המסיכות הוסרו, מה עכשיו?

1. רשמית, עדיין אסור להסיר מסכות בחללים סגורים. אבל איזו הסרת מסיכות הייתה פה השבוע. כמה אמיתות התנפצו פה השבוע.

כמה דברים חשובים למדנו על עצמנו ועל אויבינו. קשה לסכם שבוע קשה ומטלטל כזה. שבוע שבסופו אנחנו רק רוצים את הבסיסי ביותר: שצה"ל יידע להגן עלינו מפני אויבינו, שהמשטרה תדע לשמור על החוק בתוכנו, ושאנחנו ושכנינו, בני כל הדתות, נחיה כאן כאזרחים זה לצד זה, ללא אלימות. מה כבר ביקשנו.

2. אבל מתברר שצריך לחזור אל אמיתות היסוד, להזכיר מחדש מי אנחנו ומה באנו לעשות פה, ואיך צריך להתייחס למי שמפריע באלימות למהלך שיבת עם ישראל לארצו. התבשמנו מארבעה הסכמי שלום, ושכחנו שלצד דובאי, גם ואדי ערה מחכה לנו. התבשמנו מהצלחת מבצע החיסונים, ושכחנו שיש בעיות מורכבות של משילות וריבונות, שאין חיסון פשוט שפותר אותן בשתי זריקות. התבשמנו מחלוקה ברורה בין רעים לטובים, ולא שמנו לב שגם בצד שלנו צומחים, אמנם קטנים, גם גילויי פרא אלימים וגזעניים.

3. לפעמים כדאי להקשיב לאויבינו, כדי להתאפס בחזרה. מפקד משמרות המהפכה האיראניות, חוסיין סלאמי, אמר בריאיון לטלוויזיה כי "ישראל נמצאת בעיצומה של התפוררות ביטחונית, פוליטית וחברתית". צריך להאזין היטב לטיפוסים כאלה, ולקחת אותם ברצינות. זוכרים את נאום קורי העכביש של נסראללה? הוא תיאר חברה פריכה, מתפוררת, שמאבקת את צדקת דרכה, ששוכחת על מה ולמה. גם נסראללה וגם סלאמי יודעים שהרוח היא העיקר.

הם מרימים מולנו תמרורי אזהרה: כשאתם מפולגים, מסוכסכים, לא מאוחדים – זו שעת הכושר שלנו. אחדות היא לא קלישאה. סולידריות היא לא קיטש. אלה תרופות מצילות חיים. לכן יש לנצור ולייקר כל יוזמת התנדבות ברשת, כל אמירת תהלים או שיעור תורה לרגל המצב, כל תרומה ועזרה כלכלית למי שצריך, כל משפחה בצפון שחיפשה משפחה מהדרום לארח אותה, כל ציור שילד צייר ושלח לילדי שדרות, כל עוגה ומיץ לעמדה של חיילים או שוטרים. וכמובן, גם – כל גילוי שכנות טובה של יהודים וערבים. אלה חתיכות קטנות שבונות חברה. שבוע טוב.