'אחרי יומיים של הלם, מתעלים ומתחזקים'

בגרעין התורני בלוד משקמים הריסות ומאמינים ביכולות ובכוחות שמגלה העם כולו ומגלים אנשי הגרעין להתמודד ולהתחזק לקראת ההמשך: 'אנחנו בימי אבל כעת'.

יוני קמפינסקי - ערוץ 7 , ז' בסיון תשפ"א

נועם דרייפוס, מראשי הגרעין התורני בלוד, מספר בראיון לערוץ 7 על המציאות החדשה והמשתקמת בעיר.

"מה שקורה כעת הוא מה שקורה בדרך כלל לעם ישראל כשמנסים לדרוך עליו. אנחנו לא מכירים את הכוחות של עצמנו. עברנו שבוע שהמילה הזיה היא המילה הנכונה לתאר אותו", הוא אומר ומצביע על החניה הסמוכה לגן הילדים ומזכיר את הירי באש חיה שגבתה פצוע אך לפני מספר ימים. כך הוא מזכיר את הצתת דירותיהם של יהודים, בתי כנסת ובית מדרש.

"לקח לנו יומיים להבין איפה אנחנו נמצאים ומאז אנחנו עולים למעלה, הרחבנו את בית הכנסת, אנחנו מגדילים את המכינה הקדם צבאית, משפחות הקהילה האתיופית חוזרים לפה, אנחנו יוצאים במפיין לקליטת עוד משפחות לשכונה, כאר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. מדובר באירוע לאומני של החברה הערבית והמענה הוא להוסיף הרבה אור לדחות הרבה חושך וזה קורה עם מאות מתנדבים שמגיעים לכל מקום, מרחיבים, בונים וזה מחזק ומרומם".

על התנהלות המשטרה באירועים אומר דרייפוס כי מדובר בשאלה קשה, אך הוא ואנשי הגרעין מעדיפים שלא לנבור בשאלות מהסוג הזה, אלא לעסוק במה שהם יכולים לעשות כדי להתקדם הלאה. "אני משתדל שלא לעסוק בזה כי זה יכול להחליש. נעשה את שלנו וגם הרשויות יעשו את שלהם, גם אם זה ייקח להם קצת זמן".

על הדרך בה ניתן, אם בכלל, לשוב ליחסי שכנות, עם הערבים, אומר דרייפוס כי אינו יודע כיצד הדברים יקרו. "אני מכיר כאן 40 או 50 אחוז מהשכנים הערבים, חלקם בקשרי ידידות. בנקודת זמן זו אני מרגיש שאנחנו בשבעה, אנחנו לא מדברים עם אף אחד, אנחנו עסוקים בכאב של עצמנו. איך ממשיכים מפה ולאן הולכים, אנחנו לא יודעים".

"הקושי הוא שהפרעות לא הגיעו מבחוץ, מחדירת מחבלים, אלא משכנינו וממכרינו. נתגבר על זה אבל אין לי תשובה על השאלה איך. זה האתגר שלנו ליום שאחרי", דברי נועם דרייפוס.

קישורים:4:פרעות תשפ"א]

פותחים את הכיס ועוזרים לתושבי לוד לנצח