד את תמיכת הציבור ואמונו. כשבידיו שלושה מנדטים בלבד, בנט גמל לנתניהו בתרגיל משלו. הוא הצליח ליצור אצל נתניהו תחושה שאם לא ייתן לו את תיק הביטחון, הימין החדש יחבור לבני גנץ ויאפשר לו הקמת ממשלת שמאל. כדי להחזיק את בנט ולמנוע ממנו ללכת עם השמאל, נתניהו נאלץ הפעם להעניק את תיק הביטחון למפלגה של שלושה מנדטים בלבד. זה היה שיא חסר תקדים של סחטנות פוליטית, אבל הצעד של בנט התקבל בסלחנות ואפילו בהבנה, בעיקר בגלל התחושה שהתרגיל המפוקפק שהוא הפעיל נועד רק להשיג את מה שהיה ראוי להינתן לו מן הדין בסיבוב הקודם. גם העובדה שהיה מדובר במינוי זמני בלבד כשר ביטחון בממשלת מעבר גרמה לכך שהפלירטוט של בנט עם השמאל לצרכי מיקוח מול נתניהו התקבל בסלחנות. אבל לבנט הספיקה חצי שנה במשרד הביטחון, שבה לא ממש הספיק להטביע חותם, כדי לשאוף אוויר פסגות ולחוש שמקומו הטבעי הוא בצמרת ההנהגה של ישראל.
אם נדמה היה שבכך אולי נסגר החשבון, באו אירועי הימים הבאים והוכיחו שסבב כיפופי הידיים בין נתניהו לעוזרו-לשעבר רחוק מלהסתיים. לאחר שבנט כפה על נתניהו לתת לו את תיק הביטחון לחצי שנה, נתניהו הגיב בחבטה משלו כאשר השאיר את בנט ואת מפלגתו 'ימינה' מחוץ לממשלה הפריטטית שהקים עם בני גנץ. חוסר היכולת לכבוש את יצר הנקמה היה שגיאה קשה, אחת מני רבות שביצע נתניהו במערכת יחסיו העכורה עם הפוליטיקאי המוכשר והצעיר ששואף ללכת בדרכו ולרשת אותו. לאחר שבמהלך מערכת הבחירות התחייב בנט, כחלק מגוש הימין, לתמוך אך ורק בממשלה בראשות נתניהו, השלכתו אל המדבר האופוזיציוני היתה טעות קשה, גם מוסרית וגם פוליטית. טעות שאת מחירה נתניהו משלם כעת עם ריבית קצוצה. הבעיה היא שלא רק נתניהו אלא הימין כולו ומדינת ישראל כולה משלמים את מחיר נקמתו של בנט.
4
כעת מתברר שהסחטנות הפוליטית תוך שימוש בגמישות אידיאולוגית הפכה אצל בנט לשיטה. לאחר שהצליח לשים את ידו על תיק הביטחון עם שלושה מנדטים בלבד, גם לחתור לראשות הממשלה כשבידו שבעה מנדטים בלבד לא נראה לו מוגזם. גם אם היומרה שלו להיבחר לראש הממשלה לא זכתה לתמיכת הציבור, הוא עדיין יכול להשיג את התפקיד הנחשק בתרגילים פוליטיים מפוקפקים שאותם יכול לבצע רק מי שנהנה מגמישות אידיאולוגית. במקום לחתור בכל הכוח לממשלת ימין שבה יוכל בקלות לקבל השפעה גדולה ואת תיק הביטחון, בנט מציג את עצמו לתחרות מסחרית בין שני הגושים במחיר מופקע של רוטציה בראשות הממשלה, ועוד דורש להיות הראשון. הנכונות של גוש השנאה וההחרמה לעשות כמעט הכול כדי להדיח את נתניהו הביאה את לפיד וחבריו להסכים לכך. השבוע נאלץ גם נתניהו להציע לבנט שנה של ראשות הממשלה בפתיחת הקדנציה, אבל לא היה בכך כדי להשביע את תאבונו.
5
ההחלטה של ח"כ שיקלי לא להמשיך לקחת חלק במשחק הנכלולי הזה מפצלת את חזית הצייתנות שימינה הייתה אמורה לספק לבנט. חברים נוספים בימינה, אנשי ימין וציונות דתית, עשויים לבוא בעקבותיו. אם בנט יביא איתו לקואליציית ההחרמה רק שישה ח"כים, אולי תיפתח מחדש השאלה מדוע ראש הממשלה הרוטציוני יהיה הוא ולא למשל גדעון סער. כמו התרגיל המסריח של שמעון פרס, שבנה על הצטרפות החרדים לממשלתו והתנפץ, גם התרגיל שנועד לחבר את בנט אל האנשים הכי קיצוניים בשמאל מועד להיכשל. בנט ושקד וחבריהם עוד יכולים לחשב מסלול מחדש ולחזור אל כור מחצבתם האידיאולוגי. אם הם יחזרו ויתחייבו לממשלת ימין ולה בלבד, טובים מאוד הסיכויים שיימצאו עוד שני ח"כים שיעשו זאת, יאפשרו הקמת ממשלת ימין וימנעו בחירות חמישיות. המשך ההליכה בדרך המסוכנת הנוכחית הוא לא רק בגידה אידיאולוגית ונכלוליות מוסרית אלא מסלול די בטוח להתרסקות פוליטית.
לתגובות: [email protected]