בכל פעם שאני קוראת את מגילת רות, לקראת חג השבועות, אני רואה בה קצת את עצמי. החיים סביב חיפוש הרוחניות וההגעה אל המנוחה ונחלה בישראל מוכרים לי מאוד.
תמיד הייתי אדם רוחני ומצאתי את עצמי חולקת חיים עם מאסטר לאומנויות לחימה ומורה רוחני גדול. כשהתחתנו, עברנו לגור במדינה זרה שם גידלתי את ילדי בחינוך ביתי, ללא מדיה ותקשורת חיצונית אך גם ללא קשר עם עולם היהדות.
ניסיתי לתת לילדי אהבה, תמיכה ומסירות ובמקביל להשיג לעצמי אהבה, כבוד, שייכות והערכה.
לפני שבע שנים בדיוק עזבתי חיים שלמים. חיים שחשבתי שהם רוחניים אךהם היו ללא שום קדושה, ללא כל קשר ליהדות. עזבתי את אישי שאהבתי בכל ליבי. עזבתי חברות, עסק והרבה טבע יפה, חיים שלווים ושקטים כמו שחלמתי שיהיו לי.
הגעתי לארץ עם ילדיי ללא עבודה, ללא בית וללא חסכונות.
ניסיתי לפתוח עסק ולהמשיך את מה שעשיתי בחיי, אך ללא הצלחה.
עוד לפני החזרה לארץ, יצרתי קשר עם עמותת 'יד לאחים' שמסייעים נפשית לי ולילדיי להסתגל לחיים בישראל. ב׳ה התחלתי תהליך תשובה עמוק בו התוודעתי לאמת של חיים יהודיים, להלכה ולחיי תורה ומצוות. שלא תחשבו, החיים בארץ לא קלים לי ולקח לי הרבה זמן עד שהבנתי שלמרות הקושי אני נשארת כאן. אבל הבנתי שישראל זה הבית שלי. הקשיים בדרך רק נועדו כדי לנקות את החסימות שלי, לחזק את הקשר עם הבורא ולהצליח בכל מה שאעשה.
מתוך ההבנה כי לא ניתן לחיות בזוגיות מעורבת החלטתי להיפרד סופית מבן זוגי אך משרד הפנים מסרב להכיר בגירושין, ואני מקווה שבקרוב זה יהיה מאחוריי. בנוסף, השינוי לא פשוט לילדיי, וכל אחד הלך לכיוון אחר בחייו, אך אני יודעת שהכל מדויק עבורי לפרטי פרטים.
ובחזרה לשבועות, גם אני היום אחרי שנים של חיפוש עצמי סוף סוף מצאתי את מקומי האמיתי. כמו רות המואבייה שהתגיירה בחרתי גם אני לבחור בעם היהודי והיום אני חיה בשמחה ומקבלת על עצמי באהבה ובדבקות את התורה והיהדות.
מיכל (שם בדוי), מטופלת של עמותת "יד לאחים"