ממשלת האחדות הראשונה במדינת ישראל הוקמה חמישה ימים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים.
ראש הממשלה לוי אשכול ממפלגת מפא"י נענה ללחץ הציבורי, והבין שבשעה גורלית זו למדינת ישראל יש צורך באחדות ואולי הוא גם חשש מהפלת הממשלה והקמת ממשלה חלופית והוא צרף לממשלה את משה דיין שהיה במפלגת רפ"י שפרשה ממפא"י, ואת מנחם בגין מחרות.
עד אז מנחם בגין היה מוקצה בעיני המפא"יניקים שהיו מוכנים להקים ממשלה עם כולם מלבד עם הקומוניסטים מק"י ומלבד עם הרוויזיוניסטים חרות
בעקבות צעד זה של אחדות בעם ישראל ובעקבות היכולת להתגבר על משקעי העבר ועל המחלוקות הכל כך חריפות – אישיות ואידיאולוגיות - שהיו בין מפא"י ורפ"י ובין מפא"י וחרות זכינו ש האתערותא דלתתא הביאה לאיתערותא דלעילא ההתעוררות והמעשה בתחתונים הביאה להתעוררות בעליונים, וזכינו להתרחשות ניסית על טבעית.
האחדות בממשלה הובילה לאווירת אחדות בעם ישראל כולו. ואין פלא שאחדות זו הובילה לכך שזכינו לראות בעינינו ישועות, ניסים ונפלאות, כשגולת הכותרת הייתה בשחרורה של ירושלים, שחזרה להיות עיר אחת מאוחדת שאינה מחולקת בגדר גבול מאיימת.
סגולתה של ירושלים, סוד קסמה ומקור חשיבותה היא שירושלים עושה את כל ישראל חברים ומאוחדים. ירושלים – העיר שחוברה לה יחדיו - שעושה את כל ישראל חברים. הגמרא בדף היומי אותו למדנו לפני כשבועיים הביאה את הדעה ש ירושלים לא נתחלקה לשבטים – ו המשמעות היא שאע"פ שעם ישראל בנוי משבטים השונים זה מזה, ירושלים מבטאת את המשותף והמאחד בין כל השבטים. ואמנם השמחה והאחדות שהיו משותפות לכלל עם ישראל הדביקו את העם כולו והן התפרצו בעוצמות אדירות ביום שחרור ירושלים, הר הבית והכותל המערבי.
הכל הרגישו את משק כנפי ההיסטוריה ואת פעמי הגאולה השלימה. לכן יום ירושלים צריך להיות יום בו נעלה על נס את רעיון האחדות. יום שבו נדע לשים את לבנו למשותף ולמאחד בין כל חלקי עם ישראל, יום שבו נתעלם מהמחלוקות המפלגות ונדגיש את המירב שמאחד את כולנו.
אמנם לצערנו הרב, יום ירושלים הינו יום משמעותי כמעט אך ורק בקרב הציבור הדתי לאומי – אבל אולי דווקא אנחנו אלו הזקוקים ליום זה על מנת שנפנים בקרבנו את חשיבותה של האחדות - קודם בינינו ובין עצמנו, למרות המחלוקות האידיאולוגיות שיש אפילו בקרבנו, ולאחר מכן נהיה היוזמים והמקדמים של תהליך אחדות לכלל עם ישראל. והלוואי שנצליח בהגשמת חזון נפלא זה גם בימינו, ושביום זה נזכה להתקדם גם אנו לאחדות ולחיבור – כן, גם בהקמת ממשלת איחוד של קצוות הרחוקים זה מזה בהרבה נושאים.
נכון שמצד אחד היינו כמהים לממשלה שתבטא את עמדותינו ותגשים את חלומותינו, אך יש גם קסם, אתגר והישג מרשים ומפעים בהקמת ממשלה שתפעל לריפוי הפצעים והשסעים בחברה הישראלית ושתעסוק במשותף, במחבר ובמאחד.
ממשלה שתניח לימים אחרים את העיסוק בדברים בהם עם ישראל מפולג ונחלק לשבטים, שיש ביניהם מחלוקות אידיאולוגיות ומחלוקות לגבי הדרך הנכונה בה צריכה לילך מדינת ישראל. גם פרשת השבוע שנקרא השבת מעלה על נס את רעיון האחדות והשיוויון בין כולם. אנו קוראים בפרשתנו על השנה השביעית שאנו עומדים בפתחה - שנה בה כולנו שווים – אין עני ואין עשיר והכל מתחלקים בשווה ביבול הצומח באדמתו של הקב"ה.
בשנה השביעית האדמה מופקעת מבעלותינו וחוזרת להיות אדמת הקב"ה, וזאת כדי לבטא שארץ ישראל הינה נחלת הקב"ה – "כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי". בשנה זו כולנו נהנים מיבול הארץ בשווה "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה – לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך" – כן גם לשכירך ולתושבך הלא יהודים רש"י.
וגם מטרת היובל, בו מרחיבה הפרשה, הינה להבהיר לנו את השווה והמאחד שבינינו. אין אדון ואין עבד אלא כולנו עבדי הקב"ה – "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' א-לקיכם".
הכל חוזרים לאחוזתם, הכל משתחררים מעבדותם, ושוב כולנו שווים, וממילא קל יותר לראות את הדברים המאחדים שבינינו ולהתעלם מהדברים המפרידים.