מגש כסף בלתי מוסרי

בתקשורת הישראלית קיימות שתי קבוצות:

האחת, הכוללת את מי שמביעים את דעתם כבעלי טורים וכפרשנים, וזכותם להביע אותה, כל עוד אין בה משום תמיכה והזדהות עם האויב, בין אם מושבו בעזה ובין אם מושבו ברמאללה.

השנייה, הכוללת את מי שאמורים לדווח, אך לא להביע את דעתם האישית ואת משאלות הלב שלהם. אין להם הזכות להביע את דעתם כאשר הם מגישים תוכניות אקטואליה באמצעי השידור אשר מתיימרים לדווח, אך לא לנקוט עמדה.

בהקשר זה, התבטאויות של מגישים ומגישות באמצעי השידור האלקטרוניים בזכות הפלת שלטון החמאס ובעד חיזוקו של אבו מאזן מהווה הבעת עמדה מעל גבי במה המנוצלת לרעה בהקשר זה, ועל כן היא בלתי נסבלת. אין זה מתפקידם של המגישים והמגישות להעדיף אויב אחד על פני אויב אחר, כאשר היעד הסופי של שניהם הוא זהה: חיסול מדינת היהודים. כמו כן אין זה מתפקידם ללחוץ להפסקת אש.

היעד הרצוי במבצע "שומר החומות", כמו גם במבצעים קודמים היה ונשאר החלשת שלטון החמאס ולא הפלתו. הפלת שלטון החמאס ניתנת להשגה אך ורק באמצעות כיבוש רצועת עזה, פעולה אפשרית אבל בלתי מוסרית. פעולה כזאת עלולה לעלות בנפילתם של 500 מבין חייל צה"ל בהערכה זהירה. חיילי צה"ל לא נועדו לשמש מגש הכסף להעברת רצועת עזה מידיהם של המחבלים הרעים (חמאס) לידיהם של המחבלים הטובים (מחמוד עבאס, אבו מאזן). מנקודת ראות זו, שימוש בחיילי צה"ל למטרה זו הוא מעשה בלתי מוסרי, שדגל שחור מתנוסס מעליו.

אין ספק שיש להכות בחמאס ללא רחם – ולכך יש גיבוי נרחב מצד מרבית תושבי ישראל – אבל פסול בתכלית שימוש בהכאת החמאס כמכשיר ליישומו של האל שהכזיב, "פתרון" שתי המדינות, מושג שמאז ומתמיד היה מיתוס שקרי. "פתרון" שתי המדינות הוא עובר שנולד מת, אבל ממשיך לפגוע בכל התהליכים בישראל ובאזור כבר 3 עשורים, מאז הועלה לראשונה לסדר היום הציבורי. יש לקבור אותו קבורת חמור.

יש לומר בצורה הגלויה ביותר: מטרתה של ישראל איננה הקרבת חייליה על מזבח הקמתה של מדינה לאויב בלב ארץ ישראל, והקרבת מאות חיילים היא מעשה פסול שיש לשלול אותו על הסף.

וכן, חשוב להזכיר שוב ושוב:

שבויים ללא תנאי

מתקפת החמאס ביום ירושלים נתנה לישראל הזדמנות נוספת, אחרי שהחמיצה הזדמנויות אחדות בעבר: ההזדמנות להחזיר את גופות חללי צה"ל אורון שאול והדר גולדין, כמו גם את האזרחים הישראלים הנמצאים בשבי החמאס. התנאי לכך: כתישת החמאס עד שיבין ששחרור שבויינו – ללא תנאי – הוא האפשרות העדיפה מבחינתו.

בעבר נענתה ישראל להפצרות החמאס ודרישות של מתווכים שונים, והסכימה לכך ש"שקט ייענה בשקט", מצב שנתן לארגון הטרור את האפשרות לקבוע גם מתי ייפתח כל סבב של הסלמה וגם מתי יסתיים. מצב זה, ללא תנאי מצד ישראל – רק "שקט" זמני – נתן לחמאס את היכולת להמשיך את הסחר בגופות ואת הסחטנות המשפילה מצד ארגון הטרור.