
בימים האחרונים ירושלים לא שקטה. בירתנו, זאת עם האוויר הצלול וריח אורנים, נמצאת ממש כעת במוקד המאבק בין עמים שונים, דתות ואמונות שונות.
ירושלים היא סמל עבור כל אחד מאיתנו, היא חוויה מיוחדת, זיכרון מתוק. מהות ירושלים עבורי מתחילה בסיפור קצר, שהתחיל בין השירות הלאומי ללימודים. בעת שגרתי בירושלים, בדירה צמודה למדרחוב, למדתי במדרשה מאחר הצהריים עד הלילה.
למדרשה הגיעו בנות ממגוון סגנונות: מנערות שברחו מהבית והגיעו לכיכר ועד חוזרות בתשובה שמצאו באר מים חיים של תורה.
התקופה הזו הייתה תקופה מיוחדת ומשמעותית, מלאה בבקרים של יוגה/טיולים במעיינות ונחלים, ואחה"צ שיעורים ע"י מיטב הרבנים, מרתקים ומדהימים.
הייתי בחיפוש אחר דרכי בעולם, והחיבור ביני לבין ירושלים נרקם יום אחר יום לאורך כל תקופה זו.
המרקם המיוחד של ירושלים איפשר לנו להתארח בשבתות בארוחות במאה שערים אצל משפחות לבביות ויקרות, ששמחת התורה פורצת מהם והלאה.
באחד מן הימים רציתי להגיע לכותל לתפילה, ולאחר שעתיים וחצי של נסיעה באוטובוס, והרבה מניעות בדרך, הגעתי לקבר דוד, וזכיתי להתפלל את אחת התפילות העמוקות והכנות שהיו לי בחיי. לא יודעת כמה זמן הייתי שם, לא יודעת מה חשבו עליי נשים סביבי, אבל משם יצאתי בינת חדשה.
ירושלים רחוקה מלהיות מושלמת. היא צפופה, מורכבת מכל כך הרבה עמים דתות ודעות, היא נחרבה ונבנתה כל כך הרבה פעמים, ובכל זאת שמה שלם. כי השלמות היא קבלת החיסרון. השלמות היא החיבור בין עולמות. השלמות היא הלב.
ירושלים היא לב העולם, כל התפילות עוברת דרכה. ירושלים היא הבית שלנו. כשבאים לירושלים אנו מחברים את תפילתנו לריבונו של עולם: ריבונו של עולם, תן לנו שפע כלכלי כדי שנוכל לעשות בו טוב בעולם. תן לנו בריאות שנוכל להשפיע טוב על ילדנו ועל הסובבים אותנו ולקדש שמך בעולם.
כשאנו מחברים את התפילה לריבונו של עולם היא נעשית תפילה כללית. והכלליות הזו, היא שמביאה לאחדות. וזה הלב.
בינת הופמן היא יועצת מיניות ומייסדת שיטת 'אישה בתנועה'.
