אם משהו לא ישתנה מהר, המשטרה תהיה אשמה לא רק בעשרות יהודים פצועים, מאות שמשות מנופצות, אפס בטחון אישי למתגוררים ליד האויב הערבי וחרפה לאומית חסרת תקדים, אלא גם בהידרדרות הנוער היהודי לאלימות לאומנית.
תוך עיסוקי בחינוך נערי ישראל אני משתדל להיות קשוב לשטח, והוא בוער. הנערים מעודכנים בנעשה. הם אינם אדישים להשפלות שעוברים בני עמם ודמם רותח. באופן טבעי, ככל שהנער מרגיש יותר כאב ותסכול כך הוא מתקרב לרצות לפעול. מיותר לציין שלא כל נער מרגיש שהחוק וההיגיון הוא זה שיגביל אותו בפעילותו, ובפרט בשעת כעסו.
על המשטרה להתעשת מיידית. לא רק כי האף של האויב הערבי עולה עוד ועוד והוא לא ירד ביום שאחרי ההתפרצות הנוכחית. גם לא רק בגלל שהאויב מתחנך לכך שדרישותיו מתמלאות אם הוא מפעיל מספיק כח (עיין ערך סגירת הר הבית ליהודים, נטישת שער שכם על ידי המשטרה, סיפור המגנומטרים ועוד). אלא גם כי עתיד הנוער שלנו בידיים שלהם.
איננו רוצים שנערים כואבים יעשו מעשה אחד יותר מדי ובכך ישבו בכלא שארית ימיהם. למה החבר'ה האיכותיים מתחילים לחשוב לכיוונים אלימים? דוקא הצעירים הערכיים הם אלו שמתחילים לדון באפשרויות המסוכנות.
כיצד אפשר להרגיע את הנערים? מה אפשר לספר להם? הם רואים יהודים חוטפים מכות וסופגים יריקות. הם שומעים שזה מתפרסם ורץ ברשתות החברתיות אצל האויב הערבי. הם כואבים בכאב הלאומי. מתוודעים לפצועים נוספים, רכבים שרופים, בתי כנסת מחוללים, שדות חרוכים, אזרחים מבוהלים רצים למקלטים, חנויות נבזזות ועוד. ליבם מתפלץ כאשר הם שומעים על בתי המשפט שמשחררים שוב ושוב את הפורעים הערבים. הם קולטים את אטימות המשטרה כלפי הנפגעים היהודים ואלימותה כלפי יהודים שמתגוננים או תוקפים בחזרה. הסיטואציה אינה נקודתית במקום אחד ובאירוע חד פעמי, אלא זה כבר תקופה ובמוקדים רבים וביניהם ירושלים, חיפה, יפו, רמלה, לוד ועוד.
כאיש חינוך אני מרגיש חסר אונים. מה עלי להגיד להם? שלא יכאב להם? שיהיו אדישים? שיסתפקו בכאב ובתפילות? הם הרי מתחנכים ללימוד ההיסטוריה היהודית ובה הם לומדים להעריך גיבורים שכרכו את גורלם בגורל העם והתמסרו לדאוג לבטחון היהודים ולכבודם. האם איננו מצפים מהם לרצות ללכת בעקבותיהם?
לשכנע אותם שיגיבו כמונו המבוגרים, בקור רוח ובתבונה? אבל לא ידוע לנו על פעילות בתחום הזה של דאגה לגאווה לאומית ולביטחון ישראל בקומה זקופה. לבנות יישובים, לפעול לקירוב לבבות, לתבוע מאחזים ערביים לבית המשפט ולהפיץ יהדות בעם ישראל אלו פרוייקטים יקרים ונעלים, אך הם לא נוגעים בנקודה רגישה זו. הנוער עכשיו חם על כבוד העם ובטחונו, ולזה אין מענה.
בימים כתקנם רוב התלמידים חשים שגופי השלטון דואגים לזאת. רק מיעוט שמכיר את המציאות בנקודות החיכוך סבור אחרת. אך בחודש האחרון האמת גלויה לכל. הממסד מפחד מהאויב הערבי, נכנע לו ואפילו מתנכל ליהודים תמימים שרק רוצים את הזכויות הבסיסיות שלהם כמו חופש התנועה והפולחן.
משטרת ישראל חייבת להתעשת בהקדם ולהראות לכולם באופן נחרץ וחד משמעי – ליהודים ולערבים – שהיא דואגת לאינטרס היהודי ושהכח של האוייב לא משתלם. עלינו, הורי ומחנכי הדור הצעיר, לדרוש זאת מהמשטרה ומנציגי הציבור שלנו. אחרת, כיצד נוכל להסתכל בעיניים של משפחות הנערים שיבלו את שארית חייהם בכלא?