בזה אחר זה הבטיחו ראשי ממשלות למוטט את החמאס, החל מאהוד ברק ואהוד אולמרט וכלה באריק שרון ובנימין נתניהו, אבל זה לא קורה. למה? את השאלה הזו העלינו בפני סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף במיל' חבר הכנסת לשעבר עוזי דיין.
כבר בפתח הדברים מבהיר כי מיטוט החמאס אינו עומד על הפרק בשל ההבנה שמהלך כזה יחייב כניסה קרקעית לרצועת עזה, חיסול הצמרת הצבאית וסילוק הארגון מהשטח הטריטוריאלי שלו, והמשמעות היא מחיר גבוה של אבידות "ולכן נזהרים מלהגיד דברים ברוח הזו".
לדבריו מה שנכון לעשות כעת, ומה שכעת ההנהגה מבטיחה לבצע, הוא "לגרום לחמאס להתחרט על שהוא החל את הסבב הזה. את זה עושים על ידי מעבר מסיכול ממוקד לסיכול לא ממוקד. המשמעות היא לא פעם בחודשיים סיכול של מישהו או סיכול אחרי הקש בגג, אלא ללכת על הדירות של אנשי החמאס. בנוסף, הרס תשתיות, לא עמדה פה ועמדה שם, אלא מבנים ומשרדים של חמאס וג'יהאד, מבני ציבור, בנייני הדירות שהם משכנים בהם את המשפחות שלהם או משמשים עבורם כדירות מסתור. את כל אלה ובנוסף להחמיר את הפגיעה הכלכלית. את כל זה צריך לעשות בהתמדה ולא לשאול בכל יומיים מתי יהיה שקט, אלא לבצע את הדברים עד שחמאס מבקש שקט, אז נוכל להגיע להישג הזה. זה לא מיטוט חמאס ולא פתרון לתמיד אבל זה יקרנה הרבה יותר זמן של שקט".
דיין מדגיש כי המהלכים הללו נצרכים "לא רק בגלל הפגיעה באזרחים אלא גם כאיתות ברור לערביי ישראל".
על המהלכים הללו אותם מזכיר דיין שאלנו אם לא נגיע למצב בו או שנודיע מראש על הפצצות במבנים שכאלה, מה שיוריד מהאפקטיביות של המהלך, או שלא נודיע ואז נספוג לחץ מדיני בינלאומי שספג אם נוכל ונרצה לעמוד בו. דיין משיב וקובע כי "יש גם ערך בהורדת בנין של 12 קומות גם אם הודעת מראש". לזאת הוא מוסיף ואומר כי "בתקיפות החל מהלילה הקודם תקפנו גם ללא הודעה מראש. משרדים של חמאס וג'יהאד, אזרחי או צבאי, לא צריך לתת שם שום התראה. בשאר הדברים צריך לנהוג בנחישות ובמקביל לא להיקלע למצב של הפצצת גן ילדים, אבל יש עניין שיזכרו לאורך זמן שיש לזה מחיר. לא בעמדות שלהם אלא בתשתיות האזרחיות של חמאס".
לנוכח ניסיון העבר צפוי חמאס להציב את גני הילדים באותן דירות מסתור ומשרדי הארגון. "אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שחמאס יורה לעבר מרכז הארץ ולא אומר איפה זה הולך ליפול ולא נותן התראות. בנוסף, צריך יהיה להחליט כי לפעמים יש מצב כזה. עמדתי במצב כזה במלחמת לבנון השניה כשהיה מקום עם מודיעין לגבי יאסר ערפאת ולא נתתי לטייס הוראה להוריד פצצה של טון כי היו שם כ-400 אזרחים לבנוניים והמידע על ערפאת לא היה נעול סופית. זו הייתה התלבטות קשה. לכן, בעזה זה עניין של החלטה. אם יודעים שיש ילדים לא מפציצים ללא התראה ואם נתת התראה אז דמם בראשם של מי שהציב את הגן שם".
אולי יש אינטרס ישראלי כלשהו בשימור שלטון חמאס? אולי חשש ממחליפים גרועים ממנו? אולי ישראל מעדיפה לשמר את השלטון החמאסי שיש אתו כבר ערוצי הידברות כאלה ואחרים?
"המדרגה הראשונה היא השאלה האם חמאס הוא חלק מפתרון עתידי. חברי וידידי גיורא איילנד סבור שצריך לדבר איתם. אני טענתי שחמאס הוא הבעיה ולא חלק מהפתרון. אחר כך ישנה השאלה אם טוב לנו להפריד בין רמאללה לעזה, וכאן יש דעות חלוקות. בוגי טען שטוב להפריד בין עזה לרמאללה. אני לא חושב כך. אני סבור שצריך למוטט בסופו של דבר את החמאס וכדי לעשות זאת צריך לאיים ולעשות".
"אנחנו מתלבטים אם להיכנס לעזה או לא, צעד שהוא הכרחי כדי למוטט את חמאס. נרתעים מזה בגלל המחיר באבידות ובגלל הידיעה שלא הולכים למבצע כזה בלי דעת קהל תומכת שאומרת תיכנסו ושיעלה כמה שיעלה. אגב, לרוב גם אם אומרים כך בהתחלה הדעות משתנות אחרי כמה הלוויות. אני לא נכנס לעומק השאלה הזו כי אם נאמר שלא נכנסים לעזה חמאס יבין שלא נעשה דבר. לכן, יכול להיות שכן ניכנס, ומבחינה צבאית ומבחינת ניהול המערכה אסור להיכנס לסוגיה הזו פומבית, אבל אם כבר נכנסים לעזה, ויש מצבים שחייבים להיכנס לעזה, אז צריך להיכנס עד הסוף. כשעשינו זאת בעבר הוצרכנו לעשות את זה עד הסוף ולא לעשות חצי מלחמה".
על משמעות הכניסה עד הסוף אומר דיין שהדבר כולל את הרג מרבית צמרת החמאס, ללכוד חלק ולגרש את שאר הפונקציונרים. למהלך כזה יש תקדימים בעולם. כך היה בחיסול באדר מינהוף על ידי הגרמנים שאסרו את כל הצמרת. כך גם הצבא היפני ומאו מאו. "יש לזה דוגמאות אבל יש לזה גם מחיר. אם כבר נכנסים צריך ללכת עד הסוף ונשאיר את ההחלטה למי שאמור לקבל את ההחלטות".
עוד שאלנו את דיין אם יתכן וההתנהלות הישראלית הייתה אחרת אם בראש הממשלה היה עומד ראש ממשלה בעל תפיסה דומה לזו של אריק שרון בתקופת חומת מגן ולא נתניהו המוגדר על ידי פרשנים ומומחים כראש ממשלה זהיר שאינו ממהר להכניס את ישראל למערבולת צבאית.
על כך משיב דיין וקובע כי בסיס השאלה היא על מי האזרחים סומכים. דוגמא לכך הוא מוצא בעימות בין שרון למצנע. מצנע הגיע אחליו ושאל אותו איך קורה שהאזרחים מאמינים לאריק שמשקר אותם. דיין השיב אז למצנע ש'הם מאמינים לך אבל סומכים על אריק וזה ההבדל'. "השאלה היא על מי סומכים בהנהגה".
"נתניהו מאוד זהיר וטוב שכך. אני זוכר לאריק חסד נעורים, את הדברים הטובים והחזקים שלו כמפקד שדה. אם צריך לקחת ממנו דוגמא אז זה לא מתקופתו כראש ממשלה אלא שהצבא ייקח ממנו דוגמא מתקופתו בצבא כאחד הסוסים המושכים קדימה. כלומר, הצבא צריך לבצע את הפגיעה האנושה בחמאס הכי טוב מהר וחזק שאפשר, ובנוסף להציג את כל האופציות ולא להתחמק ולהסביר את מחיר הדמים, לומר שניתן למוטט את החמאס ואלו האפשרויות ושהדרג המחליט יקבל את החלטותיו. צריך להחליט, ולא כמו שמופז אמר בלבנון שהצבא לא קובע את משימותיו. אם המדינה אומרת לבצע משהו הצבא צריך לראות בכך המשימה שלך. את זה צריך לזכור לשרון".
דיין סבור כי היציאה ל'חומת מגן' נעשתה גם בשעה שבה הגיעו מים עד נפש וגם כאשר לא היה ברור שהמחיר יהיה כבד כל כך. עוד מציין דיין כי בעבר ניתן היה לעשות יותר "בין השאר בגלל מצב מדיני בינלאומי. המפרציות לא מגנות את ירי הרקטות אבל גם לא את התגובה הישראלית. בנוסף צריך להתחשב במצב החדש ולטפל בו ביד קשה כאשר מדובר בערביי ישראל. זה דבר שיכול להביא למלחמת אזרחים בישראל ואם ההנהגה שלהם לא תדע לעצור את המתפרעים האלה הם יאבדו את הכול. מי שתומך בחמאס ייראה כמו עזה".