נעשה ונשמע או נשמע ונעשה?

נשמע ונעשה- להקשיב יותר ולדבר פחות. להיות נוכח ברגע. ללמוד לתקשר נכון יותר עם ההורים. זאת התורה כולה. ולכן בשבועות השנה אני לוקחת על עצמי יותר "נשמע ונעשה" כלפי הוריי, ואתם?

מירית הופמן , ב' בסיון תשפ"א

נעשה ונשמע או נשמע ונעשה?-ערוץ 7
מירית הופמן
צילום: באדיבות המצולמת

"נעשה ונשמע". כולנו מכירים את התשובה של בני ישראל בזמן קבלת התורה בהר סיני.

וכאן אני באה לומר שדווקא בתחום שלי כעו"ד וכמנחה לגיל השלישי אני בעד יותר שיח של "נשמע ונעשה"!  אבל הקדמתי את המאוחר.

בואו נתחיל מההתחלה- ההערכות הן כי עד שנת 2030 יגיע שיעור הקשישים בישראל ל-15% מהאוכלוסייה. ההורים שלנו מתבגרים וככל שגילם מתקדם, הם עוברים כל מיני שינויים שמשפיעים על ההתנהגות שלהם וגם על יחסם לסביבה. למשל קשיים רגשיים של חרדה ודכאון.

ככל שאנשים מתבגרים הם חווים את עצמם פחות חדים ממה שהיו בעבר, הם שוכחים דברים יותר בקלות ומרגישים חסרי שליטה על מצבם. הם מתקשים להשלים עם הקשיים הפיזיים שלהם וגם עם התלות שחלקם מפתחים כלפי האחר מה שהופך אותם לעיתים לחסרי אונים.  תופעות אלו עלולות להוביל הרבה אנשים למצבי דכאון, בלבול וקוצר רוח ואולי אפילו להסתגרות ולהתבודדות. 
 
ולמרות שאין לנו שליטה על האופן בו הורינו יפעלו בבגרותם, אנחנו כן יכולים לשלוט על דרך התגובה שלנו לשינויים שהם עוברים וללמוד כיצד לנהל את עצמנו מולם.

הנה כמה טיפים שיכולים להקל על שני הצדדים:

1. לדבר עם ההורים זה חשוב אבל להקשיב למה שיש להם לומר לנו הוא אולי חשוב יותר. לפעמים כאשר אנחנו משוחחים עם בני משפחה אנחנו לא ממש מקשיבים להם אלא מדברים בעצמינו. הדיבור חשוב הוא אך לא פחות מכך היא ההקשבה. תפנו זמן לעודד את ההורים לדבר אתכם ולשתף אתכם ביומיום שלהם ובחיים שלהם באופן כללי. להקשיב בלי אג'נדה ובלי הכנה של מה לומר. פשוט להקשיב.

2. כאשר הורים מזדקנים, יש לנו, לילדים, תחושה של אחריות גדולה כלפיהם, ורבים מאתנו מוצאים את עצמינו מייעצים להורים בקשר לתחומים אותם ניהלו בכוחות עצמם במשך שנים. זה עלול ליצור תסכול אצל שני הצדדים, ההורים עלולים להרגיש שהם נתפסים כחסרי אונים וזקוקים לעזרה מתמדת, ואילו אנחנו מרגישים חובה לסייע בכל עת גם כאשר אין צורך וזה לא נדרש מאתנו. עלינו להשתדל להמנע מכך. חשוב לתת להורים לדבר ולהביע את עצמם, מבלי לנסות לייעץ להם, אא"כ הם מבקשים זאת מאתנו. 

3. ככל שהורינו מתבגרים , קשה להם יותר לערוך שינויים משמעותיים בחייהם ובאופיים. עלינו להמנע מלנסות לשנות אותם. חשוב לנו להבין שההורים שלנו כבר ביססו את אופיים וגם אם הם עוברים שינויים, אין לנו שליטה על כך. עלינו לקבל אותם כפי שהם, ולהתייחס אליהם לפחות באותה מידה שאנחנו היינו רוצים שיתייחסו אלינו. כאשר נוותר על הרעיון של לשנות אותם, התקשורת בינינו תהיה טובה יותר. עלינו ללמוד להיות פנויים יותר להקשיב להם ובכך להמנע מוויכוחים מיותרים שעלולים להזיק למערכת היחסים ביננו לבין הורינו.

4. עלינו לפתח את כושר הסבלנות שלנו. ככל שעוברות השנים, נוצרים פערי דורות גדולים בינינו ובין ההורים שלנו. זה גורם לכך שדברים שנראים לנו מובנים, כמו תפעול של טלפונים ניידים, הפעלת מערכות במחשב, דרכי תקשורת חדשים כמו זום וווטסאפ למשל, מהווים אתגר עבור ההורים שלנו. כאשר ההורים מבקשים מאתנו להסביר דבר מה, עלינו להעזר בסבלנות. בסופו של דבר אנחנו צריכים להוות דוגמא אישית לילדים שלנו. הרי גם אנחנו נהיה פעם מבוגרים ונרצה שהם יפנימו כלפנו דרך התקשרות מכבדת כאשר נצטרך מהם עזרה.

נשמע ונעשה- להקשיב יותר ולדבר פחות. להיות נוכח ברגע. ללמוד לתקשר נכון יותר עם ההורים. זאת התורה כולה. 
ולכן בשבועות השנה אני לוקחת על עצמי יותר  "נשמע ונעשה"  כלפי הוריי, ואתם? 

מירית הופמן, עו"ד - מומחית בתכנון בין דורי וליווי משפטי ואישי לגיל השלישי. לשאלות בנושאים משפטיים העוסקים בגיל השלישי, ניתן לפנות בכתובת המייל  mirit@lawmirit.com