הרב דרור אריה
הרב דרור אריהצילום: יהודה חנימוב

במשך אלפיים שנה היינו אומה מפוזרת ונרדפת, היינו בסכנה קיומית, חיינו בתודעה של נרדפות, ובד בבד חווינו השפלה תמידית שהכפיפה את הקומה שלנו.

התרגלנו לברוח, תודעת הנרדפות הייתה לחם חוקנו. ברחנו פיזית וגם ניסנו לברוח מעצמנו, הדמות שנשקפה מבעד למראה הייתה של צל. התדמית שלנו נופצה לרסיסים. יצאנו מהגלות, אבל התודעה העמוקה שלה נצרבה עמוק בנפש שלנו, עד כדי עיוות.

משל למה הדבר דומה? צעירים בעוטף ובשדרות שנולדו לתוך טרור הטילים שנמשך כבר 20 שנה מעידים שקולות הנפץ עיוותו את חוש השמיעה, עד שכל טריקת דלת מקפיצה אותם, להם קול הטריקה נשמע כמו רעם נפילת הפגז.

אחד התסמינים של הנרדף הוא הצורך להצדיק את עצמו, ליישר קו עם הרודף, צורת החשיבה והתודעה כלואים בידיו של הפריץ. בטעות סברו רבים כי הכוח המניע לצאת מהגלות היה החשש הקיומי, ההצדקה לחיינו הייתה החשש מהמוות.

במלחמת ששת הימים נפל דבר, עד אז מלחמות ישראל היו מלחמות קיום, באחת התהפך מעמדנו, או ליתר דיוק שב מעמדנו האמיתי כריבון ונזקפה קומתנו.

יחד עם פרץ השמחה, זוהתה בהלה מהמצב החדש, התרגלנו לנרדפות, וסיבת ההצדקה לקיומנו כאן "נשמטה" כביכול מתחת לרגלנו.

מאידך הדור הצעיר גילה עוז ועוצמה מעוררת השתאות וגם דאגה בקרב גורמים מסוימים: שונאנו מבחוץ יחד עם השמאל והתקשורת זיהו את המבוכה הקלה בפני מנהיגנו, מבוכה שהעידה על הסדקים והספקות שקיננו בתוכנו וגם עקבו בדאגה אחרי הדור הצעיר שזוקף קומה.

מאז החלה מלחמה סמויה וגלויה שתפקידה להחזיר את הגלגל אחורה, ו"לעזור" לנו לברוח מכל סממן של זקיפות קומה.

היה מי שחשב שמחיקה עצמית ועמדה רפוסה תביא לדו קיום, שאם נחזור בנו מ"האתה בחרתנו", השנאה תעלם וקולות המלחמה יחדלו.

ירושלים השלמה הצטיירה כבעיה ומחסום לשלום, למרות שהיא הפתרון בה"א הידיעה לחזון השלום האמיתי בנביאים.

האליטה של השמאל שלחה זרועות ארוכים למוקדי התודעה, תקשורת משפט וחינוך, ובכל דרך ניסתה להנדס ולעוות את התודעה הבריאה שהחלה לנבוט. דו קיום, שוויון, די לאלימות, ועוד מילים מכובסות לרוב נורו אל עבר החברה הישראלית במסווה של יונות שלום.

מה לא עשו ועושים כדי שנברח מעצמנו, לברוח מלבנון ומגוש קטיף, לברוח מעצמנו, מהזהות האותנטית היהודית התנ''כית שמצפה כל יום לגאולה. במישור הגלוי היה נראה שהשמאל הצליח. אלא שבלב פנימה חל מיום ליום הליך הפוך, התגבר הצימאון לקודש, לזהות יהודית.

ימין ה' רוממה הדהימה כל פעם מחדש בקלפי את הוגי הדעות של השמאל. אבל למרות זאת משטר הריסון והשתקת קולו האותנטי של העם לא מפסיק לעשות שפטים בעמנו, מכביד ומנווט לבריחה תוך הקטנה של כל דבר טוב, ורדיפת כל סממן של זקיפות קומה.

הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק, להפסיק את הבריחה, לשבור את מוטות בתי המשפט והתקשורת, למרוד בכללי המשחק שמכתיב השמאל, כללים מעוותים שאומרים שהשער שלנו צריך להיות בלי שוער ורק לספוג נאצות ואלימות ללא אפשרות לעבור למשחק התקפי.

והנה בא גל הטרור האחרון וגילה שהדו קיום הוא איום והבריחה כמוה כהתאבדות. שינוי התודעה הוא קריטי להכרעה, כל עוד לא נכריע מהם תווי הפנים האמיתיים שלנו, ימשיכו אויבנו להתל ולנצל את טוב ליבנו.

קולות המלחמה יחדלו, כאשר לאויבנו יהיה ברור שמשחק הבריחה הסתיים.