בשם הדת ואללה מתמידים אויבנו ברשעותם. אבל כל בר דעת רואה, עד כמה רחוקים הם מקירבת א-ל.
התפללנו הבקר במוסף של ראש חודש על החזרת עבודת המקדש והקרבנות וש"זִכָּרוֹן לְכֻלָּם יִהְיוּ. וּתְשׁוּעַת נַפְשָׁם מִיַּד שׂוֹנֵא"
מנסחי התפילה הגדירו את אויבנו במילה אחת: "שונא" השנאה היא המדריכה אותם. הם לא בונים דבר, לא מקדמים את העולם בשום תחום, רק מרבים שנאה הרס ומוות. עוד סבב של שנאה ועוד סבב של הרב וחורבן. חוזרים כולם ושואלים: "עד מתי, עד מתי"?!
בשיר של יום שאמרנו הבקר (יום ד', פרק צד בתהילים) שאלנו את אותה שאלה: "עַד מָתַי רְשָׁעִים, ה', עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ?!"
כתב על זה בעל ה"מנחת שי": "עד מתי רשעים, ה' - יש פסיק בין רשעים לשם כי רחוק ה' מרשעים"
אויבנו המצטטים פסוקי קוראן רחוקים כל כך מקדושה וכוונת טובות, לא ברכה יביאו, רק שנאה והרס הם זורעים. את כל ממונם ומרצם הם משקיעים בזה. לא יתחכמו בלבנות מחדש את חייהם ודאגה לרווחת עמם, את כל מוחם יאמצו בהמצאות רעות והרסניות.
אילו רק לעמם היו מזיקים כל כך ומונעים כל אפשרות של שגשוג וחיים שלווים ומתוקנים היינו משתוממים, אבל בשעה שהם מונעים מעם ישראל חיים של שלום וביטחון "עַמְּךָ ה' יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ" אנו מבקשים מרבש"ע שיופיע בכל גבורתו: אֵ-ל נְקָמוֹת ה' אֵ-ל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ:... הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים..."
הם רשעים. לא מדובר כאן במשוואה ומלחמה הוגנת. לרשעים בעזה והפורעים ברחבי הארץ אין בעיה לכתחילה לפגוע בחפים מפשע. אילו היה ביכולתם הם היו מבצעים את זממם ומבצעים "איטבח אל יהוד" והורגים את כל יהודי ארץ ישראל. לנו- היכולת להשטיח את כל עזה ולחסל את כל עם הרשע שם, אבל איננו כמותם.
צבאנו מתנהג במוסריות ששום צבא בעולם אינו נוהג. לעיתים קרובות מדי במוסריות מזויפת ומוטעית. "להקיש בדלת" או "בגג" זו שיטה מקובלת בחיל האוויר שלנו להזהיר מראש את ראשי שונאנו לפני שמפוצצים את בנין משרדיהם. על הרג נשים וילדים "חפים מפשע" נזהרים ככל האפשר. קשה לנצח במלחמה כזו, בשעה שכללי המשחק שונים לחלוטין ביננו.
שבים אנו בפרק זה ומבקשים:
"וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם יַצְמִיתֵם ה' אֱ-לֹהֵינוּ".
רואים אנו בעין איך הם מביאים על עצמם "את אונם ורעתם" .
אילו קיבלו הערבים את תכנית החלוקה, מדינת ישראל היתה קטנה בהרבה ממה שהיא היום. בהתנגדותם ומתקפותיהם הם גרמו לאלפי פליטים ערבים לברוח, והביאונו למרחבים גדולים בהרבה ממה שהובטח לנו על פי תכנית החלוקה. ואף לאחר כל זאת, לא חלמנו לצאת מיזמתנו לשחרור חבלי ארץ התנ"ך, ואפילו לא את ירושלים ומקום המקדש.
מדהים לחשוב שאפילו בפתיחת מלחמת ששת הימים לא עלתה במחשבה לשחרר סוף סוף את ירושלים העתיקה. שבנו והתחננו בפני חוסיין שלא יכניס את צבא ירדן למערכה. הערבים שוב היו אלו שהביאו על עצמם את תוצאות המלחמה, ו"בזכות" רשעותם שבנו לירושלים ובית לחם, ושילה , בית אל, עפרה ושכם...
טרם למדו אויבנו לקח, הם כנראה מוכנים לשלם את המחיר הכבד של תוקפנותם, והעיקר ש "יזכו" לשפוך עוד דם: "אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ".
"עד מתי"? זו השאלה שאנחנו רוצים לדעת.
"מה יהיה בסוף"? לצערי מה שיהיה זה שהם ימשיכו להכריח אותנו לעשות דברים שמצד עצמנו לא היינו מעיזים. לגרש אלפי ערבים מביתם? מי מעלה על דעתו? לפנות את הר הבית מכל זכר מוסלמי? מי חולם? על אף שאת המקום כמקום קדוש הם הפכו שנים רבים לאחר שהיה המקום הכי קדוש לנו. על אף שהמקום כלל לא מוזכר בכתבי הקודש שלהם.
על אף שהם הקימו על חורבות הבנין שהיה לב האומה ובע"ה יהיה. על אף שהם הרסו כל מקום קדוש לנו, הם אסרו עלינו להתקרב למקומות הקדושים לנו- אנחנו עדיין לא יודעים להשיב להם כגמולם ולא עושים צדק. הם אלו שיביאו אותנו לעשות את מה שצריך.
במבט רגיל של בשר ודם אנחנו רואים רק את הכאב, מביטים בהרס ובפגיעות בנפש ובאופן טבעי כואבים ודואגים, אבל מובטחים אנו "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב".