כל מערכה צבאית חייבת להגדיר יעדים ויותר מכך חייבת לשמש קרקע לאופק מדיני ברור ובר קיימא.
מדינה חפצת חיים אינה יכולה להתנהל מסבב אחד למשנהו מבלי שלאזרחים ולהנהגה יש מושג מה היעדים, מתי תהיה הפעם הבאה וכיצד היא תיגמר.
יום אחרי שהפרק הצבאי יסתיים, נצטרך לרתום את מדינות האזור - יחד עם בני השיח הפלסטינים של מדינת ישראל - על מנת להתחיל להתניע משא ומתן מדיני שיסתיים בהסדר ארוך טווח, אולי אפילו בשלום, כן כן - שלום.
כדי לחולל את השינוי ההיסטורי, קודם כל מבפנים ואחריו מחוץ, אנחנו זקוקים להנהגה מאחדת עם חזון, לא כזו שחיה מסבב לסבב, מבחירות לבחירות, ומדיון משפטי לדיון משפטי - ושחזונה הוא אחד: דחייה והעברת הנטל לדורות הבאים.
כל זאת כאשר ברור לקהילה הבינלאומית שבישראל קמה ממשלה שפניה להסדר, קמה ממשלה שיש בה בני ובנות אדם, שלא משלימים עם זה שלעד נחיה על חרבנו. זו המחויבות שלנו - כבני אדם ונבחרי ציבור - למען הדורות הבאים.