האירועים בירושלים צפויים. ההפתעה כמו תמיד היא טקטית. גידלנו מפלצת בחצר האחורית וחשבנו לאכיל אותה במנות קבועות של הכלה, פשרנות והתרפסות כדי לפייסה אך זה לא עבד, לא עובד ולא יעבוד.
איפשרנו לחמאס להתבסס בעזה תוך אמונה בדמוקרטיה והובלנו את העזתים לבחירות. היו להם שתי אפשרויות לבחור – שגשוג כלכלי וחברתי בשת"פ עם ישראל או מלחמת חורמה עד להכחדה טוטלית של אחד הצדדים. הם בחרו ברוב קולות באפשרות השנייה.
מאז הזנו אותם בחשמל, במים, בתרופות ושאר אמצעי מחייה, מחלנו על שרפת גידולי שדה, שמורות טבע ועל ביטחונם של תושבי העוטף, הזרמו להם כספים, סרסנו את צבא המגן שלנו תוך פיתוח שיטות הזויות של ירי לעבר, ירי בסמוך והפצצה של מטרות חול, היינו ללעג ושנינה בעיני אויבנו והגרוטסקה הזאת רק הגבירה להם את המוטיבציה להשיב לנו במטבע שלהם – הטרור.
כשאויבנו מזהים מכירת חיסול של ערכינו הם מזהים הזדמנות להרים ראש ולפתוח ביתר שאת במאבק הלאומי הערבי פלסטיני.
כעת אנחנו משחזרים את "ההצלחה" ביו"ש ובירושלים.
במקביל העלמנו עין מגל הלאומנות ששטף את בעלי "התעודות הכחולות" במזרח ירושלים ומאותה הדינמיקה שגוברת בקרב ערביי ישראל.
הערבים מזהים את חלון ההזדמנויות שנפתח להם, כאוס פוליטי, מכירת חיסול של ערכים, קרעים בחברה ומגבלות בצורת כבלים שבהם כבלנו את עצמנו על פי גזרות משפטנים וסולמות ערכים שהנחילו למפקדנו הבכירים עמותות חוץ ממשלתיות. זמן אידאלי מבחינת האויב לפעול ובצדק.
המלחמה בינינו לנציגי האסלאם "הפלסטינים" היא שלוב נפיץ של לאומנות וג'יהאד – שטחים ומלחמת דת. הם לא יוותרו עד שלא ישברו אותנו והברירות שלנו הן שתיים – להיות או לחדול.
ידידנו הוותיקים והחדשים בעולם המחישו בפעם המי יודע כמה שאם אין אני לי מי לי. כשמתרגשת צרה תמיד נהיה לבד.
לכן יש להתעשת, להבין שערך הניצחון שהמרנו אותו בהכלה ופשרות הוא ערך קיומי, יש להתארגן ולגבש את כל מרכיבי מערכת הביטחון ולפעול נגד האויב בכל הכוח יהיה המחיר אשר יהיה.
אם לא נתעשת ייהפך תור הזהב של הבית השלישי לקוריוז עגום נוסף בהיסטוריה של עם ישראל.
אלכס נחומסון - מנכ"ל מבטחי ישראל וחבר בפורום המזרח התיכון