גבי אביטל
גבי אביטל צילום: עצמי

אז מה מספרים לנו ראשי צבא וביטחון לשעבר, פרשנים ומומחים בעקבות מלחמת 'שומרי החומות': כישלון צבאי וכמובן מדיני, לא יישאר עם מי לדבר. והרי שלום עושים רק עם אויבים ולא עם מדינות המפרץ למשל. 

אולפני החדשות נראים כדבוקה של רוכבי אופניים כאשר הרוכבים מתחלפים מעת לעת ומאולפן לאולפן. אחידות המחשבה. ואז באה עורמת ההיסטוריה ומתעתעת בהם פעם אחר פעם.

​והקולות לסיום המלחמה החלו עוד בטרם יצא טיל כיפת ברזל אחד ממשגרו. 'האינטליגנציה הביטחונית' הסבירה מדוע הסכם הגרעין של אובאמה נכון וחשוב. הקבוצה הזו עמוסת דרגות ותארים, ומבלי לזלזל בהם חלילה, טועה ומטעה בדרכה. בהיותה מתואמת עם הצד השמאל-רדיקאלי בארה"ב וכמובן באירופה ובישראל, סייעה לפחות בעקיפין לעויינות והרוח הקרירה ממחוזות אלה.

​וראה זה פלא. מיד עם תחילת מלחמת שומרי החומות, דגלי ישראל מונפים בפרלמנטים אירופאיים, קול ענות חלושה מהצד השמאל-דמוקרטי מארה"ב בהובלת תומס פרידמן מיודענו, ולעומתם, עסקת נשק למילוי מחסני החירום בטילים ובפצצות חכמות מפי ג'ון ביידן. הפוך ממה שמדווחים ומצפים בכיליון עיניים, אין 'לחץ בינלאומי'. פשוט משאלת לב של פרשנים ומומחים לעת מצא.

​האם שקט יחסי בן 7 שנים מאז 'צוק איתן' הוא מטרה בפני עצמה? באופן חלקי התשובה חיובית. האיום הקיומי על ישראל איננו מוחשי, נכון לכתיבת שורות אלה ובתפילה שלא ישתנה, כמות הנפגעים ביחס לכ-1500 רקטות, הוא מזערי לחלוטין. בעוד כוחות האוויר, היבשה והים משמידים בזה אחר זה את היכולות ההתקפיות של האויב האכזר, העין המדינית פוזלת גם לנעשה בעולם בכלל ובמפרץ הפרסי בפרט. האיום הקיומי הוא מאיראן. 

​השגת שקט היא מטרה בפני עצמה, אלא שכנראה המשוואה הסטנדרטית הידועה כשקט בין סבבי לחימה, שונה בתכלית. מעבר לכתישה העצומה של תשתיות, ישנו הזלזול של המומחים בדבר תועלת הריסת 'מגדלי מגורים ריקים'. היא מעידה על הבנה לקויה בדבר זיהוי המנהג והתרבות של האויב. גם אם יחזרו שוב ושוב על 'פעילי חמאס וג'יהאד' הבונים מנהרות, משל היו פעילי שלום, האמת היא אחרת לחלוטין.

המגדלים הקורסים בזה אחר זה, הם הבית והם הכבוד והם האולפנים של מחבלים צמאי דם. מרוב שיח רקטות, נשכחת המטרה הבסיסית של האויב: בנייה חסרת תוחלת של כוח השמדה כנגד 'האויב הציוני'. וכנגד זה נבנה במאמץ עליון כוח התקפי רב עוצמה מגובה במערך הגנה ייחודי בעולם, טיל נגד רקטה.

​מדינת ישראל היא המדינה היחידה המאוימת דקה אחר דקה בהשמדה מוחלטת. טילים כנגד טילים אינם התרופה האולטימטיבית, ההיפך, הם עלולים להסיח את דעת ההנהגה. למזלה של מדינת ישראל, ראש הממשלה נתניהו, מתעמת עם 'האינטליגנציה הביטחונית' הפזורה בכל האולפנים ומחבלת במדיניות הזהירה והמדודה. במקום טורי השריון וחיל רגלים שהיו מתבוססים במערכה יבשתית ללא תכלית ועם חללים רבים חלילה, בא כוח המחץ האווירי ומשאיר לאויב אבק, וגם כמה פעורי פה.

​ומה עשו באולפנים במשך שנה שלמה, עד רגע לפני המלחמה? הם בזו לשניים, נתניהו וגנץ. הצליפו בהם ללא רחם. מעל כל במה 'ניטש' ויכוח בדבר הניהול הכושל של ה'אין ממשלה', ושאין משילות, מניין המתים ריצד מעל כל מסך, מערכת הבריאות קורסת. והנה 'לפתע', אין קורונה, נותרו רק מסיכות המסרבות לכסות את ערוות האולפנים בראש חוצות. וזאת מבלי להזכיר את סירובן של מדינות ערב המתונות לסייע יותר לחמאס.

​זוהי בתמצית מלחמת שוברי החומות. שוברי חומות ההגנה היהודית המחבלים בכרמים ממש כמו השועלים בשיר השירים.

גבי אביטל הוא ד"ר להנדסת אווירונאוטיקה וחלל