המספרים 1000, 2000, 3000 ו־4000 רכשו להם כבר מזמן קונוטציה של שחיתות שלטונית שמגיעה עד לראש הפירמידה – בנימין נתניהו. כמעט כולם נפתחו בהודעות דרמטיות של משטרת ישראל על חשדות חמורים, חלקם גם שרדו ברף הזה עד לבית המשפט וחלקם התמסמסו לאיטם לכדי אישומים מינוריים. אבל תיק אחד מעולם לא היה קשור באמת לנתניהו, מלבד מספרו הסידורי והקמפיין שרכב עליו - תיק הצוללות וכלי השיט, שמכונה גם תיק 3000. נתניהו לא נחשד ולא נחקר בו, וכל הקישור נעשה דרך החשדות שנתלו בבן דודו ומקורבו עורך הדין דוד שמרון. השבוע, עם הגשת כתבי האישום נגד המעורבים בפרשה, התברר שגם החשדות שבגינם המליצה המשטרה להעמיד את שמרון לדין נדחו על ידי הפרקליטות והוא טוהר מכל אשמה.
פרשת הצוללות וכלי השיט היא פרשה מורכבת מהסוג שלא תמיד מקבל ביטוי הולם בשיח הקופצני של עידן הרשתות החברתיות. מחד, מדובר על פי החשד בסכומי כסף אדירים שגרפו בכירים מאוד במערכת הביטחונית על חשבון עסקאות של רכישת נשק אסטרטגי ברמה הגבוהה ביותר. אך עם זאת כתב האישום אינו טוען אפילו ברמז שקברניטי המדינה קיבלו החלטות בנושאים הרי גורל על פי שיקולים זרים, ובוודאי שלא נגרם נזק לביטחון המדינה. לתיוג ה"בגידה" שניסו להדביק בקמפיין כחול לבן בבחירות 2019, כמו גם לבלוני הצוללות שמופיעים מדי פעם בהפגנות השמאל ולעתירות התנועה לאיכות השלטון להקמת ועדת חקירה בנושא – אין בסיס עובדתי בכתב האישום.
הדיל של גנור
למדינת ישראל, כמדינה מאוימת באופן מיוחד, יש צורך קיומי בצוללות שישייטו במרחבים הימיים כדי להעמיד איום של מכה שנייה במקרה של מתקפה גרעינית על ישראל. על התפיסה הזאת, של יצירת מאזן אימה גרעיני, אין חולק במערכת הביטחונית. בהתאם לכך, עד לשנת 2006 השלימה ישראל רכישה של חמש צוללות מתקדמות מהמספנה הגרמנית טיסנקרופ, שנחשבת לאחת הטובות בעולם. כנהוג בעסקאות מן הסוג הזה הסכמי הרכישה נעשים בשותפות של שתי הממשלות, כאשר ממשלת גרמניה שחתומה על ההסכם גם לקחה על עצמה מימון של כרבע משווי העסקה. בסוף העסקה אושר גם סעיף אופציה שמאפשר רכישה של צוללת שישית בהמשך, במחיר שסוכם מראש בעת חתימת החוזה.
הסיפור של תיק 3000 מתחיל כאשר בשנת 2009 נרקמת, על פי החשד, תוכנית סבוכה במוחו של מיקי גנור. גנור הוא סגן אלוף לשעבר בחיל הים, שמאז פרישתו מצה"ל בתחילת שנות ה־90 עסק בנדל"ן בעיקר בחו"ל. בחיל הים הוא הכיר לעומק חבר בשם אבריאל בר יוסף, שהתקדם בשרשרת הפיקוד יותר מגנור והמשיך במעלה הדרך עד לתפקיד המשנה לראש המועצה לביטחון לאומי. באחד המפגשים החבריים של השניים, הציע גנור לבר יוסף דיל מעניין: בר יוסף ישתדל אצל מנכ"ל טיסנקרופ וגורמים בכירים נוספים שעמם הוא עומד בקשר לטובת מינויו של גנור כסוכן של החברה בישראל, ובתמורה – כך הייתה ההבנה שבקריצה – גנור יעביר אליו נתח מהרווחים הצפויים לו בעקבות המינוי.
מדובר בתפקיד נחשק שאותו מילא בעשורים שקדמו לסיכום הזה שייקה ברקת. תאגיד הענק טיסנקרופ נהג להעסיק סוכן מיוחד בישראל, שמכיר את הלכי הרוחות ואת השפה ויוכל לנהל בעבורה את קידום העסקאות עם ישראל תמורת אחוזים בודדים משווי העסקה. מכיוון שמדובר בעסקאות שעוברות לא פעם את רף מיליארד השקלים, הרי שאחוזים בודדים מתוכן עולים לכדי סכומי עתק. בר יוסף נעתר לבקשה, והתחיל להעלות את השם של גנור באמצעות נציגים ישראלים שנכחו במספנות בגרמניה. במקביל נפגש בר יוסף עם מפקד חיל הים דאז אליעזר (צ'ייני) מרום, כדי לשכנע אותו לסייע לגנור גם כן.
במאי 2009 הגיע מנכ"ל טיסנקרופ וולטר פרייטג לביקור עסקים בישראל. בר יוסף וגנור הבינו שזו העת להכות בברזל בעודו חם ולסגור עניין. השניים ארגנו לפרייטג תצוגת תכלית מיוחדת שתוכיח את קשרי השלטון ויכולות הלובינג של גנור. בר יוסף אמר לפרייטג כי אותו גנור שעליו דיברו בעבר יכול לארגן לו פגישה עם שר האוצר של מדינת ישראל, יובל שטייניץ. פרייטג כמובן שש לרעיון, ומיד מיהר בר יוסף לארגן את הפגישה כשכל העת פרייטג סבור שגנור הוא בעל הקשרים שפותח לו דלתות בשלטון. הפגישה אכן התקיימה, ומלבד המנכ"ל והשר נכחו בה גם בר יוסף וגנור. עוד כמה דחיפות ושידולים והחוזה כבר נחתם – גנור ישמש כסוכן של טיסנקרופ בישראל, תמורת עמלה של 3.27 אחוזים משווי העסקאות.
בתיווכו של גנור נחתמו בין השנים 2016-2009 עסקאות של מיליוני שקלים. הבולטת שבהן היא עסקת הצוללת השישית, שעוגנה בחוזה הישן כאופציה וגנור עבד על מימושה. בהמשך התגלו מאגרי הגז בים התיכון, דבר שהוליד צורך בספינות מגן חדשות לחיל הים. בקבינט הצביעו בעד רכש של ארבע ספינות מגן, וגנור תיווך במרץ גם את העסקה הזאת. בסך הכול, על פי רישומים שהוצגו לבית המשפט, העביר תאגיד טיסנקרופ לגנור יותר מ־10 מיליון אירו, סכום השקול לכ־41 מיליון שקלים. גנור לא שכח את ההסכמה שבשתיקה שהייתה לו עם בר יוסף, ובמהלך השנים עלו הצעות להעביר לו כספים בצורות שונות ומשונות – השקעה בחברה שבבעלות בתו, קניית נכס בשותפות והעברות בעד "ייעוץ" – העולים לסכום של כמה מיליוני שקלים. בסופו של דבר גם על פי כתב האישום לא הועברו כספים בפועל.
מלבד הפגיעה בטוהר המידות של השניים, כך על פי החשד, השאלה המהותית יותר שמלווה את התיק מאז פתיחתו נוגעת למידת הענייניות שבה התקבלו החלטות קריטיות כל כך לביטחון המדינה. הנוקטים בקו המחמיר, מהעיתונאי רביב דרוקר שחשף את הפרשה לראשונה ועד למפגיני הצוללות והתנועה לאיכות השלטון שעתרה לבג"ץ בדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, משוכנעים כי נפל פגם של ממש בהליך קבלת ההחלטות. גם מכתב האישום משתקפת תמונה של לחצים שהפעיל בר יוסף בעד רכישת כלי שיט מסוימים מטיסנקרופ, כולל מסמכים מקצועיים שהעביר למקבלי ההחלטות, אך לא הוטל שם דופי מפורש בהחלטות עצמן.
"ההחלטות היו נכונות"
יעקב נגל, מי שנכנס למשבצת ראש המל"ל ב־2016 במקום בר יוסף, שנאלץ לוותר על התפקיד אחרי התפוצצות הפרשה, מגבה את ההחלטות מזווית מקצועית אך אינו שולל אפשרות של שחיתות במערכת שהובילה אליהן. "בר יוסף באמצע 2015 היה אחראי על כל העסקאות הקשורות בחיל הים, כלומר גם על עסקת ספינות המגן", הוא אומר. "בסוף כשמביאים משהו לקבינט זה עובר קודם במל"ל. שואלים שאלות: עדיף את המטוס הזה או את המטוס הזה? יש אופציה אחרת? לכן כשיש לך שוחד מגורם מסוים זה עלול להשפיע. חלק מתפקידיו של המל"ל זה להגיד מה צריך וכמה צריך, אלטרנטיבות ואפשרויות, לראות מה עושה מערכת הביטחון ואם היא בחנה את כל האלטרנטיבות ויתרונות מול חסרונות. מקווים שכולם יהיו אנשים ישרים, וזה עוד יתברר בבית המשפט".
לגבי ההחלטות כשלעצמן נגל מצדיק את כולן, כשהוא מחלק בין החלטות שהתקבלו בתקופתו ובין החלטות קודמות. "בנושא הצוללות 9-7 שההחלטה בקבינט התקבלה בזמני אין לי שום בעיה, כי אין אלטרנטיבה אחרת. בנושא ספינות המגן היו אלטרנטיבות. אני ראיתי את העבודה אחרי, לא לפני. להערכתי קיבלו החלטות נכונות. האם היו בהן היבטים אחרים? אני לא יודע. אבל ההחלטות בסוף היו נכונות וחיל הים מרוצה מאוד מהספינות ומהמחיר. גם בזמן ההחלטה על צוללת שישית לא הייתי, אבל גם שם התקבלה החלטה נכונה לדעתי".
בעניין הצוללות חשוב להבין: שש הצוללות הראשונות שנקנו מאז תחילת שנות התשעים מהוות את סדר הכוחות שבשימוש מבצעי. ההחלטה לרכוש צוללת שישית הייתה למעשה החלטה להגדיל את סדר הכוחות. הצוללות 9-7, לעומת זאת, הן צוללות שנועדו להחליף את הצוללות הקיימות ולא להגדיל את הכוח. אחת הטענות שנשמעו במהלך השנים האחרונות מגורמי ביטחון, כולל שר הביטחון דאז משה (בוגי) יעלון, היא שהצוללת השישית הייתה מיותרת ורכישתה היא תוצאה של שחיתות. לא רק שנגל שולל את האמירה הזאת, הוא אף טוען שיעלון עצמו לא סבר כך בישיבות הקבינט.
"שש צוללות זה לא מלאי גדול, זה מינימום", הוא אומר. "גם אלה שתוקפים מאוד את ראש הממשלה היו בתהליכים והדבר הזה אושר פה אחד בקבינט. ישראל צריכה שצי הצוללות שלה יכלול שש צוללות. אתה יודע איך אומרים – גם פרנואיד, זה לא אומר שאף פעם לא רודפים אותו".
נגל גם רואה לנכון להתריע בנוגע לרכש הצוללות האחרונות, שבצל המהומה סביב פרשת הצוללות נדחה והתמהמה. "צריך להחליף שלוש צוללות ישנות. הראיתי ניירות ברורים שמראים איך ב־2015 כבר כתבנו אילו צוללות צריך להחליף ובמה. לצערי אנחנו מאחרים. הצוללות היו צריכות להיות מוחלפות עד 2019. מבחינת תחזוקה חייבים להחליף כל תקופה של 30 שנה, יש בלאי טבעי ואורך חיים לצוללת. אנחנו במצב מאוד לא טוב".
שני כתבי אישום שלא הוגשו בפרשה הזאת עוררו עניין לא פחות מאלה שכן הוגשו. האחד הוא כתב האישום נגד דוד שמרון, בן דודו של נתניהו שכעורך דין ייצג את גנור באותן שנים. לאחר שהושם במעצר בית, המליצה המשטרה להעמידו לדין בחשד שסייע בהעברת כספי השוחד של גנור ובסגירת עסקאותיו הפליליות. מאוחר יותר הורידה הפרקליטות את הרף וביקשה להאשימו רק בהלבנת כספים בעבור גנור. לאחר השימוע גם החשד הזה בוטל ותיקו נסגר מחוסר אשמה. גם צ'ייני, שבתחילה נחשד בקבלת שוחד מגנור תמורת השתדלותו אצל פרייטג, זוכה לבסוף מכל אשמה והסתבר שהכספים שקיבל מגנור אכן היו בעבור ייעוץ.
קשה לתאר מה הן ארבע שנים של חשדות בשוחד לפרקליט בעל פירמה נחשבת כשל שמרון. כן הדבר כלפי קצין מוערך שהקדיש את רוב שנותיו לחיל הים. אי הגשת כתב האישום נגדם אולי עושה איתם צדק, אבל גם מעוררת שאלות לא קלות באשר לכוח ההרסני ששלטון החוק עלול להפעיל. או בלשון שבה ניסח זאת ראש הממשלה בהודעה מיוחדת שפרסם בפנייה לבן דודו: "מי ישיב לך את השנים האבודות".