"יהונתן היה אדם שחי בנוכחות מלאה"

משה נעמן, מנהל בית המדרש בגבעת שמואל, מספר על יהונתן חברוני ז"ל מהרוגי האסון, שלמד כאברך בבית המדרש

משה נעמן , כ"ו באייר תשפ"א

"יהונתן היה אדם שחי בנוכחות מלאה"-ערוץ 7
יהונתן חברוני ז"ל
צילום: באדיבות המשפחה

יהונתן למד בישיבת ההסדר ברעננה ואחרי שהתחתן הגיע לכולל בבית המדרש בגבעת שמואל.

האמת שכשראיתי אותו לראשונה הוא היה נראה לי חריג בנוף שלנו בגבעת שמואל. ראיתי אברך עם פיאות גדולות של חסיד, היחיד שהולך כך בבית המדרש, וניסיתי לתהות על קנקנו. מהר מאד התגלה לי אברך שהוא פשוט אדם אוהב, מאיר פנים, ולצד זאת שקדן גדול. תוך זמן קצר התחברנו מאד.

6 שנים יהונתן למד אצלנו בכולל בבית המדרש. בשנים האחרונות מאד נקשרנו והיה בינינו שיח מאד חברי. הוא היה היחיד שקרא לי בעולם מוישי, שזה היה ביטוי מיוחד לחברות שלנו. הייתי מסתכל עליו הרבה, איך הוא לומד ובעיקר איך הוא לוקח את הבנות שלו, שיר ציון, נחלה ומלכות, לגנים בבוקר ובצהריים. איך הוא שם אותן על הכתפיים ומשחק איתן.

זה היה אירוע להתבונן בו, כי הוא היה מתהלך איתן לאט ברחוב, אחת על העגלה, אחת בידיים ופשוט צוחק איתן. הוא לא היה מתהלך לאט בעצלתיים; הוא פשוט הלך בנוכחות מלאה. כל אדם שראה ברחוב היה מחייך אליו, מאיר לו פנים, שואל לשלומו. הייתה לו נוכחות מלאה לכל מי שנפגש איתו. אנחנו הורגלנו שאנחנו הולכים בצורה מהירה בהסחת דעת, אבל יהונתן פשוט היה פוגש כל אדם בנוכחות ומתמלא מהמפגש איתו.

זכיתי לגור ממש ליד יהונתן ויש בינינו חנות ירקות ואתמול עברתי ליד החנות ופגשתי את אייל הירקן, שהיה פשוט שבור. הוא אמר 'איך אני יכול להמשיך ככה, אחרי שהתרגלתי לראות כל בוקר את האור של יהונתן, עובר לידי בבוקר, מאיר לי פנים, שואל לשלומי וממלא אותי'. חבר הקריא לי שיר שיהונתן כתב לפני כמה שנים, הוא הוא מספר על המפגש עם מנקה הרחובות.

הייחודיות בבית המדרש שלנו שהוא קיים בלב קהילה. מצד אחד משלב 50 אברכים שלומדים מבוקר עד לילה וספונים בעולם התורה, ומצד שני כל אנשי העשייה בגבעת שמואל, אנשי עסקים, סטודנטים ואנשי מעשה מגיעים לבית המדרש להסתופף עם האברכים בבית המדרש. במהלך השבעה נודע לי שהיו אנשי עסקים שהיו מגיעים להתפלל במניינים הקבועים שמתקיימים מחוץ לבית המדרש, אבל לאחר התפילה נכנסים לבית המדרש רק כדי להגיד שלום ליהונתן ולקבל ממנו חיוך.

קובי סטלר, איש עסקים מגבעת שמואל, סיפר בשבעה, 'כל בוקר אחרי שהייתי מסיים את תפילת שחרית, הלכתי לקדמת בית המדרש למקום בו יהונתן ישב והוא היה עושה לו שלום עם היד. יהונתן היה עושה לי שלום עם היד וככה הייתי יוצר לעבוד. זו היה ברכת הדרך שלי ליום העבודה".

גבעת שמואל ובית המדרש שבליבה איבדו את הפינה המאירה שזכינו שהתהלכה בינינו 6 שנים. החיבור הזה בין כל פסיפס התושבים בעיר, לומדי תורה, אנשי עמל ועשייה, צעירים ומבוגרים, פנסיונרים וסטודנטים, היה דבר שחי בליבו של יהונתן ובעיניי זו הייתה הצוואה שלו ואת זה אנחנו בעזרת ה' מבטיחים להשתדל להמשיך.

הטור באדיבות העיתון "גילוי דעת"