הרב יחיאל וסרמן
הרב יחיאל וסרמן צילום: שלומי יוסף

התחלה/ בשנת תשי"א, לפני 70 שנה, בירושלים. בן בכור להורים ניצולי שואה במשפחה של ארבעה ילדים.

אבא/ אברהם ז"ל. עבד במשרד הפנים בירושלים. "נולד בפולין ונותר שריד יחיד מכל משפחתו שנספתה בשואה. אבא היה איש תורה עם דרך ארץ וקבע עיתים לתורה. כילד אני זוכר אותו חוזר מיום עבודה והולך כל ערב לבית הכנסת 'ישראל הצעיר' בקריית משה לשיעור הדף היומי, בכל מזג אוויר. אחר כך היה חוזר הביתה ושוב משנן. אבא היה מלא באהבת תורה".

אמא/ נעמי ז"ל. "ילידת פולין, ניצולת מחנה ההשמדה אושוויץ וצעדת המוות. כל בני המשפחה שלה נרצחו בשואה והיא נשארה גלמודה בלי אף אחד בעולם. אבל היו לה כוחות נפש אדירים, ולמרות הסבל שעברה היא הייתה בעלת אמונה חזקה בבורא עולם. אם מסורה שדאגה לחינוך שלנו ודחפה אותנו להישגיות ומצוינות".

דור שני/ "דור ההורים היה שורד שואה ואנחנו, בני הדור השני, היינו ניצולי שואה. השואה נכחה בחיים שלנו. אמא הייתה אישה שלא יכלה לשמוח שמחה מלאה בחיים. תמיד ריחף מעליה ענן של עצב. בעקבות משפט אייכמן היא התחילה לשתף אותנו במה שעברה בשואה, אבא שתק".

זאת ירושלים/ "בילדותי ירושלים הייתה עיר חצויה. יחד עם זאת, גדלתי באווירה מלוכדת ופלורליסטית של דתיים וחילונים, עולים חדשים מכל הגלויות, ישראלים וצברים - כולם יחד ביחסי שכנות מצוינים".

פעמי משיח/ למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר. בכיתה י"א פרצה מלחמת ששת הימים. "ישבנו במקלטים כשמבחוץ נשמעו הדי הפיצוצים. המלחמה הייתה מלחמת בזק וכשהעיר שוחררה כולם היו באופוריה גדולה. שבוע אחר כך רצנו לראות את הכותל במו עינינו. הייתה אווירה מרוממת של פעמי משיח".

הסדר/ נמנה בין תלמידיה הראשונים של ישיבת ההסדר הכותל בעיר העתיקה בירושלים. "הצטרפתי למחזור הראשון המאורגן בישיבה. היינו כעשרים בחורים שהרגישו שהם עושים היסטוריה".

בנייה/ "בליל שבת היינו יורדים לרחבת הכותל בשירה ובהתרגשות עצומה. שש השנים בישיבה, כולל ההסמכה לרבנות, היו מאוד משמעותיות בשבילי. זו הייתה תקופה שעיצבה את אישיותי ואת השקפת העולם שלי. ראש הישיבה הרב חיים ישעיהו הדרי זצ"ל היה דמות משמעותית בחיי, אישיות חינוכית ורוחנית שידעה לבנות מסילות ללב של כל תלמיד ותלמיד".

אירוסין/ בל"ג בעומר של שיעור ה' התארס עם רינה, שלימים תהפוך לרעייתו. "היינו אמורים להתחתן בחנוכה, אבל אז פרצה מלחמת יום הכיפורים וכל התוכניות שלנו השתנו".

המלחמה/ נלחם כאיש צוות טנק במסגרת חיל השריון בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. "מלחמת יום כיפור היא אירוע מכונן בחיי. ביום הרביעי למלחמה ספג הטנק שלי פגיעה ישירה של טיל סאגר. נפצעתי קשה".

פצוע/ כשהוא מחוסר הכרה פונה בבהילות לבית החולים תל השומר, שם טופל במשך חודשים ארוכים ואף עבר סדרת ניתוחים ארוכה ושיקום. "רינה ארוסתי הייתה בחורה צעירה, ופתאום הבחור שאיתו התארסה הפך לשבר כלי. היא תמכה בי במסירות ובאהבה ונסכה בי אופטימיות בצורה שלא תיאמן ואני חב לה על כך תודה ענקית".

טראומה/ "למרות השנים שחלפו מאירועי המלחמה, ייסורי הגוף והנפש אינם מתעממים גם בחלוף 47 שנים. הקרבות בשריון הפכו לקרבות השיקום ולניסיון להיאחז בחיים ולחיות אותם באופן כמה שיותר משמעותי ובעל ערך".

קול ששון/ שמונה חודשים לאחר המלחמה הם נישאו וקבעו את ביתם בקמפוס מגורי הצוות בישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל. "זו הייתה עשייה חינוכית אינטנסיבית וחשובה. שם נולדו שלושת ילדינו".

החצי השני/ רינה (67), במקצועה עובדת סוציאלית ומומחית לטיפול משפחתי וזוגי. כיהנה במשך שנים רבות כסגנית יו"ר תנועת אמונה והקימה מרכזי ייעוץ משפחתי ברחבי הארץ. "אישה עם חזון, נאמנה ומסורה, בעלת אישיות יוצאת דופן שלאורך כל הדרך מהווה בשבילי מקור השראה".

הנחת/ שלושה. משה הבכור, בן 46, איש עסקים. הבן השני חגי, בן 42, רואה חשבון. הבת אפרת, בת 38, עורכת דין. "הם ממשיכים בביתם את החינוך שקיבלו בבית של 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ' והם מקור לגאווה ונחת".

אקדמיה/ תוך כדי עבודתו כר"מ בישיבה השלים תואר ראשון בחינוך וקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן ותואר שני עם עבודת תזה בנושא סגנונות חינוך ודפוסי מנהיגות בישיבות תיכוניות.

גבעתיים/ בהמשך קבעו בני הזוג את ביתם בגבעתיים, שם גרו במשך 35 שנה. "רוב חיינו גרנו שם. אומנם גבעתיים נחשבת עיר אדומה, אבל יש בה ציבור דתי־לאומי חי ותוסס. בבניין שבו גרנו היו 40 משפחות דתיות. היינו קהילה חמה ומלוכדת וגידלנו את הילדים באווירה קהילתית משפחתית".

מפקח/ לאחר תשע שנות עשייה חינוכית כר"מ בישיבה בגבעת שמואל החל את תפקידו כמפקח חינוכי בעליית הנוער. "מדובר בנוער עולה ונוער ישראלי מהפריפריה הגיאוגרפית והכלכלית שזקוק לצאת מהבית וזוכה על ידי כך למעטפת חינוכית. מדובר במפעל חשוב שדואג לחינוכם של ילדי ישראל ומממש את החזון של 'כל ישראל ערבים זה לזה'".

שליחות/ לאחר שבע שנים בעליית הנוער עלה על מטוס ויצא עם משפחתו לשליחות מטעם הסוכנות היהודית בחוף המערבי של ארצות הברית. "שימשתי שם כנציג החינוכי של הסוכנות היהודית באזור. זה אומר לדאוג שיהיו מורים שליחים, לעשות סמינריונים והשתלמויות, להביא משלחות לארץ, לדאוג לפעילויות חינוכיות לבני הנוער ועוד אינסוף פעילויות סביב לוח השנה היהודי".

מתחברים/ "הייתי אחראי על החינוך היהודי במדינות שונות במערב ארצות הברית. תקופה מאוד מעניינת שבה הכרתי את יהדות ארצות הברית על גווניה השונים ועל הזרמים השונים שבה. שלוש שנים חיינו בלוס אנג׳לס. הילדים למדו במוסדות חינוך יהודיים. הרגשנו עשייה משמעותית. הרגשתי שאני תורם להמשכיותו של העם היהודי". אחרי שלוש שנים שבו ארצה.

העבודה/ מזה 19 שנה מכהן כחבר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית וראש המערך לשירותים רוחניים בתפוצות. "המערך נמצא בקשר עם מאות קהילות יהודיות בעולם ופועל לחיזוק הזהות היהודית־ציונית, חיזוק הקשר לעם היהודי ולמורשתו, טיפוח הזיקה למדינת ישראל והבלטת מרכזיותה בחיי העם היהודי בתפוצות".

האתגר/ "מחצית מהעם היהודי מתגוררים מחוץ למדינת ישראל במאות קהילות יהודיות ברחבי תבל. מרביתם, כשישה מיליון, מתגוררים בצפון אמריקה, באירופה כמיליון ורבע יהודים, ובדרום אמריקה כ־700,000 יהודים. חלק לא מבוטל מהם לא מחובר לא לקהילה יהודית או לארגון יהודי כלשהו ולכן לא מחובר למורשת, למסורת או לתרבות היהודית. תופעת ההתבוללות ואחוז נישואי התערובת ביהדות התפוצות עולים משנה לשנה, והמצב בהחלט מדאיג".

מחזקים/ "לנוכח המציאות המורכבת המשימה היא חיזוק הזהות היהודית, חיזוק החינוך היהודי, טיפוח הזיקה למדינת ישראל והסברת חשיבותה של ההמשכיות היהודית. להשגת מטרות אלו אנחנו פועלים במגוון פעילויות: קיום סמינרים לרבנים ולמנהיגי קהילות, קיום שבתונים לבני נוער, שיגור שליחי בן־עמי שפועלים בקרב בני נוער בקהילות היהודיות בתפוצות, הקמת ספריות ציוניות־דתיות ועוד".

אם זה לא היה המסלול/ "מודה לקב"ה כל יום שהוא זימן אותי לעסוק בדברים שאני אוהב לעשות".

במגרש הביתי:

בוקר טוב/ פותח את הבוקר בתפילת שחרית ולימוד הלכה. "לאחר מכן, אין יום אחד דומה לשני: ישיבות עבודה ופגישות עם אישים וארגונים שונים, ייעוץ למנהיגי קהילות בתפוצות, הרצאות ועוד". סיומו של יום בפעילות ספורטיבית, ותמיד בלימוד דף גמרא, "חוב שנטלתי על עצמי לאחר הפציעה הקשה במלחמת יום הכיפורים, שזכיתי לשוב ולהלך בארצות החיים".

פלייליסט/ "שירי ארץ ישראל הישנה ושירי קודש עם נשמה ורגש".

השבת שלי/ "השבת נכנסת ברגע של כיבוי המכשירים האלקטרוניים ומעבר להילוך של קדושה, הכולל תפילות בבית הכנסת 'היכל רחמים' בגבעת שמואל ולעיתים בקהילות יהודיות בתפוצות. סעודות שבת משפחתיות וחברתיות, לימוד תורה משותף עם הנכדים ועוד".

דמות מופת/ "מורי ורבי הרב חיים ישעיהו הדרי זצ"ל. אישיות חינוכית יוצאת דופן, איש רוח, חזון ומעש, אשר ייסד את ישיבת הכותל ועמד בראשה במשך עשרות שנים במסירות נפלאה".

מפחיד אותי/ "מלחמת אחים".

משאלה/ "ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה".

כשאהיה גדול/ "להמשיך ולעסוק בנושא יהדות התפוצות והמשכיותו של העם היהודי מתוך בריאות וצלילות הדעת".

לתגובות: rivki@besheva.co.il

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו