קבוצת הפייסבוק של הפמיניסטיות הדתיות תסגר

קבוצת הפייסבוק הגדולה "אני פמיניסטית *דתיה* - וגם לי אין חוש הומור" תיסגר בשבועות הקרובים. "אנחנו מרגישות שהגיע הזמן לסגור".

יהונתן גוטליב , כ"ז באייר תשפ"א

קבוצת הפייסבוק של הפמיניסטיות הדתיות תסגר-ערוץ 7
אני פמיניסטית דתיה
צילום מסך פייסבוק

קבוצת הפייסבוק הגדולה והוותיקה "אני פמיניסטית *דתיה* - וגם לי אין חוש הומור" תיסגר בקרוב, כך הודיעה היום (ראשון) מנהלת הקבוצה אילה פלק.

הקבוצה קיימת קרוב לעשור וחברות בה קרוב ל-17,000 נשים. עם השנים קיבלו חברות הקבוצה את הכינוי השגור בפי כל - "פדלחושיות".

פלק הודיעה היום יחד עם שש מנהלות הקבוצה כי, כאמור, בסוף חודש מאי הקבוצה תיסגר ולא יהיה אפשר להגיב בה עוד. השבוע לפני תשע שנים, בכ"א אייר תשע"ב (12/5/2012) נפתחה הקבוצה הזאת, ובעוד שלושה שבועות, י"ט סיוון, 30/5/2021, היא תיסגר", כתבה.

"לאורך השנים הקבוצה הזו הייתה בית לנשים רבות. לאורך שנים חווינו כאן יחד עוצמה של שותפות שזר לא יבין, שיתפנו זרות, אחיות לצרה, שהפכו לחברות. פתחנו כאבים אישיים וגילינו הדים להם אצל עשרות, מאות, אלפים של נשים אחרות", הוסיפה. "בנינו את הקבוצה הזאת באהבה ועמל, ועם הזמן גיבשנו כללים - מי אנחנו כקבוצה, איזה שיח אנחנו רוצות, ובעיקר - על אילו על גבולות אנחנו מתעקשות".

"אבל השנים חלפו, ואנחנו מרגישות שהגיע הזמן לסגור", אמרה. "הסיבות לכך שונות בין אחת לאחת, אבל השורה התחתונה - זהה. אנחנו מתבשלות עם ההחלטה הזו כבר תקופה, אבל אנחנו מבינות שעבורכן זו ודאי הודעה פתאומית, ולכן אנחנו נותנות כאן עוד זמן לדבר על הדברים ולהפרד. בשבועות הקרובים, עד לסגירה הסופית, נרצה להעלות זיכרונות יחד, לשתף את הרגעים המשמעותיים שהיו לנו בקבוצה - שירשורים נבחרים, ממים מוצלחים, טרולים אהובים, דברים שתרצו לזכור ולהזכיר, ודברים שתשמחו להשאיר מאחור".

"תודה לכולכן על השנים הטובות, הדיונים הלוהטים, האכפתיות והדרך המשותפת. היו ברוכות, המשיכו לנפץ את הפטריארכיה בכל אשר תלכו. דבורה, אריאלה, רחלי, אביטל, נעמה ואילה".

מאוחר יותר הרחיבה מייסדת הקבוצה, דבורה אלחדד ארושס, על הסיבות לסגירתה מנקודת מבטה. "הייתי בת 24 כשפתחתי את הקבוצה, סטודנטית, מלאת אמונה ולהט לייצר שינוי חברתי במערכת מיושנת. חשבתי שהנה, הגענו לעידן בו נשים מקבלות קול וכוח באופן דמוקרטי הודות למדיה החברתית, עכשיו נותר לנו רק להצביע בהמונינו על העובדות, והממסד הדתי יבין ויפנים שהגיע הזמן להפסיק להתייחס אלינו כאל יצורות נחותות שצריכות לקבל רשות לנשום, לדבר, לשיר, להתקיים במרחב", כתבה.

"במשך שנים האמנתי שניתן לשנות 'מבפנים' (אם כי בהגדרה כולנו גם כך בחוץ). שניתן לאחוז את החבל משני קצותיו. ש'הם' לוקחים בעלות על היהדות, אך היא לא באמת שלהם, ובעומק, יש בדת מקום לכולןם", ציינה. "בשנים הראשונות לקיומה של הקהילה הזו, היא הרגישה כמו הדבר הנכון: הנה! נשים התאגדו, שברו שתיקה, עמדו על זכויותיהן. בכל פעם שאישה סיפרה שהקבוצה הזו נתנה לה כוח, וגב, לדרוש משהו, לשנות משהו בחייה, נמלאתי שמחה ואמונה בעתיד. וחשוב לי להגיד שחווינו פה רגעים של חסד, שיתוף והשראה, שהיו חשובים גם עבורי במסעי האישי".

"ועם זאת, כיום אני מבינה שטעיתי", הוסיפה. "נכון, זיהינו את מסך העשן, הגזלייטינג הבסיסי של הדת את האישה. למדנו לזהות והעמקנו במקומות שנוצרו לא עבורנו אלא נגדנו. עגינות. בעלות. תקיפה מינית, אונס, ניצול נשים בידי סמכות דתית. הדרת נשים ממוקדי קבלת ההחלטות, הפקעת כוח ושליטה מנשים על גופן, השתקת קולן של נשים, הסגברה, התופעה של גברים שדנים במיניות האישה ללא סוף, בדקדקנות מעוררת חלחלה. סיפרנו לעצמנו שברגע שזיהינו והצבענו - הרי שהצלחנו לנצח את השיטה".

"אך פספסנו את העיקר", כתבה. "עצם קיומו של המרחב הזה כאן, הוא בעצמו מסך-עשן נוסף על גבי המציאות: מציאות של אי-שוויון אינהרנטי, יסודי, מהותי, בין איש לאישה בדת היהודית. הקבוצה הזו כמוה כסם הרגעה זמני, טשטוש מאלחש, ממסך. המחשבה שנוכל להיות אנחנו בתוך מערכת מיזוגינית-במוצהר, שנוכל לשמור על כבודנו העצמי - היא אשליה במקרה הטוב, רמיה עצמית במקרה הרע, ושיתוף פעולה ברמיה של אחרות במקרה העוד-יותר-רע".

לדבריה, "קיום הקבוצה תחת הכותרת 'אני פמיניסטית דתיה' - משרתת בטווח הארוך לא את הנשים בתוך הדת - אלא את המשך קיומם של מסכי העשן. במו ידינו נטלנו כמה מגדולי הביטויים של מיזוגיניה, כיבסנו אותם בעמל בנהר הגדול, ופרשנו אותם לרווחה, מצהירות: 'כ-שר!'".

"אם ברצונך להיות אישה שווה, חופשיה, בעלת ריבונות וסוכנות על גופה, על רחמה, על מיניותה, על בריאותה, על אהבתה, על שמחתה - אזי מסגרת דתית אינה המקום לכך. דיכוי האישה ביהדות הוא לא אלמנט קטן שניתן להסיר אותו קוסמטית או להתעלם ממנו כאילו לא היה. הוא בבסיס. בלעדיו הכל נופל", כך דבורה אלחדד ארושס.