רק רצינו להגיע הביתה בשלום. שוטרים בלוד
רק רצינו להגיע הביתה בשלום. שוטרים בלוד צילום: יוסי אלוני, פלאש 90

היה אז ערב היום השני למלחמה שהתחילה בגלל מדרגות בירושלים. המואזין קרא במרחק, היינו בעיצומה של עוד משמרת שגרתית. הפקודה שקיבלנו הייתה ברורה: לשמור על השקט ועל עצמנו, בסדר הזה.

התנהל קרב עקשני, עצבני. גיבורי הטיק־טוק נלחמו בעקשנות ואנחנו לא הגבנו כדי לא לעצבן אותם עוד יותר. בשלב מסוים נשארנו רק רס"ל איתן ואני והסנדוויץ' שהבאתי מהבית. לא ידעתי היכן האחרים, מכיוון שהקשר עם מפקד התחנה נותק כדי שלא יהיו נגדו ראיות אחר כך בוועדת החקירה.

באותו רגע הבנתי שכולם נעלמו.

בשתיים, שתיים ושלושים

פגשנו כמה אנשים

שצעקו: חוסמים כבישים

ערבים עם תחמושת

מול מחסומים מבוצרים

וים צמיגים מבוערים

היינו תכל'ס שני שוטרים

וכמעט בלי תחמושת

עמוד השחר עוד לא קם

אמרו שיישפך פה דם

אז הסתלקנו כבר משם

לא ללכלך ת'תלבושת

בין הרכבים המפויחים

השארנו רק ת'אזרחים

והתחבאנו בשיחים

שלא נגמור עם תחבושת

באותו רגע התחילו לשרוף בתי כנסת, אבל אף אחד לא היה בפנים אז לא התערבנו. מישהו היה צריך לצאת להשגיח שהאש לא תגיע אלינו. לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן ששאל למה דווקא הוא. הזכרתי לו שרק הוא ואני פה וחייבים לפעול מהר לפני שמישהו יצלם אותנו ויעלה את הסרטון לפייסבוק. איתן לא היסס לרגע, הוא נכנס לניידת והתחיל לנסוע אחורה. לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לו שיחכה לי. ככה עברנו איזה שלושים מטר, איתן נהג ואני וידאתי שאף אזרח עם טלפון לא מתקרב אלינו, עד שנכנסתי גם אני לניידת ונעלנו אותה מבפנים לנצח.

ברחנו מהצעקות

עם צ'קלקות מושתקות

ונחנו קצת, כמה דקות

כך בשקט בחושך

מול בני דודים משולהבים

אוחזים בקת"בים ורובים

אנחנו פה לא מתערבים

בין מוחמד למשה

כל יהודי שהתמרמר

קיבל איום שייעצר

בגין העלבת שוטר

משטרה חלשלושת

אולי לכם היה לא כיף

אך אנו כבר יודעים היטב

שמי שמסתער חוטף

כתב אישום וגם בושת

פתאום התקרבו אלינו כמה רעולי פנים עם מיכל בנזין ובזוקה. אמרתי לאיתן שידרוך את הנשק, אבל איתן אמר שאסור לנו לירות כי זה יפר את השקט. החלטנו שמה שלא יהיה, לא יוצאים מהניידת. כמה יהודים היסטריים צעקו שיורים עליהם ושנזעיק תגבורת. אמרנו להם שאנחנו לא עובדים אצלם ושאם הם לא יירגעו נצטרך לעצור אותם בעוון הפרעה לשוטר בעת ביזוי תפקידו. להם הייתה שיטה: קודם התקשרו למשטרה, אחר כך התקשרו עוד פעם, אחר כך צייצו בטוויטר שהם מתחננים שמישהו יבוא לעזור כבר. אז בין טלפון לציוץ התחבאנו בניידת ודיווחנו שהכול שקט ושאנחנו שולטים במצב.

בינתיים הגיעו הערבים עם הבנזין ושאלו אם אנחנו רוצים לצאת מהניידת לפני שהם שורפים אותה. ביקשתי רשות לקחת איתי את הסנדוויץ'. הסכימו. אנשים נחמדים, מאוד מקצועיים ומנוסים, תוך שניות הציתו את הניידת.

חזרנו לתחנה ברגל, היה טיול לילי נחמד. אני לא יודע למה קיבלתי קידום, בסך הכול רציתי להגיע הביתה בשלום.

בשבע, שבע ועשרים

ביצענו קצת מעצרים

של יהודים מההרים

שהפרו ת'עוצר

מסרנו את כל הצירים

לבדואים הצעירים

ואז מיהרנו להזרים

הודעה לתקשורת

עשן עלה מהאדמה

גלגלנו הלאה ת'אשמה

מהמזרח עלתה חמה

על עוד יום בדיסטורשן

על רחובות מחוררים

ואזרחים מיוסרים

אבל אנחנו השוטרים

לא הותרנו שום רושם.

dvirbe7@gmail.com