הכאוס הפוליטי בו שרויה ישראל מזה שנתיים וחצי מבוסס על סיפורי נקמה, חוסר אמון מוחלט ולא מעט אמוציות שליליות בין הדבקים.
אחרי 12 שנה ברציפות הצליח ראש הממשלה נתניהו לבתר את המערכת הפוליטית לשניים: אלו שרוצים, אלו שפשוט לא מסוגלים. כך נוצר פלונטר.
לפחות בנקודת הזמן הנוכחית הבעיה הכרוכה בשמו של בנימין נתניהו אינה קיימת. ברגע שהועבר המנדט ליאיר לפיד ונפתלי בנט תופר באופן רשמי את הממשלה הבאה, רשימת המכולת עליה הושתת הפלונטר הפוליטי הועבר מן העולם.
יש אמון בין המרכיבים הפוטנציאליים, סיפורי הנקמות כבר לא בועטות, גם השיח הוא בעיקר ענייני, כזה המבקש לרצות, ובצדק, את ציבור הבוחרים משני צידי המתרס. זה אומר וויתורים, המון וויתורים.
דווקא בשל כך עולה ומתחדדת התהיה מדוע אגף הימין בממשלה המתהווה לא עושה די כדי להביא את המפלגות החרדיות אל חיקה.
עם כל הכבוד להיאחזות הצפויה בתיקים האידיאולוגיים או להסכם הפריטטיות על אופיו ניטשת מחלוקת בין הצדדים, אם המפלגות החרדיות לא תהיינה חלק מהקואליציה העתידית היא תתקשה לזכות בלגיטימציה של הציבור הדתי מסורתי בישראל.
הציבור הדתי-מסורתי בישראל אינו רואה במפלגות החרדיות את חזות הכל בכל הנוגע לענייני דת ומדינה. הוא בהחלט ער וקשוב לפשרות מתבקשות בכל סוגיות הרוחב המאפיינות הוויכוח סביב הסטטוס קוו, אולם באותה נשימה הוא היה רוצה לראות 'שומרי הסף' במפלגות החרדיות נוטלות חלק בתהליך הזה.
שילוב המפלגות החרדיות בממשלה האלטרנטיבית צריך להיות קודם כל האינטרס של נפתלי בנט. כראש ממשלה בפוטנציה הוא אמור לדעת שהכלל הראשון להישרדות היא יציבות פוליטית. המפלגות החרדיות מצטיינות בהענקת יציבות פוליטית ובנט יודע זאת היטב.
אז נכון, זה לא פשוט בכלל. אביגדור ליברמן דורש את החרמת החרדים ויאיר לפיד לא מתכוון להתפרק מחר מכל נכסיו החילוניים. אבל רגע, לא אמרנו שעם הזזת נתניהו תם עידן החרמות? האם יאיר לפיד ונפתלי בנט לא דיברו על כך שכדי לממש את מטרת העל יש לכונן וויתורים מפליגים?
בחדרים הסגורים ובתדרוכים לצייצני הבית, יאיר לפיד מסביר שהוא מספיק וויתר בכך שהוא, עם 17 מנדטים, הקריב את ראשות הממשלה לטובת מפלגה עם ששה מנדטים.
אז זהו שלא בדיוק. אלמלא נפתלי בנט עובר צד, מאות אלפי פתקאות 'יש עתיד' שווים לצור על פי צלוחיתם. ברגע שיאיר לפיד מקבל באמצעות הרוב שמעניק נפתלי בנט את הזזתו של נתניהו והצבתו שלו בראשות הממשלה בעוד כשנתיים – עליו לשיר ולפזז את שירת 'דיינו'.
לעומת זאת נפתלי בנט שמקריב עבור הקמת הממשלה המורכבת הזו את כל עולמו, אמור על פניו לזכות במרחב תמרון גדול יותר מול שותפיו מהמרכז-שמאל.
ובמילים פשוטות, אם נפתלי בנט שובר את הבטחתו שלא לשבת עם יאיר לפיד – והעיקר שתוקם ממשלה אלטרנטיבית, גם יאיר לפיד אמור לשבור הבטחתו לאביגדור ליברמן, לשלול ממנו את תיק האוצר ולנסות לשלב את המפלגות החרדיות – והעיקר שתוקם ממשלה אלטרנטיבית.
השאלה הגדולה האם בנט אכן מזיע עבור המטרה הזו. האם הוא דופק מספיק חזק על השולחן ברמת אביב כדי לממש עיקרון זה.
בגוש הימין מאשימים הבוקר את נתניהו שלא עשה די מול שותפיו הפוטנציאליים, עבור נפתלי בנט עדיין לא מאוחר. נפתלי, אל תוותר על המפלגות החרדיות.