לפני כשבועיים, בצל הירי על ירושלים בשעת ריקוד הדגלים, הייתי בירושלים וחשתי באוויר את תחושת ההתרגשות והדריכות שכמו קו בלתי נראה נמתח ממנה לאותם הימים, חמישים וארבע שנים קודם לכן. אותו מאבק על ירושלים הפושט צורה ולובש צורה מדור לדור.
באותו ערב שרנו את השיר "שומר החומות" שנכתב כעשור שנים לאחר אותם ימים פלאיים בשנת התשכ"ז, וביטא במילותיו את האהבה לעיר הנצח שבליבה חומה (באותן שעות אלה עדיין לא ידענו ששם השיר יהיה גם שמו של המבצע הגדול שאנו נמצאים בשעת כתיבת שורות אלה בעיצומו).
המשורר דן אלמגור מתאר במילותיו את עמידתו כחייל המגן על ירושלים אל מול ילדותו בה למד לשנן את דברי הנביא ישעיהו אודות שומרי חומות העיר אלפי שנים קודם לכן:
"כן, כן, מי חלם אז בכיתה
כשלמדנו לדקלם על חומותייך ירושלים
הפקדתי שומרים
כשיום יגיע ואהיה אחד מהם"
על מה מתנבא הנביא? מיהם שומרי העיר? אלה דברי הנבואה במקורם:
"עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם" (ישעיהו סב, ו), השומרים המתוארים כאן הם השומרים ונוצרים בליבם את זכרה של ירושלים. הם אלה המתפללים עליה והמצפים לישועתה ולבניין חורבותיה, יומם וליל, ללא הפסקה (ראו רש"י ומצודות). וככינויו של הראי"ה לגדולי הרוח הצדיקים שבישראל: "שומרי חומתה העליונה" (אורות התחיה ד).
המאבק שאנו נמצאים בעיצומו איננו מאבק על חומות ועל אבנים בלבד, כל אלה אינם אלא לבוש למאבק האמיתי, המתחולל בימים אלה גם בלוד, רמלה, יפו, עכו, שדרות, תל אביב, באר שבע ובעצם במדינה כולה. זהו המאבק על תוכנה של גאולת ישראל בדור הזה. וכשאנו שוכחים – באים אויבינו ברשעותם ומזכירים לנו. כיצד שומרים על החומות – הפנימיות והחיצוניות?
איך נלחמים בטרור?
לפני כארבעה חודשים, ביום שבת, כ"ד שבט, הלך לעולמו בגיל 100(!) ג'ורג' שולץ. השם מן הסתם לא אומר לרוב קוראי שורות אלה משהו אך המדינאי האמריקני הזה, שעמד בקשרים אדוקים עם מספר מנהיגי ישראל, נשא בד' תמוז התשמ"ד, נאום חשוב במסגרת הכנס השני של מכון יונתן בוושינגטון. וכך אמר:
"מה שלמדנו על הטרור הוא, קודם כל, שאין הוא אלימות מקרית, בלתי-מכוונת, חסרת תכלית. אין הוא דומה לרעידת אדמה או סופה עזה, מעשה טבע שמולו עומדים חסרי ישע. לטרוריסטים ולתומכיהם יש מטרות מוגדרות, והאלימות הטרוריסטית היא אמצעי להשגת המטרות הללו. תגובתנו צריכה להיות כפולה: עלינו למנוע מהם את האמצעים.
אך בעיקר עלינו למנוע מהם את השגת מטרותיהם. הטרוריסטים יבקשו לגלות בתוכנו סימנים של חולשה, אותות של פירוד. עלינו להראות להם שאין להכניע אותנו. עלינו להביא אותם לידי כך שיתייאשו מהשגת מטרותיהם". (הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח, עורך: בנימין נתניהו, עמ' 36-37).
העוצמה הפנימית שלנו כחברה, החוסן הרוחני שלנו, שנובע בראש ובראשונה מהאמונה שהמאבק שלנו מוסרי, צודק וישר, מקרינים באופן ישיר על היכולת שלנו להיאבק ולהציב חומת מגן אל מול אויבנו. בשבוע האחרון, שבתי ואמרתי בשיחות שונות: האויב שלנו, בדרכו המחרידה והמושחתת, עוקר במו ידיו את הזכות שאולי עוד נותרה לו על הארץ.
וכדברי רש"י בפירושו הראשון לתורה: "הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו", ומי ישר בעיניי ה'? מי שנוהג בדרכי יושר ולא בעוול, רצח וחמס. וכפירוש הרמב"ן שם: "כלומר, שגירש משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שיידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו – תקיא אותם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם". ראה ריבון העולמים מה בינינו לבין שכנינו, "הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת".
הקרפיון וזאב המים
באחד מספריו של מקס נורדאו מובא ניסוי מדעי מפורסם שערך הזאולוג הגרמני קרל אוגוסט מביוס כדי ללמוד על מערכת היחסים שבין טורף לטרפו. הניסוי נעשה בשני דגים:
"אקווריום חולק לשני תאים במחיצת זכוכית; באחד מהם הושם זאב מים ובשני קרפיון. ברגע שהבחין זאב המים בטרפו מיהר לתקוף, ולא הבחין במחיצה השקופה. הוא התנגש בה בכוח רב ונהדף לאחור, המום ונדהם, וחרטומו פצוע קשה... הוא חזר על מאמציו עוד כמה פעמים, אבל לא הצליח אלא לפצוע עוד יותר את ראשו ואת פיו".
נורדאו תיאר שאט-אט החל זאב המים להבין "שכוח נסתר ולא ידוע מגן על הקרפיון, ושכל ניסיון לטרוף אותו יעלה בתוהו; מאותו רגע ואילך חדל הטורף מכל מאמציו ללכוד את טרפו. אז הוצאה מחיצת הזכוכית מן האקווריום, וזאב המים והקרפיון שחו יחדיו זה לצדו של זה... כל מה שידע זאב המים היה שאסור לו לתקוף קרפיון זה, שכן גורלו יהיה רע ומר. מחיצת הזכוכית, שכבר לא היתה שם, כאילו עטתה את הקרפיון כשריון שהודף את התקפותיו הרצחניות של זאב המים" (מובא בספר "מקום תחת השמש", ב. נתניהו עמ' 259-260).
אויבינו מגלים כעת בדרך הקשה על שומרי החומות שמגנים על העם והארץ; שומרי החומות של צבא ההגנה לישראל; שומרי החומות שמתנדבים ומסייעים בכל דרך איש לרעהו; שומרי החומות המצפים לישועה ומתפללים לגאולה שלמה ברחמים, ומעל כולם ובתוכם – "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל".