אם יעקב שבתאי היה המפקד של NYPD (משטרת ניו יורק ) הוא היה צריך להתפטר לאלתר. הארגון שעליו הוא מופקד, כשל בזיהוי המציאות ובחוסר תפקוד שיטתי.
מאות עדויות, על חוסר תגובה ,פחדנות ועמידה פסיבית , מצטרפות לתמונה אחת: בשבועות האחרונים, משטרת ישראל זנחה את תפקידה כאחראית לביטחון הפנים של מדינת ישראל.
אבל יעקב שבתאי הוא מפכ"ל משטרת ישראל, והסיפור אצלו מורכב יותר.
משטרת ישראל היא הגוף שממחיש יותר מכל, את הנזק בלפיתה של מערכת המשפט, וגרורותיה. כששבתאי ציין שבן גביר אחראי למהומות, וניסה לייצר סימטריה בין היהודים לערבים, הוא חשב על אהרון ברק, על יושבי האולפנים ועל המכתב של מרצי בצלאל. הוא חשב בטעות שהם המעסיקים שלו. אבל יעקב שבתאי טעה. עם ישראל הוא המעסיק שלו.
מדינת ישראל הוקמה כפרויקט של העם היהודי, היא הוקמה ראשית לכל, כדי שהיהודים יוכלו להסתובב בלי חשש ברחובות ארצם. מטרת העל של גופי הבטחון הייתה לספק את הבטחון הזה לעם היהודי. צה"ל, מול אויבים מבחוץ, משטרת ישראל מול אויבים מבפנים.
אולם המהפכה השיפוטית של אהרון ברק, שינתה למעשה גם את מטרותיה של משטרת ישראל. המשטרה הפכה להיות הזרוע המבצעית של מערכת המשפט, לא של המשרד לביטחון פנים. ובמערכת המשפט, מדינת ישראל, כבר מזמן אינה מדינת היהודים. מערכת המשפט רוקנה מתוכן את המושג מדינה יהודית, והגדירה אותו מחדש כמדינת כל אזרחיה. ואם מדינת ישראל אינה מדינה יהודית, אז כח המגן של בטחון הפנים, אינו כח המגן של העם היהודי. הוא רק אמון על שמירת החוק הבגצ"י. העמדה השוויונית - ניטרלית לכאורה וחוסר הזדהות עם העם היהודי, היו רק תחילת הדרך. הניטרליות הערכית, התחלפה במערכת המשפט, לסטייה ערכית. עפ"י סטייה זו העם היהודי אינו עוד עם שבמקרה חי פה בארץ, יחד עם עמים ואנשים אחרים, בתפיסה המשפטית וגרורותיה באקדמיה ובאולפנים, העם היהודי הוא מקור הבעיה, הוא שורש חוסר השקט ששורר כאן באזור. הוא האשם. ובהמשך מעשי לזיהוי 'שורש הבעיה' מייצרים כלפיו מדיניות נחושה.
הסטיה הזו חדרה גם למשטרת ישראל. כששי ניצן הורה למשטרה על נוהלי אכיפה דרקוניים כלפי מתיישבים יהודים, התודעה הזו חילחלה. כשמערכת המשפט וגרורותיה, נרתמו כולם באופן תקדימי לגירוש היהודים מגוש קטיף תוך ניפוץ כל קנה מידה משפטי החלחול העמיק. כשהפרקליטות הגישה כתבי אישום נגד אריה שיף מערד בלי להבין את האימה שאוחזת באדם מוקף בפורצים לאומניים, זה התעצם, כשמח"ש של משרד המשפטים, היה שותף לטיוח הרג אהוביה סנדק זה התבסס. המסר היה ברור: היהודים אשמים.
בהתחלה זה נגע בקבוצות מצומצמות יותר, אבל באירועים של תשפ"א, זה כבר עבר לכל העם יהודי. ההשלכה המיידית הייתה, שהמשטרה מצד אחד לא ראתה את עצמה מגינה על היהודים, אך כאשר יהודי ירה להגן על חייו וסביבתו הוא נעצר באופן מיידי. מאות מקרים באירועי תשפ"א, העידו על התופעות האלו. עשרות פוסטים ותיאורים זהים. הקושי שאחז רבים במדינת ישראל היה, לא רק תחושה של סכנה לחייהם, אלא הלם תודעתי שמשטרת ישראל לא מתנהלת כמשטרתו של העם היהודי. ויותר מכך, שהמשטרה רואה ביהודים את הצד האשם.
בחלק מהסידורים בבתי הכנסת שנשרפו בלוד, מופיע בתפילת העמידה, בקשה פלאית. בברכה העוסקת בבנין ירושלים, מופיע בסוגריים קטנים, להתפלל על כך שמשיח בן יוסף לא ימות על ידי ארמילוס רשיעא. עידן משיח בן יוסף על פי הרב קוק, הוא העידן של בניית הכח הגופני של העם היהודי, של היכולת הלאומית לשוב ולהגן על עצמה, ארמילוס רשיעא רוצה על פי העקרון הזה,שהעידן הזה, לא יתחבר לעידן הבא, בו היעוד הרוחני של העם היהודי ימומש. לכן הוא מנסה להחליש את הכח הגופני, לערער את בטחונו העצמי ולהפנות אותו אל מול היעודים שלו עצמו.
התגובה של העם היהודי צריכה להיות מהירה והיא כבר החלה. העם היהודי מבין שאם המשטרה התבלבלה בדרך, אם הם לפותה בסטייה ערכית, העם לא. הוא מגן על עצמו במקומות בהם המערכות שלו נסוגות. הוא מבין שאם הוא רוצה שהמערכות הלאומיות שהוא בנה יחזרו להיות נאמנות לעם היהודי, הוא צריך לתת להם כח להשתחרר מהלפיתה של מערכת המשפט וגרורותיה.
הפעולות האלו, יאפשרו ליעקב שבתאי לחזור להיות מפכ"ל משטרת ישראל .