פרעות הערבים נגד תושבי לוד היהודים לא התחילו אמש. מדובר במגמה של חודשים ואף שנים של אלימות: לעיתים בצורת ארגוני פשע ולעיתים אלה חבורות צעירים ערבים ׳ספונטניות׳, אך תמיד במטרה לפגוע באזרחים יהודים חפים מפשע.
הלילה שוב עברו תושבי לוד פוגרום קשה על ידי המון משולהב. בית המדרש במכינה הקדם צבאית הוחרב, בית כנסת הוחרב, מוזיאון הפסיפס החדש הוצת, בוצע ניסיון להצית את תחנת המשטרה, רכבים הוצתו, בני אדם עברו לינץ׳.
אזרחים ישראליים שמצאו את עצמם ומשפחתם בסכנת חיים, עצורים כעת כי ירו לעבר פורעים רעולי פנים שתקפו קבוצת אזרחים גדולה באבנים, אלות ובקבוקי תבערה. חקירתם בחשד להמתה והפיכתם מקורבן לאשם היא טירוף מערכות, ורטיגו מוסרי שמעודד את הפורעים להמשך פעילותם.
אין לנו את הפריבילגיה להחזיק רישיון לנשק על מנת להניח פרחים בקנהו. ומתי מתעורר הצורך בהגנה עצמית אם לא באירועים מסוג זה?
מאידך, ובאופן אבסורדי, מספר הפורעים אשר נעצרו עומד על עשרות בודדות בלבד. במציאות כזו לא קשה להבין כיצד עשרות אלפים אחרים לא מפחדים להמשיך להלום ביהודי תמים אל מול שוטר במדים האוחז בנשקו, הם כבר יודעים: הוא לא יעז לירות.
בימים אלה אנו מציינים מאה שנה למאורעות תרפ״א, שאז כמו היום, התרחשו במאמץ לשבור את רוחנו. זוהי מלחמת התשה כמעט מתמדת, כולנו נולדנו וגדלנו לתוכה בעל כורחנו ובכל זאת הצלחנו להקים מדינה לתפארת, שהיא אור במזרח התיכון ונס גלוי לעשרות דורות של יהודים שכספו אל בית לעמם.
אני קוראת למנהיגי החברה הערבית, אשר לא מצאו סיבות טובות מספיק לגנות את התנהגות הציבור בראשו הם עומדים: עזבו את הטרור. השתחררו מן הלאומנות. האם אין טעמו של שיתוף הפעולה שחווינו השנה מתוק מטעם המלחמה? עלינו לחזק כעת את המשטרה, את צה״ל ואת החלטות הממשלה.
צ׳רצ׳יל נהג לומר: ״כשהנשרים שקטים, התוכים מתחילים לפטפט״. דעו כי אנו סומכים עליכם ומגבים אתכם בחיזוק המשילות היומיומית, סמוכים ובטוחים שזו תמנע הישנות של הדרדרות מהירה. לא נכנע לטרור. לא בלוד, לא בירושלים ולא בעזה.
נוי בר, ראש אגף הסברה, תנועת "אם תרצו"