לאחר התקיפה המבישה של הרב מאלי ראש ישיבת יפו על ידי פורעים ערבים והמהומות האלימות שפרצו בעקבותיה, הוזמנתי לעימות עם ח"כ סמי אבו שחאדה - יו"ר מפלגת בל"ד.
באותם הימים טרחו מיטב הפרשנים להסביר לנו שמדובר במאבק מקומי על הפקעת דירות ושהכעס של ערביי יפו מופנה בכלל לראש העיר רון חולדאי. לאחר מכן היו שהסבירו שהמהומות שהתחילו בירושלים קשורות לאיזו החלטה מנהלתית לסגירת המדרגות בשער שכם.
היו גם שהרחיקו לכת וטענו שמדובר בבני נוער משועממים שנשרו מבתי הספר בתקופת הקורונה, והאשימו את חוסר הטיפול המשטרתי בפשיעה בחברה הערבית.
נחזור לראיון ולעימות מול יו"ר בל"ד. התחלתי אותו באמירה פשוטה, יש פה מאבק לאומי. דהיינו יש פה מיעוט ערבי שלא מוכן לקבל את הריבונות היהודית של עם ישראל בארץ ישראל, מיעוט שמשווע ליום שבו הם יוכלו להעיף אותנו מכאן ועד אז הם ינסו לפגוע בנו בכל דרך.
ועכשיו המציאות מתפוצצת לכולנו בפרצוף. כשגייס חמישי מקרב ערביי ישראל חובר לאחיהם בארגון הטרור החמאס במסע הרס ורצח.
הגיע הזמן שכולנו נתעורר. ההתעוררות צריכה להתחיל בחיבור למורשת שלנו, ואז לגבש את המודל הנכון להתמודד עם המצב.
אשתף אתכם בסיפור שבעיניי מעורר מחשבה ותובנה בקשר למאורעות והוא הקרב המפורסם בין דוד לגולית: אפשר לשים לב לשיח משונה בין הנער הצעיר דוד לבין יתר אנשי הצבא והמלך שאול בראשם. בעוד הם תוהים מי יוכל להילחם עם הענק הפלשתי שמקלל את עם ישראל אומר דוד "כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלוה-ים חיים".
דוד למעשה אומר להם אל תתבלבלו, הפלישתים לא באים להילחם איתנו על שטח זה או אחר, אין כאן מאבק טריטוריאלי או כלכלי, מה שיש כאן זו מלחמה דתית ורוחנית על השאלה אילו תפיסות עולם וערכים יעמדו במרכז.
מצד אחד תרבות של רצח, הרס ופוגרומים, תרבות שמהללת ומקדשת טרור ומוות. ומהצד השני תרבות שמחויבת לחיים, לשלום, לרוח, לקודש ולטוב לכלל העולם והברואים.
רק אחרי שנפנים כולנו על מה המערכה שבה אנו נמצאים, ומה האויבים שלנו מבקשים נוכל גם בעזרת ה' לנצח אותה.
דביר עמיאור הוא מזכ״ל תנועת אריאל