עם השנים הלימוד מעמיק ומתרחב יותר. הרב דרוקמן והרב ולדמן
עם השנים הלימוד מעמיק ומתרחב יותר. הרב דרוקמן והרב ולדמןצילום: אלירן אהרון

תורה שמגדלת דור

יותר משישים שנה נמשכת החברותא בין שני זקני הרבנים של הציונות הדתית, שמדי שבוע נפגשים להעמיק בתורת הרב קוק ויוצאים עם תובנות רוחניות לכלל הציבור

***

ראש ישיבות בני עקיבא הרב חיים דרוקמן ונשיא ישיבת 'ניר' קריית ארבע הרב אליעזר ולדמן

חברותא בכתבי הרב קוק

אחד הדברים החשובים בלימוד תורה בחברותא הוא התמדה. בישיבות ניתן למצוא בחורים ואברכים ששומרים על לימוד קבוע בצוותא חמש או שש שנים באופן מרשים, אבל צמד ותיק כל כך כמו זה שתפגשו מיד שובר את כל השיאים.

נשיא ישיבות ואולפנות בני עקיבא וראש מוסדות אור עציון הרב חיים דרוקמן מגיע מדי שבוע לקריית ארבע ללימוד בחברותא עם נשיא ישיבת 'ניר', הרב אליעזר ולדמן. כבר שישים ושלוש שנים לומדים השניים בקביעות חברותא בכתבי הרב קוק זצ"ל.

"כשהתחלנו הייתי בן 22", מספר ל'בשבע' הרב ולדמן. "התחלנו ללמוד כבחורים צעירים בישיבת מרכז הרב וזה נמשך. מאוחר יותר בשנת תשכ"ד הרב דרוקמן מונה לתפקיד ראש הישיבה התיכונית באור עציון ואני הגעתי איתו ללמד בישיבה. המשכנו שם את הלימוד ובשנת תשכ"ח הגעתי לחברון לשליחות משלי. הוא המשיך להגיע לכאן ועד היום אנחנו לומדים יחד".

מקימים בניין משותף

הוותיקות של השניים בלימוד המשותף מעוררת התפעלות, וגם בגילם המופלג שחצה את שנת השמונים נמשך המפגש השבועי באדיקות. "פרט לקשר של הלימוד בחברותא, יש בינינו ידידות וחברות שנבנית עם השנים", סיפר הרב דרוקמן בכמה הזדמנויות בעבר, "אנחנו שותפים, ויש לשותפות הזאת השלכות על העולמות הציבוריים שאנחנו זוכים לפעול בהם".

לדברים האלה שותף גם הרב ולדמן: "הלימוד שלנו הפך לידידות ולשותפות. יש לנו בניין משותף של השקפות על לימוד התורה וגם על הציונות הדתית כפי שלמדנו בכתבי הרב קוק, וכפי ששמענו מרבנו הרב צבי יהודה זצ"ל שקבע במידה בפועל את כתבי האבא בקרב תלמידיו".

השניים לומדים ומלמדים תורה כל אחד במסגרות שונות, אבל החברותא הזאת מיוחדת מבחינות רבות. "זה שונה כשלומדים כצעירים ביחד וכשלומדים כמבוגרים", אומר הרב ולדמן, "כשהלימוד הקבוע הולך ומוסיף שנים, מספיקים להעמיק בדברים, למצוא מקורות נוספים למה שאנחנו לומדים והקבלות למקורות אחרים. כשצריכים ללמוד איך מיישמים את הדברים יש נופך נוסף, כי במשך השנים גם הרב דרוקמן וגם אני הגענו לא רק ללמוד בחברותא אלא היינו ערים ושותפים להנהגה ציבורית בתחומים המדיניים והשפעה על התחומים הפוליטיים. הלימוד שלנו בדעותיו של מרן הרב קוק זצ"ל והרב צבי יהודה מיוחד מאוד לתקופה שלנו, במיוחד בשנים שמאז מלחמת ששת הימים.

"תורת הרב זצ"ל עשתה מהפכה רוחנית ותרבותית בעם ישראל. כציבור הכיפות הסרוגות הלכנו לחזק את ההתיישבות, המשפחה שלנו התיישבה בחברון ומתיישבים אחרים הגיעו למקומות רבים נוספים. אנשי הציונות הדתית פעלו למען עם ישראל בשלוש חזיתות עיקריות: החזית ההתיישבותית, החזית ההגנתית והחזית של עלייה לארץ ישראל. עד מלחמת ששת הימים כמעט לא היו אנשי תורה ואמונה, ובוודאי לא היו תלמידי חכמים שהיו משולבים בעשייה ציבורית. מאז מלחמת ששת הימים ראינו איך תורת הרב הופכת למשמעותית כל כך. אנשי התורה והאמונה השתלבו יותר בכל החזיתות האלה, ובמיוחד בתחום ההתיישבותי. לפני מהפכת ששת הימים במרכז הרב היו שלושים תלמידים, ויחד עם ישיבת כרם ביבנה היו שבעים לומדי תורה בציונות הדתית. היום ברוח תורת הרב צבי יהודה יש מאות מוסדות תורה, ישיבות ומכינות, ישיבות הסדר, ישיבות קטנות, אולפנות, גרעינים תורניים. אין היום עיר בישראל בלי מוסדות תורה גבוהים והתורה חודרת לכל תחומי החיים, וכך אנחנו מחנכים את תלמידינו".

בתקופה האחרונה הקביעות לא מתקיימת כסדרה בשל מצב בריאותו של הרב דרוקמן. החבר והחברותא הרב ולדמן מבקש מציבור הקוראים להצטרף לתפילות לרפואתו.

***

סיפורי הניסים הגיעו גם למגרש. הרב פייקובסקי והמאמן דראפיץ'
ללא קרדיט צילום

הכדור עובר למגרש התורני

המאמן האגדי של בית"ר ירושלים שנולד לאב גוי פגש לפני כשבע שנים את הכדורגלן שחזר בתשובה והפך לרבם של שחקני הכדורגל. סלובודן דראפיץ' מספר על האמיתות שמתגלות אליו דרך הלימוד המשותף, וגם על המצוות שהוא ורעייתו החלו לקיים בקביעות

***

מאמן בית"ר ירושלים סלובודן דראפיץ' ושליח חב"ד הרב עמי פייקובסקי

חברותא בתורת חב"ד

כשהרב עמי פייקובסקי, היום חסיד חב"ד, עזב את תפקידו כחלוץ בקבוצת הכדורגל של בית"ר תל אביב וחזר בתשובה, לא בטוח שהוא חלם שיחזור לעולם הכדורגל, הפעם תחת הכותרת "הרב של הכדורגלנים". בטח שלא דמיין כי ילמד חברותא באופן קבוע עם מאמן בית"ר ירושלים האגדי סלובודן דראפיץ'.

השניים נפגשים בחגים ובאירועים שונים, אבל פרט לפגישות אלה הם שומרים על שגרת לימוד לפחות פעם בשבוע בשיחות טלפון קבועות. "השבוע למדנו על היחסים בין הגבר לאישה", מספר סלובודן, "אנחנו מדברים על חשיבות הרוחניות והשפעתה על הגשמיות. זה דבר שהולך ומשפיע על כל החיים".

לפני כשבע שנים נפגשו השניים, ומאז הקשר ביניהם הולך ונרקם ובחודשים האחרונים הם לומדים יחד חברותא בתורת חב"ד בנושאים שונים.

"במפגש עם התורה אנחנו לומדים דברים נכונים שמחברים אותי", אומר דראפיץ', "אני מנסה להתחזק כל הזמן, לחפש אחר דברי אמת, ובלימוד התורה עם הרב אני מתחבר להרבה דברים שמרגישים לי ככה".

להיות כדורגלן טוב יותר

הרב פייקובסקי, ששימש בעבר כרב בתי חב"ד ופגש מקרוב את הרבי מלובביץ', רואה בהכנסת הרוחניות גם לעולם הכדורגל שליחות של ממש. "אנחנו לומדים את הספר 'הדרך לחיים של משמעות' מספרות חב"ד, זה פחות עוסק בגמרא ויותר מדבר על דברים לחיים. מנהיגות, זוגיות, רוחניות. יש בכך המון חוכמה. ברגע שאתה מכניס רוחניות, גם בגשמיות הכול יותר טוב. בכל קבוצת כדורגל שהייתי אצלה הכנסתי רוחניות בקבוצה, והקבוצה התברכה. גם השחקנים מתחברים לדברים".

בעקבות הלימוד דראפיץ' החל להתקרב לא רק ללימוד תורה אלא גם לשמירת מצוות. "הרב הגיע למשחק שלנו, דיבר איתי על יהדות ומצוות תפילין. אמרתי לו שהתפילין שלי לא נוחות לי. הרב דאג לתפילין נוחות יותר, מאז אמרתי לעצמי שלא נעים והתחלתי להניח. היום אשתי אומרת לי שאני הכי יפה כשהתפילין עליי".

עם בניית הקשר בין הרב למאמן, הגיעו בני הזוג דראפיץ' לבית משפחת פייקובסקי והפכו לחלק מהמשפחה. "אשתו של הרב נתנה לי חמישה חומשי תורה", מספר המאמן הדגול, "התחלתי לקרוא ולא ידעתי לא מי זה משה, לא מי זה אברהם. עכשיו אני מניח תפילין מדי בוקר, קורא קצת חומש ונפתח לי העולם. זה ההיסטוריה שלנו, הסיפור של כל אחד מאיתנו. אני שואל שאלות, מבין, נבנה לי עולם רוחני יפה ואני מרגיש שאני חייב אותו לעצמי. אשתי התחילה לשים מטפחת על הראש. הבית שלנו שונה לגמרי".

הרב פייקובסקי רואה בחברותא עם דראפיץ' משימה מיוחדת שהגיעה אליו ממש בהשגחה פרטית. "אם הקב"ה הביא אותי לעולם כדי להכיר את סלובו – עשיתי את שלי", אומר הרב, "הוא בא מסרביה, אמא שלו יהודייה אבל אבא שלו היה לוקח אותו לכנסייה. עם הזמן הוא עשה ברית מילה אבל כל נושא התורה חדש לו".

"דברים שאני לומד עם הרב מראים לי שיש בחיים היגיון", אומר דראפיץ', "זה מחבר אותך, אלה התולדות שלנו. בהתחלה תורה זה נשמע רחוק ומפחיד, אבל לאט לאט אתה מתחבר ומתקרב וזה משפיע עליי להיות גם כדורגלן טוב יותר. זה נוגע בכל החיים".

וכמו תמיד בחב"ד, לא רק לימוד תורה ומצוות הם העניין, אלא גם מעשי ניסים ונפלאות. "לפני ארבע שנים היה לו עוזר מאמן בבית"ר, שי ברדה. הבעלים של הקבוצה החליט להמשיך עם סלובו בלי ברדה. סלובו החליט שהוא לא ממשיך בלעדיו. באותו יום הוא קיבל הצעה ממכבי נתניה לבוא יחד עם העוזר. נתניה הייתה אז בפשיטת רגל בכדורגל, זה אומר שהקבוצה יורדת ליגה, מתחילה במקום האחרון עם 9 נקודות מינוס. הוא התקשר לשאול מה דעתי, אמרתי לו 'אתה לוקח את הקבוצה, מסיים את העונה הזאת עם 9 נקודות פלוס'. הם סיימו עם 8 נקודות. שאלו אותי השחקנים: מה עם עוד נקודה שהבטחת? אמרתי להם: הנקודה התשיעית היא למעלה, לריבונו של עולם. בכל מקום שהרוחניות נכנסת יש ברכה, אמרתי לשחקנים כולם להודות לקב"ה".

***

"הלימוד הזה הוא נפש שקשורה בנפש". השר פרץ ורחמים כהן
צילום: דוברות השר

מחברים אדמה ושמיים

רחמים כהן ממושב יתד קלט את משפחת פרץ בימים הקשים שלאחר הגירוש מגוש קטיף. החיבור המיוחד הוליד לימוד קבוע בימי שישי שנשמר בקפדנות כבר שנים, וחברות נפש עמוקה בין הרב והשר לחקלאי החילוני שמדקדק בהלכות שמיטה

***

השר לענייני ירושלים ומורשת הרב רפי פרץ והחקלאי ממושב יתד רחמים כהן

חברותא בפרשת השבוע, אמונה והלכות שמיטה

השר לענייני ירושלים ומורשת הרב רפי פרץ ידוע ומוכר כאיש פוליטי, מחנך, איש התיישבות, טייס וקצין בעל שירות מפואר בצה"ל. הרב פרץ זכה ללמד תורה במסגרות שונות, העמיד תלמידים הרבה ועבר בכמה מסגרות תורניות, שאת חלקן גם הקים.

עם כל אלה, יש לו לימוד ייחודי שעליו הוא שומר באדיקות מדי יום שישי, קרוב לשש עשרה שנים. לא מדובר בחברותא עם ראש ישיבה אחר או עם תלמיד ותיק ממכינת עצמונה, אלא ברחמים כהן - חקלאי, מומחה לגידול עגבניות, תושב המושב יתד שבדרום. כהן, שאינו חובש כיפה, מקפיד מדי יום שישי להגיע לביתו של הרב פרץ ביישוב נווה הסמוך ללימוד משותף, שהפך חלק בלתי נפרד מאורח חייו.

"תוכן הלימוד משתנה", אומר הרב פרץ, "לפעמים לומדים דברים מפרשת השבוע, סוגיות אמוניות שונות, ועכשיו לקראת שנת השמיטה שתחול בשנה הבאה אנחנו לומדים יחד איך יהיה הכי נכון לקיים אותה לפי כל ההלכות והגדרים".

"אני מרגיש פה כמו בבית", אומר כהן, "התחושה נעימה, הלימוד מיוחד, מרגישים בנוח אחד עם השני וזה הולך ונמשך. הפגישה השבועית שלנו היא דבר מאוד מיוחד שאני שומר עליו ועושה מאמצים להתמיד בו".

תורה שמדליקה אש בעיניים

הקשר בין השניים החל אחרי הגירוש מגוש קטיף. תושבי עצמונה ובהם משפחתו של הרב פרץ עברו לגור ביתד לתקופה מסוימת. שם פגש הרב את כהן, שהיה בין התושבים המקומיים שעמלו לארח את המגורשים ולדאוג לכל צורכיהם.

"אירחו אותנו באהבה ובמסירות, רחמים היה מארגן לנו את בית הכנסת ודואג לכל הצרכים שלנו וממש חיינו שם יחד. זה לא פשוט בכלל לקלוט פתאום ליישוב שלך עשרות משפחות. נוצרו שם חיבורים מיוחדים מאוד", מספר הרב פרץ. "גולת הכותרת בחברותא הזאת עם רחמים, אולי בניגוד למסגרות לימוד תורה אחרות, היא לא הלימוד עצמו אלא החיים, השיתופיות שבינינו והדרך שעברנו יחד. אנחנו רואים בלימוד הזה איך התורה שלנו היא תורת חיים. לומדים את הנעשה בשטח. לקראת שנת השמיטה וגם בשנות שמיטה קודמות רחמים הקפיד ונהג בחומרה כמו שחקלאים דתיים רבים לא מחמירים על עצמם וקיים את השמיטה לפי כל הגדרים ההלכתיים".

"הלימוד הוא פעם בשבוע", אומר רחמים, "אבל החוויה היא יומיומית, החיבור בינינו משפיע על כל מהלך החיים. אני לא צריך להיות מוגדר כדתי או ללכת עם כיפה על הראש כדי ללמוד תורה. אני לא בחור ישיבה, אני בן 71 היום, אבל לימוד תורה זה של כולם".

הרב פרץ סבור כי דווקא הלימוד שצומח מהשטח מיוחד ומחבר את התורה לחיים. "המפגש עם רחמים סביב לימוד הוא מיוחד. הוא אוהב את התורה, נדלקות לו העיניים כשהוא נפגש עם הלימוד והוא מתקבל אצלנו תמיד באהבה עצומה".

כחקלאי, הלימוד מחלחל גם לעשייה של רחמים בגידוליו. "אני פועל בשדה לפי תאריכים עבריים", אומר רחמים, "הזריעות והתהליכים השונים הם לפי התאריך העברי אצלי. הוא הכי מדויק לחקלאות והכי מתאם בין העבודה שלנו לעונות השנה ומזג האוויר".

הרב פרץ נפעם לנוכח ההשתדלות של רחמים לפעול ברוח התורה. "רוב החקלאים פה, אם תגיד להם לפעול לפי חודש חשוון או תמוז לא יבינו מה אתה רוצה בכלל. אצל רחמים כל מה שלומדים מגיע לידי ביטוי. גם החסד אצלו גדול, עמותת לקט ישראל משתפת פעולה עם החקלאים ועושה חסד כשמביאה את הסחורה שלא נמכרה לנזקקים. רחמים תורם להם הכי הרבה".

"רחמים זה אדם שקשור כולו בקרקע הארץ", אומר השר, "לפעמים יש בעיות בנגב, בגלל מזג האוויר אפשר לאבד את כל הגידולים אם יש סופה או מפגע כזה או אחר. רחמים תמיד יודע להודות על היש, לא מתלונן ולא כועס. היום בלימוד על השמיטה רחמים אומר שהוא מתלבט איך לעשות היתר המכירה, איך לקיים את הגידולים לפי התורה".

"הלימוד הזה זה נפש שקשורה בנפש", אומר הרב פרץ, "זה קשר עמוק שנרקם ונבנה". "הרב היה אצלנו בכל האירועים", מוסיף רחמים מצידו, "הוא היה מסדר הקידושין של הבנים שלי והסנדק של הנכד. היינו גם אנחנו באירועים שלו. זה קשר שנמשך".

***

לא רק לומדות את הספר אלא גם חולקות חוויות מהבית. ריקה רזאל
ללא קרדיט צילום

ללמוד להיות אמא

פעם בשבוע נפגשות הגיסות לבית רזאל לשיעור משותף, ולאחר מכן לחברותא בשתיים שמעמיקה את הקשר המשפחתי והאימהי, וכמובן – אי אפשר בלי מוזיקה

***

ריקה ואפרת רזאל, מוזיקאיות וגיסות

חברותא בסוגיות חינוך ומשפחה מהספר 'אהל יעקב ולאה'

בבית הירושלמי בשכונת נחלאות נפגשות מדי שבוע ארבע הנשים לבית משפחת רזאל המפורסמת ללימוד תורה משותף. הלומדות מתכנסות לשיעור של הרבנית טליה הלפר, אשר מלמדת סוגיות בחינוך ילדים מהספר 'אהל יעקב ולאה'. השיעור זורם גם ללימוד בחברותא לפניו ואחריו בין הזמרת והיוצרת ריקה רזאל לגיסתה אפרת, אשתו של אהרן רזאל.

"יש פה משהו מאוד אישי וחי יותר מהלימוד עצמו", אומרת ריקה, "אנחנו מדברות בינינו וחולקות חוויות על חינוך הילדים. זו ההזדמנות שלנו להכיר יותר ולהתחבר, כל אחת משתפת ומספרת ממה שקורה אצלה בבית ובמשפחה. חוץ מללמוד את הספר והסוגיות העולות ממנו, אנחנו לומדות ומלמדות זו את זו מהחוויות ומהתובנות שכל אחת צוברת במהלך חייה בבית שלה".

"אנחנו קוראות מהספר שורה אחת ואז מדברות שעה", אומרת אפרת, "כשכל אחת מספרת מהחוויה שלה זה לימוד אישי ומחבר. בסוגיות חינוכיות אנחנו משתפות איזו דרך עובדת אצלי בבית או אצל ריקה, וזה מאוד מלמד. אצלי יש את הסוגיה שילדות קטנות באות לישון אצלי, וריקה אומרת: מה פתאום, אין מצב שאת נותנת להן לישון אצלך. דלת סגורה ושלום ולהתראות".

לפני שלוש שנים החל הלימוד המשפחתי עם הרבנית הלפר. אפרת מגדלת תשעה ילדים וריקה שמונה, כך שלא מדובר רק בקביעת עיתים לתורה אלא בעיסוק בענייני חייהן ממש.

"זה תכל'ס הנושא שמעסיק אותנו", אומרת אפרת, "לכן השיעור של הרבנית מאוד תפס אותנו והלימוד הזה מעסיק אותנו כל כך".

ריקה בכל זאת חווה את הנושא מזווית מעט אחרת מזו של אפרת. "לי יש כבר נכדים", היא אומרת, "הלימוד הזה מחזיר אותי לשנים שבהן הייתי אמא לילדים קטנים. זה גורם לי להיות עוד קצת אמא של הקטנטנים ולא להיות כבר מחוץ לעולם הזה".

לנוח ממרוץ החיים

אפרת מציינת נקודה נוספת שעולה מהחברותא, והיא לימוד התורה הנשי. "אצל גברים הלימוד הוא יותר שכלי, זו ההלכה או הגמרא. הלימוד הנשי הוא החוויה, הלימוד האישי הרגשי, לומדות אחת מהשנייה. אנחנו בהחלט לומדות תורה, אבל דרך התורה אנחנו גם לומדות אחת את גיסתה. פרט לכך, זה מחזק את המשפחתיות. פעם בשבוע יש לנו זמן להיפגש באופן קבוע בלי הילדים. להיות פנויות לשמוע זו את זו. זה לא כמו ארוחה משפחתית או סעודת שבת שמלאות בעיסוקים שונים, זה זמן מסוג אחר. מפגש שלנו בשקט, זמן לנוח ממרוץ החיים ולהתחבר".

"יש לנו גישות קצת שונות בחינוך", אומרת ריקה, "אני יותר דומה לאבא שלי, והיא חיה עם אח שלי שגם דומה לאבא שלי, אז השילוב הזה מעניין, אבל מרגש לפגוש את זה. זה מחזיר אותי אחורה, מזכיר לי איך להיות אמא טובה.

"זה לימוד שהוא רחוק מהדיבור על אישה שצריכה כל הזמן לדאוג לקריירה שלה ולחפש את הקידום שלה בעולמות למיניהם. אנחנו מדברות על היותה של האישה אמא טובה, מסורה לאימהות שלה ולבית שלה, וזה מחזק אותנו בתוך ים הדיבורים והעיסוקים שיש לכל אחת ביומיום שלה".

אפרת: "זה זמן לעצור הכול. להגיע לבית היפה והנעים של ריקה, לשבת על כוס קפה, להתמלא בכוח הזה של להיות אמא טובה, שגם אם אנחנו שוכחות לפעמים, זה הדבר הכי מדהים שיש בעולם. רק צריך ללמוד את זה ולהתמלא בזה כל פעם מחדש, כי כמה שזה מדהים - צריך להתחבר לזה כל פעם מחדש. הידיעה שאנחנו בתוך זה יחד ולא כל אחת לבד מכניסה המון אנרגיה טובה".

הלימוד לא נשאר רק בספר ולא רק בשיחות על הבית ועל המשפחה, בכל זאת מדובר במשפחת רזאל. "הלימוד הולך לכל מיני מקומות", אומרת ריקה, "בראש חודש אנחנו מעלות את השיח בנגינה משותפת. אנחנו מוציאות את כלי הנגינה ומכניסות את התורה שלנו לנפש דרך המוזיקה והשירה".

***

השכנות של שני המשרדים הולידה חברות אמיצה. הרב יחזקאל פוגל ופרופ' יובל אלבשן
ללא קרדיט צילום

הרב והפרופסור

הם הכירו במשך שנים, אבל בעקבות הקורונה החליטו להתחיל בלימוד משותף שלא מנסה להחזיר אף אחד בתשובה אבל מבקש לאתגר את התעלמותה של האינטליגנציה החילונית מהתורה שבעל פה

***

דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו פרופ' יובל אלבשן וראש הקמפוס החרדי בקריה הרב יחזקאל פוגל

חברותא בספר 'מטה דן' (הכוזרי השני)

הקמפוסים החרדיים בפקולטה למשפטים במכללת קריית אונו הם באופן רשמי מקום שבו חרדים וחרדיות בוגרי ישיבות, כוללים וסמינרים פוגשים את עולם המשפט. אבל בתוככי הקמפוס מתרחשים מפגשים גם מהסוג ההפוך, גם אם אינם כלולים במטרותיה הרשמיות של המכללה.

מעת לעת אפשר למצוא במקום את יושב ראש הקמפוס החרדי בקריה הרב יחזקאל פוגל ואת דיקן הפקולטה פרופ' יובל אלבשן כשהם יושבים ולומדים את ספר 'מטה דן', הידוע יותר בכינויו 'הכוזרי השני', שכתב חכם דוד ניטו.

"בחרנו אותו משום שהכוזרי השני היה בעצמו גם תלמיד חכם וגם איש מדע והגות", אומר אלבשן, "ככזה הוא היה מוערך גם על ידי היהודים וגם על ידי הלא יהודים. לכן הספר הזה פונה אל שנינו בלימוד המשותף בו בנוגע לאמיתות התורה שבעל פה. צורת הלימוד בדרך שאלות ותשובות, כסגנון רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי, מתאימה לשנינו".

מלימוד בזום לחברותא בחדר אחד

השניים החלו את הלימוד בחברותא עם פרוץ מגפת הקורונה. בהתחלה התבצע הלימוד באמצעות הזום, אך מאז שחזרו בקמפוס לפעילות לימודית רגילה החליטו השניים למצוא זמן להמשיך את הלימוד, הפעם בחדר אחד זה לצד זה.

"אני לא מחפש שיובל יתקרב למצוות, אני לא מיסיונר", אומר הרב פוגל, "אני זוכה כי אני לומד עם אדם חכם מאוד, מבין עניין, שמעז תמיד לחשוב בצורה מקורית. אחת הבעיות הגדולות של עם ישראל במדינתו היא שהאינטליגנציה החילונית, שיובל אחד מהמייצגים שלה, נרתעת מלימוד התורה שבעל פה".

"אנחנו עובדים יחד כבר שנים ארוכות בקריה האקדמית אונו", אומר יובל, "הרב פוגל ייסד את הקמפוסים החרדיים, ואני הגעתי כמרצה מן החוץ. מאז 2013 אנחנו עובדים בצמידות זה לזה, אני כדיקן שעוסק בקמפוסים החרדיים והרב כיו"ר מייסד של הקמפוסים החרדיים".

"מאיזשהו שלב יובל העתיק את משרדו לתוך הקמפוס החרדי בירושלים ואז ממש עבדנו במשרדים שכנים", ממשיך אותו הרב פוגל, "מזה צמחה קודם כול חברות אמיצה, ובמסגרתה יובל אמר שהוא מצר על כך שהוא לא מכיר מספיק את ארון הספרים היהודי. הוא למד הרבה תנ"ך אבל כמעט ולא תלמוד, ואז הצעתי לו שנלמד יחד". בגלל עומס העבודה בתפקידים של השניים זה מעולם לא בוצע, עד שהגיעה הקורונה ופינתה להם זמן. "כך התחלנו ללמוד באמצעות הזום אחת לשבוע. משחזרנו לקמפוס התחלנו ללמוד כמו שצריך, זה לצד זה".

"אנחנו לא נרתעים, כי אתה לא יכול להירתע ממה שאתה לא מכיר בכלל", אומר הפרופסור, "זה פשוט משום שגדלנו כולנו על התנ"ך וגם על הקפיצה הציונית מהתנ"ך לפלמ"ח. חונכנו שהעיסוק בכל מיני פלפולי הלכות זה משהו גלותי וצריך לחזור לתנ"ך כחלק מהמהפכה הציונית. גם כשלמדתי משפט עברי זה היה תמיד מאכזב כי זה היה מתכתב עם ההנחות שהיו לי בהתחלה".

הרב פוגל, שלמד תורה במסגרות שונות, נהנה במיוחד מהחברותא עם הדיקן במקום עבודתו. "פרופ' אלבשן הוא מעיין נובע של ידע ותבונה, ואין מי שלא מרוויח מלצמוח ליד מעיין כזה. לכן הלימוד איתו ייחודי".

"קשה לי להגיד מה נקודת החיבור שלי ללימוד התורה", אומר אלבשן, "כי אני יהודי בדיוק כפי שאני נושם. יש הסבר מדויק ומפורט אבל אין לו חשיבות, כי אין לי חיים בלי היהדות שבי. היהדות היא אני ואיני נותן לאיש לנכס אותה. לכן אני גם מקפיד לומר שאולי איני שומר מצוות בהגדרות המקובלות, אבל אני משתדל כל חיי לקיים מצוות ולעשות מצוות".