נאוה ששון
נאוה ששוןצילום: באדיבות המצולמת

לפני חמישים וארבע שנה (ויום) הכריז מוטה גור בקשר את הידיעה ההיסטורית: "הר הבית בידינו, אני חוזר, הר הבית בידינו".

דגל ישראל הונף במקום, וצילומי החיילים פורצים להר הבית מרגשים כמעט כל יהודי. אחרי כמעט אלפיים שנה של כיסופים, ועוד תשע עשרה שנה של געגועים מקרוב, במלחמת ששת הימים הצלחנו לשחרר את המקום הקדוש ביותר של העם היהודי.

לצערי, כמעט מייד ברגע ששוחרר ההר הוא הועבר (בתמיכת שר החוץ המהולל של המלחמה, משה דיין) לשליטת הווקף הירדני. מכאן ואילך, השליטה הישראלית בהר כמעט אינה קיימת. אע"פ שהוחלה על השטח ריבונות ישראלית בשנת התש"ח, אין שם שליטה יהודית, וערביי האזור וירדן עושים בשטח כרצונם.

ניתן לראות זאת במספר דרכים, החל מהפיגוע המחריד ב2014 שבו נרצחו שני שוטרים, ועד להסרת המגנומטרים בהר הבית ב2017 בעקבות הלחץ הערבי. באופן כללי, ערביי הארץ עושים בהר הבית כרצונם, ומדינת ישראל לא מונעת מהם מאומה, גם אם זה אומר להשתמש בהר הבית כמחסן נשק.

המהומות בהר הבית אתמול רק הוכיחו את המחדל של מדינת ישראל כלפי המקום הקדוש הזה. כל ראשי מפלגות הימין, החל מבגין ועד לנתניהו, לא פעלו כמעט בשום אופן לשליטה ישראלית מלאה על ההר. גם הציונות הדתית לדורותיה כמעט ולא פעלה לחיזוק האחיזה היהודית בהר הבית. העובדה שערביי האזור רואים את המקום כשייך להם, ומעיזים עוד לתקוף את השוטרים שנמצאים שם, זו בושה וחרפה שהייתה יכולה להימנע אם הייתה שם קצת יותר שליטה ישראלית.

כולם התרגשו מהסרטון של המוני יהודים רוקדים בכותל לצלילי "זכרני נא זכרני נא..." בזמן שבהר הבית התפוצצו זיקוקים שכמעט והושלכו לכותל. האמת, לי הסרטון הזה גם העלה שאלות רבות בקשר להתנהלות מדינת ישראל במקום. איך ייתכן שביום ירושלים נאסר על יהודים לעלות להר הבית? איך ייתכן שביום ירושלים אנחנו "מסתפקים" רק בריקודים בכותל?

לא שאני ממעיטה בחשיבות הכותל ח"ו, הוא אכן מקום קדוש. אך אם נשים את הדברים בפרופורציות הנכונות, המקום החשוב ביותר לעם היהודי הוא הר הבית בעצמו, שם אנחנו אמורים לשמוח ביום ירושלים (בהתאם להנחיות הרבנים בקשר לקדושת המקום כמובן).

השאלה האם מותר לבנות את בית המקדש בהר הבית בעצמנו או לחכות לבניינו היא שאלה הלכתית שלא אתעסק בה. אך חשוב שלא נשכח כי יש לעם היהודי עוד לאן לשאוף, הכותל הוא לא הגשמת רצונותינו הרוחניים, יש עוד לאן לגדול. והדרך להתקדם לכיוון השאיפה הזאת לפחות באופן התחלתי היא ע"י החלת שליטה יהודית מלאה על הר הבית.

בהתחשב בעובדה שהכנסת החדשה היא בעלת רוב ימני מוחץ, אני מצפה מהפוליטקאים ליצור שינוי במדיניות הישראלית בהר הבית. הגיע הזמן להוציא את ניהול הר הבית מידי הווקף הירדני, ולהעביר אותו אל הרבנות הראשית, כפי שנעשה כמעט עם כל מקום קדוש לעם היהודי בארץ, או לפחות להעביר את הניהול לידי מוסד אחר כל שהוא של המדינה, שידאג גם לזכויות היהודים על הר הבית, ולא רק לזכויות המוסלמים (אם קיימות בכלל כאלו).

אחרי חמישים וארבע שנה אי אפשר לומר שהר הבית בידינו, הוא נמצא אמנם בשטח מדינתנו, הוא המקום הקדוש ביותר בשבילנו, אבל הוא ממש לא בידינו, אולי לידנו.