לצערי, הטיפול בערבי עזה מדאיג אבל פחות מחוסר הטיפול והמבוכה הרבה לנוכח ההתפרעויות של ערביי ישראל.
התמונות והדיווחים מהערים הערביות והמעורבות מתסכלות ומקוממות, התפקוד הלקוי וחוסר הפיקוד של משטרת ישראל בולט ומעורר המון שאלות ובעיקר כאב גדול:
איך לא ראינו עד כה מעצרים המוניים? איפה היס״מ? איפה הימ״מ? איפה יחידות הפרשים היעילות? איפה השב״כ? איך העיר המרכזית לוד מתדרדרת מדחי לדחי ומשמשת דוגמא לחוסר תפקוד משווע?
איך יתכן שאזרחים רבים ואפילו בני נוער מגיעים לעיר בכדי לסייע לאזרחי הערים המעורבות? איך הדרג המדיני ודרג הפיקוד המשטרתי לא הבינו והפנימו עד כה שיש לטפל ביד קשה ובאופן מהיר במצב לפני שעוד ערים ערביות יתעוררו? לפני שיהיה כאן חוסר אמון עמוק אל מול רשויות האכיפה ושלטון החוק? תרבות ההכלה בעת הזו, פוגעת בדמוקרטיה ומובילה באופן ישיר לאנרכיה.
על הדרג המדיני ובראשם ראש הממשלה להתעשת באופן מיידי, להוריד הנחיות ברורות ו/או למנות אנשים ראויים בעלי ניסיון לטיפול במצב המביך. במלחמת לבנון השניה ידע הרמטכ"ל לעבות/להחליף את מפקד פיקוד צפון באלוף נוסף לנוכח המציאות הקשה.
כל תרוצי ההכלה, ועדת אור, והדו קיום אינם רלוונטיים ואינם מצדיקים אנרכיה, נזק אדיר לרכוש, זריקות אבנים, בקת"בים וירי.
השקט והביטחון צריך לשוב על כנו ולכן ידע כל שורף דגל, מכונית משטרה, זורק בקת"בים שאחת דינו לירי בברך שאם לא יספיק יעלה לו בחייו. יודע כל חייל מילואים שהתמודד מול הפרות סדר מהם דרכי הפעולה של הצבא במקרים דומים, ואיך כשרוצים יודעים להפסיקם לאלתר.
חוסר האימון והתסכול של אזרחים מול מערכות המדינה האמונות על השמירה והסדר הציבורי עולה ומערער את ההסכם הבסיסי והלא כתוב בין מדינה לאזרחיה ומחירם עלול להיות גבוה בהרבה מהרצון לדו קיום שגם הוא עולה בלהבות בימים אלה.
אני כותב את הדברים מדם ליבי ומהרגשת תסכול ודאגה רבה, ולאחר שמיעת סיפורים רבים משכנים וחברים שגרים ומחזקים את לוד בימים האחרונים.
אני קורא ודורש בשם השפיות והשכל הישר מהנהגה של מדינת ישראל הן מימין והן משמאל להתעורר ומהר, בידנו הדבר.