החיים שאחרי הפרעות שבים למסלולם?

בימי הפרעות בערים המעורבות שאלו רבים איך ייראו החיים המשותפים ביום שאחרי. תושב לוד שספג את הפרעות מספר על הצלקות שנותרו והבגידה.

שמעון כהן - ערוץ 7 , כ"ח בסיון תשפ"א

החיים שאחרי הפרעות שבים למסלולם?-ערוץ 7
בית משפחת חובב אחרי הביזה
צילום: יובל חובב

כבר בימי הפרעות בערים המעורבות עלתה שוב ושוב השאלה איך יתמודדו התושבים היהודים עם היום שאחרי כאשר יפגשו את שכניהם הערבים שהיו חלק בלתי נפרד מהפרעות.

יובל חובב, תושב שכונת רמת אשכול שבלוד, מספר על התחושות בימים שאחרי ומדבריו עולה שהפצע רחוק מלהגליד. "נפגענו קשות בפרעות, נשרף לנו הרכב, פרצו לנו הביתה דרך החצר של השכן הערבי. אני לא אומר שהשכן היה שותף אבל דרך החצר שלו נכנסו אליי הביתה", הוא אומר ומוסיף כי "את הרכב שלי שלפו מתוך כל הרכבים האחרים כדי לשרוף אותו באמצע הכביש, כך שידעו במי מדובר. זה היה בשיתוף פעולה מלא של תושבי השכונה".

"היחסים כעת מתוחים. בפועל אני מנסה לא להתייחס לכך שיש לי עוד שכנים מעם אחר בבניין. אלה היו שכנים שהיו פרטנרים טובים, יחד קידמנו מהלכים לדיור סביר בבניין. איבדתי את הפרטנר הזה. אני לא יודע לומר אם נחיה בנתק לנצח", אומר חובב.

חובב מוסיף ומדבר על חתירה להמשך עשיית טוב בשכונה, אך נראה שיהיה קשה לעשות זאת לבד, ללא שיתוף הפעולה של השכנים הערבים, וגם לזאת עדיין אין לו תשובה מוגדרת. "אין לי תשובות. הפצע עדיין מדמם ולא הגליד. קשה לומר מה יהיה בעוד שנה או שנתיים". עם זאת הוא מציין כי "יש רמה מסוימת של נורמאליות שחוזרים אליה. כשלקחתי הבוקר את הילדה לגן זקנה ערבייה הציעה לה עוגייה. אמרתי 'לא תודה' והמשכנו".

על מנת לנסות לחתור למציאות חיים אחרת, גם אם חלקים "יש עוד הרבה מאבקים סביב האתגרים של המשטרה והממשלה בסביבה, איסוף נשקים וכו', שעד שלא יתבצעו לא נוכל לשקם את היחסים". בינתיים, הוא אומר, תושבי השכונה "עסוקים בתנופת קליטה וסיוע לשכנים היקרים הוותיקים שלנו שסבלו בשכונה שנים רבות".

ממראות הביזה בבית משפחת חובב
צילום: יובל חובב

על יעדי הקליטה של השכונה הוא מוסיף ואומר כי "הייתה הרבה היענות לפני הפרעות וגם עכשיו יש היענות. לפני הפרעות היעד היה להוסיף 25 משפחות ועכשיו היעד הוכפל. כל משפחה שמתווספת לכאן מוסיפה אור גדול".

על ההיתכנות לקיומו של שיח בין היהודים והערבים בעיר על האירועים הקשים שהתרחשו, אומר חובב כי "זה סיפור מורכב. בזמנים כאלה אני לא מרגיש שאני יכול לדבר, בעיקר כשיש דברים שעד שהם לא יקרו אין על מה לדבר, עד שלא תחזור תחושת הביטחון, תיבלם ההסתה וייאספו הנשקים לא נוכל לקיים שיח".

אך כאמור, בצל הקושי לייצר שיח מחודש צריך עדיין לקיים אורח חיים מינימאלי של שכנים, ועל כך הוא אומר: "אי אפשר להמשיך בנתק מוחלט. אתמול עלה הביוב והחיים מחייבים. אני לא יודע אם נגיע לרמה של שיח וסולחה אבל את תחושת הבגידה אני לא מרגיש שנוכל לטאטא. החברות כבר לא תחזור, אלא רק חיים נורמטיביים ככל שניתן".

על פעילות המשטרה בשכונה וסביבותיה מתאר חובב שיפור משמעותי לעומת ימי ראשית הפרעות, גם אם עדיין נדרשת עבודה רבה. "בתחילה היה כאן משבר נורא כשהמשטרה נעדרה מהאירוע. כעת המשטרה פועלת עם מג"ב. יש אמנם טענות אבל פועלים להחזרת המשילות".

את הדיחה עם חובב אנחנו חותמים בשאלה אודות הפיצוי שקיבל או לא קיבל על הביזה שעבר ביתו ועל ההצתה שעבר רכבו. "אני חייב לומר בשבחה של המדינה ובשבחו של מס רכוש שעושים מעל ומעבר כדי לפצות אותנו. כבר למחרת שריפת הרכב הגיעו פקידים ושמאים כדי לטפל בנו".

סלון בית משפחת חובב לאחר ההרס ולאחר השיפוץ
צילום: יובל חובב