אנו עוברים עתה ימים לא פשוטים. כאילו שלא מספיק שנת הקורונה שערערה לנו את שגרת חיינו. אנו מתמודדים כעת עם מתיחות ביטחונית המלווה באזעקות ומטחי רקטות.
מאורעות אלו מעוררים בנו, ילדים ומבוגרים כאחד, פחד, אי ודאות, חוסר שליטה, המנפצים את השגרה הנעימה שכל כך מהר התרגלנו אליה לאחר שנת הקורונה, וכעת מתפוגגת לנו מול העיניים.
חשוב לציין כי פחד הינו רגש הישרדותי וטבעי המופיע כתחושה רגשית ופיזיולוגית אצל בני האדם ובעלי החיים. לפחד תפקיד מרכזי בהישרדותו של האדם, והוא משמש כאמצעי להרחקתו מהסכנה הנשקפת לחייו (בריחה לממ"ד בזמן אזעקה). עם זאת, פחד יכול להגביל את תפקודו של האדם, ואת מרחב העשייה והפעילות שלו, מצב כזה מוגדר כחרדה, היא מגבילה אותנו, מחלישה את היכולת שלנו לתפקד ולשמור על עצמינו. ניתן בקלות להתבלבל בין פחד לבין חרדה, כיוון שהתחושה הפנימית בשניהם זהה, התסמינים הגופניים הם דומים, אך פחדים וחרדות הם שני דברים שונים לגמרי.
כמובן שפחד וחרדה אינו פוסח עלינו ועל ילדינו ובפרט במצבים של מתיחות ביטחונית. אצל הילדים הפחד יכול לבוא לידי ביטוי בתלונות על תחושות או כאבים גופניים כגון כאבי בטן, בחילה, בכי, הפרעות בשינה, חוסר שליטה בסוגרים ועוד. החובה שלנו כהורים היא לנסות עד כמה שניתן להקל מעליהם את החרדה ולפתח אצלם מרחב בטוח ורוגע נפשי.
אתן מספר עצות שיכולות לעזור לכם להתנהל עם הילדים במצבי חירום שונים כמו המתיחות הביטחונית בה אנו נמצאים ולייצר מרחב בטוח במרחב הביתי להתגבר על הפחד בימים אלה:
תנו דוגמא אישית– הילדים מסתכלים עלינו המבוגרים, וחלק גדול מהתגובות שלהם מושפע מהתגובות שלנו למצב ולאירוע. הגבירו את תחושת הביחד המשפחתי, שחקו יותר יחד. והרבו במגע פיזי- חבקו, תנו יד הקפידו לומר בקול רם לילדים שאתם אוהבים אותם.
שגרתיות - התנהגו ככל הניתן בשמירת שיגרה וסדר יום רגיל (אכילה, שתיה, שינה וכו'). זכרו שילדים יביעו לעיתים את הקושי שלהם דרך שבירת השגרה בבית, לכן היו סבלניים אך שמרו על הכללים שבבית, הם יעזרו להקנות לילדים תחושת יציבות וביטחון.
שיח - פעלו באופן רציונלי ונסו להסביר להם את המצב ולהסביר שחשש ופחד הם תגובות טבעיות ונורמאליות למצב ("אנחנו נעבור את זה יחד"..). תווכו להם אתם את האירועים והמצב בשפה פשוטה ובמושגים שיהיו מותאמים לגילם, שהאינפורמציה תהיה אמינה ובסיסית שהילדים לא ידמיינו מעבר למה שקרה, בעדינות ובלי יותר מדי פרטים.
ונטילציה (אוורור) – תנו לילדים לבטא את הרגשות שלהם, תנו לגיטימציה למצבים לא נעימים (מותר לפחד, לבכות, לרעוד,, כל אלה תגובות גופניות טבעיות במצבי לחץ. זו הדרך של הגוף להרגיע את עצמו. אל תיבהלו מזה ואל תמנעו מהם לבטא את עצמם דרך הגוף, ברגש או במילים). שוחחו איתם על תחושותיהם ותנו להם לבטא את עצמם גם באמצעים לא מילוליים כגון: ציור או משחק (קחו קופסא והכניסו בתוכה: בצק, בועות סבון, מדבקות, חוברות צביעה וצבעים, משהו מתוק וכדור מעיכה. הילדים אוהבים את זה. זה ממש עוזר להם להוציא, לפרוק ולהיות עסוקים. חשוב גם לתת לגוף להוציא את האדרנלין שנוצר עקב האזעקה והירי. תנו להם להשתחרר על ידי קפיצה על מיטות, מרוץ שליחים, הליכה מקיר לקיר בדרכים מגוונות (קפיצה על רגל אחת, ריצה, זחילה, הליכה אחורה).
זהירות – הימנעו מלהגביל את הילדים באופן קיצוני (אסור לצאת מחוץ לבית כלל"..), או לכעוס עליהם ולתת להם תווית שלילית לחששות והפחדים שלהם ("תפסיק לפחד כמו ילד קטן"...).
התקף חרדה – כשאתם מזהים שמודבר בהתקף חרדה ולא בפחד, מומלץ לפעול עפ"י מודל מעש"ה: מחויבות- העניקו תחושת ביטחון שאתם איתו והוא לא לבד ("דני אני איתך"). עידוד לפעילות- עודדו אותו לפעול בכדי לסייע לעצמו ולסביבה ("אולי תתקשר למי שהיה איתך בזמן האזעקה"?). שאלות מחייבות
מחשבה- דברו עם הילד בערוץ שכלי ולא רגשי (כמה אנשים היו סביבך באירוע?). הבניית האירוע- לספר לילד מה היה לפני ואחרי ולהדגיש שהאירוע הסתיים כבר.
לאחר שהמצב הביטחוני יהיה רגוע ויהיה מאחורינו, חשוב לעקוב ולשים לב שהתפקוד של ילדינו לא השתנה, והוא חוזר לתפקוד תקין. במידה ולא, רצוי לפנות לאבחון ולקבלת טיפול רגשי מקצועי ע"י איש מקצוע שהוכשר לכך, בכדי לטפל בקושי ולעזור למטופל לעבד ולאחות את השברים תוך חזרה לשגרה היומיומית בבטחה.
אוריה ברנס היא פסיכותרפיסטית ומומחית בטיפול רגשי באומנויות, מטעם מכבי שירותי בריאות באופקים.