האחדות בעם ישראל היא שהובילה לניצחון המזהיר ולשחרור ירושלים

צבאות ערב הבטיחו ש"יזרקו אותו לים" והזרימו כוחות לסיני ולגבולות המדינה. לאדם מאמין קשה שלא לקשור בין האחדות שהיתה אז לישועה שבאה לאחר מכן.

הרב יואל עמיטל , כ"ח באייר תשפ"א

האחדות בעם ישראל היא שהובילה לניצחון המזהיר ולשחרור ירושלים-ערוץ 7
הרב יואל עמיטל
צילום: שעלבים


 
יום שחרור ירושלים נקבע גם כהודאה על שחרור ירושלים וגם כיום הודיה על הנצחון הכביר במלחמת ששת הימים.

שחרור ירושלים העתיקה והר הבית, מלבד היותם ראויים ליום הודיה בפני עצמם, הם סמל לישועת ישראל בכלל: "פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם. חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ".

יש הקבלה בפסוק בין "נחם ה' עמו גאל ירושלים" ובין "וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו". המשמעות של גאולת ירושלים היא ישועת ישראל. וכתוצאה מכך, קידוש השם הגדול ש"ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו".
 
כתלמיד ישיבה באותם ימים, עד היום מהדהדים באוזני פרקי התהילים שחזרנו וזעקנו מידי יום: "אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל: כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ: עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ: אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד" (תהילים פג) ואכן למבוגרים שבנו זכורים ימי ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, ימים של חשש גדול, ואצל רבים גם חרדה אמיתית לגורל הארץ. רבים יצאו לחוץ לארץ, כשבאופן אירוני נאמרה האמירה ש"האחרון יכבה את האור". צבאות ערב הבטיחו ש"יזרקו אותו לים" והזרימו כוחות לסיני ולגבולות המדינה. ימים שאומות העולם הפנו עורף למדינת ישראל.
 
באופן נדיר קמה בארץ ממשלת אחדות, ולאדם מאמין קשה שלא לקשור בין האחדות שהיתה אז לישועה שבאה לאחר מכן. המדרש אומר שדורו של אחאב - כולן עובדי עבודת כוכבים היו, "על ידי שלא היו בהן דילטורין - היו יוצאין למלחמה ונוצחין" – היתה אחדות ביניהם ולכן זכו לנצחון במלחמה. אחד הלקחים שאנו צריכים לקחת מאותם ימים, שעם ישראל המאוחד בתוכו, הוא מפתח לישועה.
 
עברנו באותם ימים עברנו מעבר חד שבין בין "בערב ילין בכי" ובין "לבֹקר רִנה", תוך ששה ימים המלחמה הוכרעה. חזרנו לעיר העתיקה ולהר הבית ובארץ היתה אוירה של אופוריה. גם בעיתונים כמו "על המשמר" ו"הארץ" דברו על משק כנפי ההסטוריה.

"חשף ה' זרוע קודשו", זה קידוש השם הגדול שהיה כשעם ישראל זכה לסייעתא דשמיא עשרים ושתים שנים בלבד לאחר השואה האיומה באירופה, במונחים הסטוריים זו חלקיק של זמן. החזרה לירושלים היתה כדוגמת פח השמן שסימל את יד ה' בנצחון הצבאי של החשמונאים. הזכיה בהר הבית היתה מעין חותמת שיד ה' עשתה זאת.