הרב יעקב יקיר
הרב יעקב יקיר צילום: עצמי

מאורעות תשפ"א, בירושלים, בלוד, בעכו, ובעוד מקומות ברחבי מדינת ישראל, מטלטלים את כולנו.

המלחמה עם האויב הערבי מבית ומחוץ, יוצרת תחושות קשות של כעס, חרדה וחוסר אונים. השכנים הערבים מאתמול, הם הפורעים ותומכיהם של היום.

אנו בעיצומו של בירור מכאיב. ההגדרה המזויפת של הישראליות, אותה המציאו גורמים באקדמיה ומערכת המשפט, קורסת בקול רעש גדול אל מול המציאות. מתברר שהערבים בישראל אינם ישראלים אלא ערבים כמו כל הערבים. מתברר שהחלפת ההגדרה הלאומית – עם ישראל, במונחים חלולים כמו 'החברה הישראלית', או 'אזרחי ישראל' אינה מחזיקה מים.

הציונות שאפה להקים מדינת לאום לעם היהודי 'היא מדינת ישראל'. הציונות היא תנועה לאומית של עם ישראל, שהפרויקט שלה הוא הקמת מדינה שתהיה מקום בטוח לעם היהודי, הבנויה על האתוס הלאומי היהודי לדורותיו. היום מתגלה לעין כל, שהישראליות המזויפת סותרת את החזון הציוני, מאיימת על קיומה של המדינה ופוגעת בביטחון העם היהודי. הכרסום בהגדרות היסוד הציוניות מתחיל באקדמיה ובמשפט בישראל, אשר לא רואים בעם היהודי את הריבון על המדינה, אלא את האזרחים כולם כריבון. המערכות הללו משקיעות מאמצים אדירים בפיתוח הגדרות מזויפות לישראליות, הגדרות ההופכות את האויב הערבי ל'ישראלי' ולריבון.

כתוצאה מהכאוס הפוליטי בשנתיים האחרונות, הציונות נכנעה לזיוף. לפני שנתיים רק האגפים השמאליים בפוליטיקה הישראלית ראו באויב הערבי שותף לגיטימי לשלטון במדינה, וח"כ הנדל והאוזר סיכלו את עצתם ושמרו על האתוס הציוני. כיום, רה"מ בנימין נתניהו וח"כ נפתלי בנט מכשירים את האויב הערבי כשותף לממשלה. במילים אחרות הפוליטיקה הציונית הרימה דגל לבן ונכנעה להגדרות המזויפות של הישראליות.

אם לא אבינו שבשמים שמציל אותנו מידי עצמנו, כנראה שהכניעה הזו כבר הייתה מיתרגמת לממשלה התלויה בגחמות האויב הערבי ומיישמת בכך בפועל את ה'ישראליות' המזויפת. בחסדי שמים, שוב הוסר המסווה. האויב גילה את פרצופו האמיתי – טרוריסטי, ברברי, אנרכיסטי, שונא ישראל ואינו מקבל את ריבונות המדינה.

מגדלי השן האקדמיים והמשפטיים, לא המציאו את הישראליות המזויפת במקרה. הם נלחמים מלחמה סדורה וקשה שמטרתה ניתוק הציונות, ההגדרה העצמית של הלאום היהודי, מהייעוד שלה, מהבשורה הרוחנית לתיקון עולם במלכות ה' ע"י עמו ישראל. לשם כך הם נלחמים בציונות ומוחקים את ההגדרות הלאומיות שלה – את עם ישראל ואת מדינת הלאום שלו.

המלחמה שלהם בציונות, על מנת להפריד אותה מייעודה, היא חלק מתהליך הגאולה עליו דיבר הגאון מוילנא לפני כ 250 שנה. במפת הגאולה שהנחיל לתלמידיו ולבית ישראל, הוא הסביר שהקרב המרכזי יהיה 'על החיבור בין שני המשיחים' – משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. לדבריו, הכוחות המתנגדים לגאולה יפעלו 'בדרך של אחיזת עיניים ובעקיפין' לנתק את כוח הקיום הגשמי של ישראל מכוח הקיום הרוחני שלו, ולכן המלחמה תהיה קשה ומרה.

מערכות האקדמיה והמשפט אינן נלחמות ברובים ובחרבות, אלא מחריבות במתק שפתיים את הזהות וההגדרות הלאומיות. הן מטילות ארס של ספק בהגדרות הלאום ולא מאפשרות לו להתקיים. אויב הופך לשותף, אח הופך לאויב, לאומיות נעשית מילת גנאי, וממילא המשטרה והצבא מסורסים.

מאורעות תשפ"א חושפים את הזיוף התודעתי שנוצר, ואת הכאוס אליו הוא מוביל, ומכריחים אותנו להגדיר את המציאות מחדש. התיקון של הגדרות המדינה הוא תהליך לא פשוט המוטל לפתחנו. לדברי הגר"א, 'עלינו להתגבר בכל שארית כוחותינו במלחמה זו, וכל מי שאינו עוסק בפועל במלחמה נעשה ממילא שותף לקליפה, ויהיה מי שיהיה, מוטב לו שלא נברא'. על כולנו להתאמץ ולהחזיק בהגדרות האמת של הלאומיות הישראלית ולחבר אותן לייעודן הרוחני. לנתץ את הגדרות הזיוף, ולחזור להגדיר את עם ישראל כריבון יחיד על המדינה מתוך חיבורו לריבון העולמים.

המלחמה על הגדרת ישראל היא מלחמה על הקיום של ישראל – להיות או לחדול. בע"ה ננצח.

 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו