ביום שאחרי נפילת משטרו של סדאם חוסיין מפרסם הניו יורק טיימס את וידויו של מנהל מחלקת החדשות של רשת C.N.N., וידוי שבו משתף איסן ג'ורדן את הקוראים בכל מה שעבר עליו ועל כתבי הרשת בעירק, מידע שנבצר ממנו לחשוף.
במשך 12 השנים האחרונות, כותב ג'ורדן, נסעתי כ 13 פעמים לבגדד כדי לסייע לצוות הרשת וכדי לארגן ראיונות עם בכירי המשטר העירקי. כל ביקור היה קשה מקודמו, לנוכח הדברים האיומים שאליהם נחשפתי, ושהייתי מנוע מלפרסמם, כותב ג'ורדן. פרסום הדברים היה עולה בחייהם של אזרחים עירקיים, ובעיקר של עובדי הרשת בעירק.
באמצע שנות ה 90', כותב ג'ורדן, נעצר אחד מצלמי ה C.N.N. , אזרח עירקי, בידי המשטרה החשאית העירקית והוחזק כמה שבועות במרתפיה, תוך כדי כך שהוא סובל מעינויים קשים. כל זאת משום שסירב להודות באשמה כי למעשה "אני מפקד ה C.I.A. בעירק". פרסום הפרשה היה עולה לו לצלם בחייו כמו גם בחיי משפחתו ועמיתיו לעבודה.
עוד כותב ג'ורדן כי משרת כתב בסוכנות ידיעות בינלאומית לא הייתה תעודת ביטוח, וכל מי שניסה לפרסם מידע תוך כדי גילוי אומץ לב "זכה לטיפולה" של המשטרה החשאית. חלקם נעלמו לנצח, כותב ג'ורדן, וחלקם שבו לאחר זמן רב, והם מתארים את הדרכים האיומות שבהן הם עונו. זה היה מצבם של עובדי רשת .C.N.N אך גם של רשתות אחרות.
לדבריו, באחד מהמקרים נתגלה לו סיפור שיש בו עניין לציבור בעולם, אך, שוב, היה מנוע למפרסמו פן ייפגע אזרח עירקי חף מפשע. לדבריו, מדובר בשיחה שקיים עם עודאי בנו בכורו של סדאם חוסיין. הלה חשף בפניו את כוונתו לרצוח את שני גיסיו, שנמלטו ושקיבלו מקלט בירדן. הוא ציין כי יחסל אותם וגם את מי שנתן להם מקלט, המלך חוסיין הירדני. בחשיפת הסיפור הייתי גורם לכך שהמתורגמן העירקי, שהיה היחידי שנכח בעת השיחה, היה מוצא להורג, אמר ג'ורדן.
עם זאת הוא מציין כי הרגיש חובה מוסרית להזהיר את המלך הירדני מפני המזימה נגדו, אבל הלה לא שעה לאזהרתו והתייחס אליה כאל דברי הבל ושיגעון. חודשים אחדים לאחר מכן משך עודאי את שני הגיסים בעורמה לבגדד ושם הוציאם להורג.
עוד כותב ג'ורדן כי פקידי ממשל עירקיים אמרו לו שסדאם חוסיין מטורף, וכי יש להיפטר ממנו. אחד הפקידים, מעובדי משרד החוץ, אף סיפר כי אחד מעמיתיו נדרש לשלוח מכתב ובו "שיבח" את סדאם חוסיין על כך שהוציא את אחיו להורג.
עוד הוא מוסיף בווידויו כי אחד מעוזריו של עודאי סיפר לו את הסיבה לכך שכל שיניו הקדמיות חסרות. לדבריו, אחד מנאמניו של סדאם חוסיין עקר את שיניו באמצעות פלייר, וגם אסר עליו להתקין שיניים תותבות, כדי שלא ישכח "מה קורה למי שמרגיז את 'הבוס'".
בדצמבר האחרון, מספר ג'ורדן, הודענו לשר ההסברה א- סחאף כי הC.N.N. מבקש לסקר את המתרחש באזור הכורדי בצפון עירק. הוא הזהיר כי תהיינה לכך תוצאות, ולמרות זאת הכתבים נשלחו. במרץ הראו לנו פקידי ממשל כורדיים את ההוכחות לכך שהם הצליחו לסכל מתקפה על האתר שבו שכנו כתבי הרשת, באירביל. הוכחות אלו כללו סרט וידאו שבו צולמו סוכנים עירקיים המודים כי שלטונות עירק פקדו עליהם לתקוף את האתר שבו שכנו "סוכני C.I.A. אמריקניים וסוכני מוסד ישראליים". הכורדים, מציין ג'ורדן, אף הציעו לנו לראיין את הסוכנים, אך מכיוון שחששנו לחיי אנשי הצוות בבגדד סירבנו לקבל את ההצעה.
ג'ורדן מביא גם את סיפור מותה האכזרי של אישה כוויתית: אסראר קבנדי, בת 31, בידי המשטרה החשאית. לדבריו, האישה דיברה בטלפון עם ה C.N.N. בתקופת הכיבוש העירקי בשנת 90 . המשטרה החשאית העירקית חטפה אותה, ובמשך חודשיים הוכתה יום יום לעיני אביה. בינואר 91', ערב פרוץ מלחמת המפרץ, ניפצו העירקים את גולגולתה וקרעו את גופה. את איבריה הם דחפו לתוך שקית והשליכו אותה על מפתן בית הוריה, סיפר ג'ורדן.
עתה, שסדאם איננו עוד, הוא כתב, אני מצפה כי סיפורים מזוויעים אלו ייחשפו ויגלו את מה שהתרחש בשנות העינויים הרבות שבמשטר העירקי.
במשך 12 השנים האחרונות, כותב ג'ורדן, נסעתי כ 13 פעמים לבגדד כדי לסייע לצוות הרשת וכדי לארגן ראיונות עם בכירי המשטר העירקי. כל ביקור היה קשה מקודמו, לנוכח הדברים האיומים שאליהם נחשפתי, ושהייתי מנוע מלפרסמם, כותב ג'ורדן. פרסום הדברים היה עולה בחייהם של אזרחים עירקיים, ובעיקר של עובדי הרשת בעירק.
באמצע שנות ה 90', כותב ג'ורדן, נעצר אחד מצלמי ה C.N.N. , אזרח עירקי, בידי המשטרה החשאית העירקית והוחזק כמה שבועות במרתפיה, תוך כדי כך שהוא סובל מעינויים קשים. כל זאת משום שסירב להודות באשמה כי למעשה "אני מפקד ה C.I.A. בעירק". פרסום הפרשה היה עולה לו לצלם בחייו כמו גם בחיי משפחתו ועמיתיו לעבודה.
עוד כותב ג'ורדן כי משרת כתב בסוכנות ידיעות בינלאומית לא הייתה תעודת ביטוח, וכל מי שניסה לפרסם מידע תוך כדי גילוי אומץ לב "זכה לטיפולה" של המשטרה החשאית. חלקם נעלמו לנצח, כותב ג'ורדן, וחלקם שבו לאחר זמן רב, והם מתארים את הדרכים האיומות שבהן הם עונו. זה היה מצבם של עובדי רשת .C.N.N אך גם של רשתות אחרות.
לדבריו, באחד מהמקרים נתגלה לו סיפור שיש בו עניין לציבור בעולם, אך, שוב, היה מנוע למפרסמו פן ייפגע אזרח עירקי חף מפשע. לדבריו, מדובר בשיחה שקיים עם עודאי בנו בכורו של סדאם חוסיין. הלה חשף בפניו את כוונתו לרצוח את שני גיסיו, שנמלטו ושקיבלו מקלט בירדן. הוא ציין כי יחסל אותם וגם את מי שנתן להם מקלט, המלך חוסיין הירדני. בחשיפת הסיפור הייתי גורם לכך שהמתורגמן העירקי, שהיה היחידי שנכח בעת השיחה, היה מוצא להורג, אמר ג'ורדן.
עם זאת הוא מציין כי הרגיש חובה מוסרית להזהיר את המלך הירדני מפני המזימה נגדו, אבל הלה לא שעה לאזהרתו והתייחס אליה כאל דברי הבל ושיגעון. חודשים אחדים לאחר מכן משך עודאי את שני הגיסים בעורמה לבגדד ושם הוציאם להורג.
עוד כותב ג'ורדן כי פקידי ממשל עירקיים אמרו לו שסדאם חוסיין מטורף, וכי יש להיפטר ממנו. אחד הפקידים, מעובדי משרד החוץ, אף סיפר כי אחד מעמיתיו נדרש לשלוח מכתב ובו "שיבח" את סדאם חוסיין על כך שהוציא את אחיו להורג.
עוד הוא מוסיף בווידויו כי אחד מעוזריו של עודאי סיפר לו את הסיבה לכך שכל שיניו הקדמיות חסרות. לדבריו, אחד מנאמניו של סדאם חוסיין עקר את שיניו באמצעות פלייר, וגם אסר עליו להתקין שיניים תותבות, כדי שלא ישכח "מה קורה למי שמרגיז את 'הבוס'".
בדצמבר האחרון, מספר ג'ורדן, הודענו לשר ההסברה א- סחאף כי הC.N.N. מבקש לסקר את המתרחש באזור הכורדי בצפון עירק. הוא הזהיר כי תהיינה לכך תוצאות, ולמרות זאת הכתבים נשלחו. במרץ הראו לנו פקידי ממשל כורדיים את ההוכחות לכך שהם הצליחו לסכל מתקפה על האתר שבו שכנו כתבי הרשת, באירביל. הוכחות אלו כללו סרט וידאו שבו צולמו סוכנים עירקיים המודים כי שלטונות עירק פקדו עליהם לתקוף את האתר שבו שכנו "סוכני C.I.A. אמריקניים וסוכני מוסד ישראליים". הכורדים, מציין ג'ורדן, אף הציעו לנו לראיין את הסוכנים, אך מכיוון שחששנו לחיי אנשי הצוות בבגדד סירבנו לקבל את ההצעה.
ג'ורדן מביא גם את סיפור מותה האכזרי של אישה כוויתית: אסראר קבנדי, בת 31, בידי המשטרה החשאית. לדבריו, האישה דיברה בטלפון עם ה C.N.N. בתקופת הכיבוש העירקי בשנת 90 . המשטרה החשאית העירקית חטפה אותה, ובמשך חודשיים הוכתה יום יום לעיני אביה. בינואר 91', ערב פרוץ מלחמת המפרץ, ניפצו העירקים את גולגולתה וקרעו את גופה. את איבריה הם דחפו לתוך שקית והשליכו אותה על מפתן בית הוריה, סיפר ג'ורדן.
עתה, שסדאם איננו עוד, הוא כתב, אני מצפה כי סיפורים מזוויעים אלו ייחשפו ויגלו את מה שהתרחש בשנות העינויים הרבות שבמשטר העירקי.