זה לא עובד בינינו

לא היו ימים טובים לישראל כיום השביתה הכללית שהוכרז במגזר הערבי ביום שלישי השבוע. הפרעות ברחבי הארץ שככו באופן יחסי, ולמשך כמה שעות ביום השביתה חזר השקט המיוחל לרבים ממוקדי האלימות הערבית בערי ישראל.

כך טענה תנועת 'רגבים' במכתב שנשלח מטעמה לוועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, הגוף שהכריז על השביתה, ובו נוספה גם בקשת התנועה להמשיך את ימי השביתה. גם ליהודי יהודה ושומרון היה יום השביתה יום נדיר באיכותו, כאשר צירי גב ההר העמוסים בדרך כלל בכלי רכב פלשתיניים היו ריקים והנסיעה בהם הייתה כעל כנפי נשרים.

היום הזה, כמו קודמיו מאז תחילת הפרעות, היה יום ברוך עשייה גם במוקד עבודה עברית. איתן רבינוביץ', מנהל המוקד, יודע לספר כי בשבוע האחרון חלה עלייה דרמטית של 70 אחוזים בפניות מאזרחים שביקשו לאתר בעבורם בעלי מלאכה יהודים בתחומים שונים. "הנימוקים נעו על הציר שבין 'אנחנו מפחדים להכניס אויבים הביתה' ובין 'אני איתם גמרתי, לא מעסיק אויבים', וכלה בכאלה שעל רקע הימים פשוט מעדיפים לחזק יהודים ולתת להם פרנסה". הפניות מגיעות מכל רחבי הארץ ומכלל פלחי האוכלוסייה. "קיבלתי טלפונים מקצרין, מבני ברק, מתל אביב, מבאר שבע, בעיקר בתחום הבנייה".

פניות רבות נוספות שמגיעות למוקד בימים האחרונים, אך פחות נוגעות לייעודו המקורי, הן של בעלי עסקים שמבקשים לאתר בשבילם עובדים יהודים. "היו לי היום עשרות פניות, לא הצלחתי לענות לכולן", אומר רבינוביץ'. "אנשים ביקשו: תביא לנו טבחים, מלצרים, עובדי ניקיון. קבלן שעובד עם אחת העיריות אמר ש־15 מפעילי טרקטורים מתוך 20 שיש לו לא הגיעו היום לעבודה, והוא רוצה להחליף אותם ביהודים". מספר הפניות עלה לקראת השביתה הצפויה וגם ביום השביתה עצמו. רבינוביץ' מודה כי פניות המעסיקים יכולות להיות גל זמני שידעך עם שוך המהומות והוא תלוי אווירה. ובכל זאת, הוא אומר, אין ספק שהשביתה הניעה רבים לפנות לעבודה עברית, לפחות באופן זמני.

והיו מי שהשביתה הניעה אותם לגילויים מסוג שונה: חברות פרטיות וציבוריות, שככל הנראה מתבססות משמעותית על עבודה ערבית, מיהרו לפרסם תגובות מכילות עד מחבקות להזדהות הערבית עם מעשי תקיפת יהודים. ניסוחים כאלה היה אפשר לקרוא בפוסט של עיריית מודיעין, שנותרה כמעט בלי עובדי אגף שפ"ע, בחברת 'קווים' שהודיעה כי תחריג את יום העבודה הזה לנהגים הרבים שלא התייצבו, ובראש – סערת 'סלקום', שלדברי ההודעה המיתממת של ועד העובדים שלה הכריזה על שעת שביתה מהעבודה כאות לאחווה ודו־קיום בין המגזרים, ואך במקרה נפל העיתוי על יום השביתה הכללית של המגזר הערבי. ענקית הסלולר שילמה את מחיר ההחלטה בתוך שעות ספורות: עשרות אלפי ניתוקים של מנויים, ומחאה של גופים ציבוריים דוגמת המועצות האזוריות ביהודה ושומרון ורשתות חינוך דתיות־לאומיות, שהודיעו כי ינתקו את הקווים הרבים שקנו מהחברה.

אולם בקרב מעסיקים קטנים במגזר הפרטי, שבליבם עדיין פועם רגש לאומי בריא, נרשמה מגמה הפוכה: פרסומים שונים השבוע הצביעו על כמה מעסיקים יהודים שקיבלו בקשות מעובדיהם הערבים לא להגיע ביום השביתה, ובתגובה הודיעו להם המעסיקים כי הם מתבקשים לא להגיע למקום העבודה גם אחרי יום השביתה, שכן הם מפוטרים. בפנייה לנציב שירות המדינה וליועץ המשפטי לממשלה ציינה עורכת הדין מטעם ארגון 'עדאלה' כי במשרדם התקבלו מאות תלונות על פיטורין או איום בפיטורין של עובדים ערבים שביקשו להשתתף בשביתה או הביעו הזדהות עמה במדיה החברתית. בארגון הזכויות הערבי לא התביישו לדרוש מרשויות המדינה לנקוט בהליכים נגד המעסיקים, ובכלל לעגן את זכותם של העובדים הערבים להיעדר ממקום העבודה בשל רצונם להזדהות מבחינה פוליטית עם הפורעים הערבים ברחבי הארץ.

לעורך הדין רוני איתן, מומחה בדיני עבודה, ברורה התשובה לדרישת 'עדאלה'. "זכותם של העובדים לשבות. זכותם של המעסיקים לפטר אותם", צייץ בחשבון הטוויטר ביום השביתה. "מי שיודע איפה רשום בחוק או נקבע בדין שאסור למעסיק לפטר עובד שלא מגיע לעבודה בגלל שביתה פוליטית, מוזמן. איכשהו, אפילו בדיני העבודה המזעזעים בישראל פיטורין כאלה הם עדיין מוצדקים".

עו"ד איתן העדיף לא להרחיב בריאיון עיתונאי את דבריו, פרט לציוץ שפרסם. מול עמדתו הנחרצת המצדדת בחוקיות פיטורין בנסיבות הללו מציגה עו"ד יעל דולב, שותפה ומנהלת מחלקת דיני עבודה במשרד עורכי הדין גרוס ושות', עמדה מורכבת יותר. דולב סבורה כי לגבי פיטורי עובד בנסיבות הללו לא ניתן לקבוע במסמרות האם הם צעד חוקי או לא, ויש לבחון כל מקרה לגופו. דולב מדגישה, אגב, כי אם נכונים הפרסומים על עובדים שפוטרו בהודעת ווטסאפ – הרי שפרוצדורה כזו בוודאי אינה חוקית ופיטורין צריכים להיערך רק לאחר שימוע לעובד.

עם זאת, בנוגע לבקשת העובדים הערבים להיעדר מהעבודה כדי להשתתף בשביתת המגזר הערבי, עו"ד דולב סבורה כי כאן הדברים ברורים מבחינת החוק: "שביתה שרלוונטית למעסיק היא שביתה המתייחסת לתנאי העבודה של העובד או שהיא בהקשר של יחסי עבודה. מי שיכול להכריז על שביתה כזו הם רק ועדי עובדים או גופים יציגים של העובדים כמו ההסתדרות וכדומה. שביתות פוליטיות אינן עניין למעסיקים. ישנן אג'נדות פוליטיות וחברתיות כאלה ואחרות. עצם העובדה שגוף מסוים קורא לפעילות מאורגנת שביתה לא הופך אותה לשביתה המוגנת ביחסי עבודה. השביתה היחידה המוכרת היא זו שעוסקת ביחסי עבודה ומוכרזת כדין על ידי ארגון יציג. יש גם פרוצדורה להכרזת שביתה כזו, צריך להודיע שבועיים מראש למעסיק, ועוד. לכן השימוש במקרה הזה במושג שביתה אינו רלוונטי".

עו"ד דולב מוסיפה כי ככל שמדובר בפעילות שאינה קשורה ליחסי עבודה ובגינה מבקש העובד להחסיר יום עבודה, הרי שהוא מחויב ברשות מהמעסיק ואולם אין המעסיק מחויב לתת לעובד את הרשות לכך. "זה פוגע בעבודה התקינה של העסק. כמובן שיש ציפייה מהמעסיק לקבל החלטה בתום לב, אבל אין זה אומר שהוא מחויב לאשר לעובד חיסור או איחור. לעובד אין זכות לא להגיע לעבודה בגלל צורך חברתי כזה או אחר אלא ברשות המעסיק".

ומה קורה במקרה שהעובד עשה דין לעצמו ולא הגיע? לטעמה של דולב, פיטורין במקרה שכזה הם צעד בעייתי. מה שבוודאי מותר לפי חוק הוא לא לשלם משכורת על יום ההיעדרות וכמו כן נקיטת צעדים משמעתיים על פי התקנון המקובל. במקרים מסוימים ניתן לשקול גם צעדים משפטיים.

מההיבט המשפטי, אם כן, הדעות חלוקות באשר לאפשרות הפיטורין, אולם בהיבט המוסרי פיטורי השובתים הערבים זכו לחיזוק מהרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר, שפרסם את עמדתו בנושא ביום השביתה. "מדינה ריבונית אחראית גם לתעסוקה של כל אזרחיה ומקיימת מערכת שלמה החותרת להוגנות תעסוקתית", כתב הרב שרלו במדיה החברתית, "אולם בשעה שישנה הזדהות אקטיבית עם אויבי המדינה והלוחמים להשמדתה ניתן בהחלט לקבל את העובדה שמעסיקים אינם מוכנים להיות חלק מזה". דבריו גררו מכתב מחאה של ארגון 'רבנים למען זכויות אדם', שדרשו ממנו לחזור בו ומארגון 'צהר' להתנער מהדברים.

בשיחה עם 'בשבע' הרב שרלו לא נשמע מבוהל מהדרישה, שטרם הגיעה לעיניו, ואמר כי הוא מוכן לשמוע את הטיעונים נגדו אם כי הוא מצפה ממבקריו לשמוע גם אותו בטרם יתקפו. לגופם של דברים, הרב שרלו לא חוזר בו מעמדתו אולם מבקש להבהיר אותה בקונטקסט הרחב: "אני חושב שצריך להעסיק ערבים וצריך לעבוד עם ערבים, זה חלק מכללי הכלכלה ההוגנת וזה דבר מוסרי, חברתי וצודק מכל היבט". הרב שרלו גם סבור שאסור לפטר עובד על רקע פוליטי ויש להכיל דעות במצבים שונים. "זה העיקרון, אבל לכל עיקרון יש גבול. כשיש עובד ששובת לטובת מי שרוצה לתקוף את מדינתו, את מקום העבודה שלו, את המעסיק, המצב הזה מצדיק פיטורי עובד על ידי המעביד. לא כעונש קולקטיבי אומנם, אלא זה צעד שמכוון ישירות למי שיתקיפו אותי ומכוונים להשמיד אותי. שביתת ההזדהות היא עם מי שמתקיף אותי, המשמעות היא שיתוף פעולה איתו".

החיים בוואקום

העייפות ניכרת על פניו של עורך הדין נתי רום בתום יותר משבוע של מלחמה משפטית קשה מול המשטרה ובתי המשפט. הוא וחבריו בארגון 'חננו' מטפלים בהררי פניות מאז פרוץ הפרעות ברחבי הארץ, ורום מלווה סדרה של תיקים של יהודים שנעצרו בשל שימוש בנשקם האישי בסיטואציות מסכנות חיים. המקרים הללו, ניכר מדבריו, מקוממים אותו במיוחד. הוא מדבר על השניות הקיצונית והלא נתפסת ביחסה של המשטרה לנושאי הנשק משני הצדדים. בימים שעשה בלוד הבוערת ראה מחזות כמו ילד ערבי שיורד בטרנינג מהבית, יורה אש חיה על מנת להרוג ועולה חזרה לביתו, ובכך בא האירוע לסיומו. בלי פשיטה על הבית, בלי חיפוש, מעצר או תפיסת הנשק. לעומת המקרה הזה, ועוד עשרות ומאות מקרי שתיקה מפוחדת של שוטרים מול ירי חי, מתאר רום מקרים שראה במו עיניו מהצד היהודי: "אנשים שהגיעו ללוד חמושים בנשקם האישי, הגיעו ללוות משפחות מפוחדות ובאו להשרות תחושת ביטחון לבקשת התושבים. בוגרי סיירות ויחידות קרביות ששמרו על דירות שנעזבו כדי שלא ייבזזו, והתושבים היו מלאי תודה להם. אותם המשטרה עצרה והחרימה סיטונית את כל הנשקים שלהם, אפילו בלי שהשתמשו בהם. צעד שנעשה אגב בחוסר סמכות, שכן אי אפשר להחרים נשק בלי עילת מסוכנות או עילת חקירה. פשוט החרימו נשקים ועצרו אנשים". גם ברמלה, הוא מספר, הגיעו מתנדבים נושאי נשק שרק חילקו פיצות לתושבים, ומיד הם נעצרו ונשקם הוחרם. "לא ברור לי מה המקור לתופעה הבזויה הזאת. המשטרה רוצה שקט והתרגלה כבר שנים לכך שהיא מסורסת. היא לא רוצה להתעסק עם גורמים שמאיימים עליה ועל השקט".

רום, יחד עם עורך הדין עדי קידר, מייצג את ארבעת תושבי לוד שנעצרו עם תחילת הפרעות בחשד להריגת ערבי בירי. גם נשקם הוחרם, על אף שהיו בסיטואציה ברורה של הצלת חיים. "שם גם המשטרה מודה שחצי שעה הם קראו לה לעזרה והיא לא הגיעה. הניידת הראשונה הגיעה רק עם האמבולנס שבא לטפל בערבי. המשטרה מגיעה רק בדיווח על פצוע ערבי".

משם נמשכה סדרת התיקים נגד יהודים שהשתמשו בנשקם כחוק במטרה להציל חיים. בשבת האחרונה הושלכו אבנים, בקבוקי תבערה וזיקוקים על יהודים בשכונת שמעון הצדיק. במשך כחצי שעה התקשרו היהודים למשטרה ולא נענו. מחוסר ברירה וכשהרגישו שאין מענה ביטחוני והסכנה גדלה ירו שני יהודים בנשקם לעבר הפורעים. באותה שנייה הגיעו שוטרים, פרצו לבית שממנו נורו היריות וצעקו: "פה לא יהיה ירי חי!". היורים נעצרו ונשקם הוחרם. הם שוחררו לאחר חקירה, "מה שמוכיח שאין נגדם כלום", טוען רום, "ובכל זאת הנשק הוחרם ל־60 יום והם הורחקו מירושלים ל־15 יום".

הערר שהוגש מטעם 'חננו' בתיק זכה לתשובה משפטית מפתיעה ביום שלישי השבוע מפי שופטת השלום בירושלים חוי טוקר. זו קבעה כי אין לשוטרים סמכות להחרים את הנשק במקרה הזה, אין הצדקה להרחקת החשודים וגרסתם מתחזקת מהעובדה שבמשך חצי שעה לא קיבלו סיוע משטרתי, ועל כן פעלו כהוגן בהיותם בסכנת חיים. השופטת הורתה להשיב את הנשק ולבטל את ההרחקה.

בחג השבועות אירע מקרה דומה בשכונת בית חנינא, כאשר שוב יהודים שהותקפו על ידי ערבים קראו למשטרה במשך כחצי שעה ולא נענו. הללו ביצעו לכיוון הפורעים ירי שהסתיים בכמה פצועים. שבעה יהודים נעצרו, בהם ילד בן 13, ונשקם הוחרם. הם שוחררו ממעצרם מאוחר יותר. "ברוב המקרים הללו מדובר באנשים עם שיקול דעת, הם רואים את הוואקום ופועלים בהתאם. אזרחי ישראל חיים בפחד".

עו"ד רום מבקש להזכיר כי הדיכוטומיה שבה אוחזת משטרת ישראל בין המגזר היהודי לערבי ביחס לסוגיית השימוש ואחזקת הנשק לא התחילה היום. הוא מציין את כמויות הענק של אמצעי לחימה בלתי חוקיים שבהם מחזיקות כנופיות הבדואים בדרום כמו גם משפחות פשע ערביות בערים מעורבות. "ביהודה ושומרון ערבים יורים בחתונות בכפרים צרורות באופן קבוע ואף אחד לא מטפל בזה. רק כשיהודי משתמש בנשק להגנה עצמית, או אפילו סתם נמצאים ברשותו כדורים בודדים או רימון הלם (מקרים שרום טיפל בהם – ח"ר), אז ממהרים להשקיע את כל המשאבים, לעצור ולהגיש כתבי אישום. אנחנו ב'חננו' מקבלים המון פניות של אזרחים שמבקשים להבין מה מותר ומה אסור. יש חשש גדול משימוש בנשק, גם כשמדובר בהצלת חיים. שוטרים, חיילים ואזרחים מפחדים להגן על עצמם. המדיניות הזאת פוגעת בביטחון ישראל".

לתגובות: [email protected]