אף שזכיתי ללמוד במפוארים שבמוסדותיה, נתיב מאיר וישיבת הגולן, כמזרחי ידעתי תמיד שאני נטע זר בציונות הדתית.
"שייך" עם כוכבית, "פרענק אינטיליגנט" קראו לזה. רבים כמוני חוו את מסרקות האליטיזם האוונגרדי הזה על בשרם, שראה בנו 'בני טיפוח'; שהיה ל -'מדריך חוץ' בסניפים שבערינו, משל היינו עולים חדשים; שמקים בהן "גרעינים" המבקשים להראות לנו "את האור"; רבים הם שפגשו בה, בכוכבית ההיא.
כמזרחי מסורתי תומך ליכוד, אירועי השבוע האחרון הם מהקשים בחיי. מעבר לאופן ההדחה האלים ("לך") של מי שבעיניי הוא מגדולי מנהיגינו, התחושה היא שיותר משני מיליון איש שתמכו בו, במישרין ובעקיפין, לא נספרים.
הללו, ששחור לעורם ו/או למגבעתם, הם סבי וסבתי, הוריי, אחיי, דודיי, חברים מהשכונה. מניח שלא טופחנו די ולא ראינו אור כדבעי, אחרת לא ברור כיצד אותו אוונגרד, מ-"הגרעינים", חותר ל-"אחדות ישראלית" בלי בית שאן, טבריה, ירוחם, דימונה, גם לא חדרה וגדרה. בלי מזרחים וחרדים, גם לא חרד"לים- פשוט אחדות ישראלית, ואנחנו הרי לא מספיק "ישראלים". מצביעים כן, שותפים לא. זה באמת יותר מידי. כאשר ביחס להצבעה, זה בתנאי שזו למפלגה הנכונה- אם ב-77 בן אהרון קרא להחליף את העם, ב-2021 בנט שזכה בפחות מ-6% מקולותיו פשוט מתעלם מהעם, וכדרכו מייסד סטארט-אפ: "אחדות ישראלית".
כמזרחי תומך ליכוד, מעשה שיקלי היה כמים צוננים לנפש עייפה, בפרט כשאני מודע להיקף הנאצות שיספוג מכת הבנטיסטים, שלא מדובר בה די. הייתי שם, כיועץ לח"כ לשעבר יוני שטבון, שב-"חוצפתו" עמד לצד החרדים והתנגד לחוק הגיוס ב2014. כתבתי איתו את הנאום ההוא, כאבתי את כאבו- זה שבא על סבלם, וזה שבא על סבלו מהאלימות הסימבולית שהופגנה כלפיו מהאוונגרד האליטיסטי הדתי לאומי.
ראיתי כיצד נהגו בו מנהיגי המפלגה, נוכחתי לחיצי תרעלת הזעם הקדוש שנורו עליו בידי "רבנים מטעם". ויוני, כמו יוני, עמד בגבורה. אמנם נפלט מהמערכת הפוליטית, אבל קנה את הזכות לישון בלב נקי.
לצערי, כשטבון כך שיקלי, אמיץ, ישר ואף אחד במפלגה לא יילך אחריו- בנט אלוף בלאלף אותם. זכור לי ח"כ לשעבר אחד, איש ישר מאין כמותו, שהתנגד בכל לבו לחוק הגיוס. אך ברגע האמת הצביע עם בנט, "הצבעתי עם הזרת, בשינוי", תירץ. אז כהיום, יימצאו להם המצביעים "בשינוי".
מרוב רשימת "ימינה" אין לצפות שיעשו מעשה שיקלי, הם הקלאסיקה של האוונגרד ההוא. אבל עידית סילמן ואביר קרא?! הם, לכאורה, "דיאלנא". הגם הם ישתתפו בהשתקת והדרת המיליונים ששחור לעורם ו/או למגבעתם? ובהם ממשפחותיהם ומחבריהם לשכונה?
מהפך 77 נתן לראשונה בתולדות התנועה הציונית קול למזרחים, מסורתיים, חרדים וחרד"לים – הפך אותם לשותפים, נתן להם הזדמנות ממשית לקחת חלק בישראל, במרכזה, בכלכלתה ובממשלתה. כעת, בשם "האחדות הישראלית", עלולים הישגים אלו להימחק על ידי ממשלת השבט הלבן, בין אם כיפה סרוגה לראשה, בין אם לאו; בין אם גרה בעפרה, בין ברמת אביב; זו שגם אם לא מניפה דגל שחור, לעולם לא תניף דגל לבן- אליטת "האחדות הישראלית", שעבורה אנחנו, גם סילמן וקרא, לעולם "פרענקים", גם אם "אינטילגנטים".
אוהד כהן הוא דוקטורנט לסוציולוגיה באוני' העברית, חוקר את הקשר בין הליכוד והמזרחים ושימש בעשור האחרון כיועץ תקשורת לפוליטיקאים במחנה הלאומי.
(פורסם לראשונה בישראל היום)