שבוע וחצי מאז שנפתח מבצע שומר החומות, והדיווחים שמגיעים מעבר לים מדברים על הפסקת אש מתקרבת. על פי דיווחים ברשתות הזרות, לאחר שהנשיא ביידן ביקש ביום שלישי מנתניהו לחתור להפסקת אש, הודיע ראש הממשלה כי ישראל מוכנה לסיים את המבצע בתוך יומיים־שלושה, כלומר עוד לפני שבת. מצרים מנסה גם כן לתווך לקראת הפסקת אש, אך ישראל סירבה עד כה לכל ההצעות בנושא והודיעה שלא תסיים את המבצע לפני שיושגו יעדיו המלאים. גם מטעם חמאס יצאו הכחשות באשר להסכמה על הפסקת אש כלשהי.
כתנאי להפסקת אש הציג חמאס דרישות מפורטות שנועדו להשיג בשבילו שורה של הישגים, כאשר מעל כולם הציג ארגון הטרור דרישות הקשורות לפעילותה של ישראל בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט. זאת כחלק מהנרטיב של חמאס מאז תחילת המבצע, שמטרתו לקבע בתודעת הרחוב הערבי שהוא זה ששומר על ירושלים מפני ישראל. דרישות אלה נענו בסירוב מוחלט של ישראל.
פרט לדרישות של חמאס, הסירוב של ישראל להפסקת אש נובע מהרצון להשיג הישגים נוספים בתקיפות האוויריות שנמשכות כל העת ברצועת עזה. אחד היעדים המרכזיים של ישראל הוא חיסולם של בכירי הזרוע הצבאית של חמאס, ובראשם מוחמד דף. לפי הדיווחים השונים, נכון לזמן כתיבת שורות אלה ישראל ניסתה לחסל את דף פעמיים במהלך המבצע ללא הצלחה. ההערכות הן שישראל תנסה שוב לחסלו לפני שהמבצע יסתיים.
אחת הסיבות המרכזיות לכך שישראל טרם הסכימה להפסקת אש, למרות לחץ בינלאומי הולך וגובר, היא המחסור בהישגים משני מציאות, או "תמונת ניצחון" כפי שאוהבים לקרוא לזה במערכת הביטחון. את התמונה הזאת קיוו להשיג בתרגיל ההטעיה שצה"ל ביצע ביום חמישי בלילה, כשהפציץ את "המטרו של עזה", עיר המנהרות שבנה חמאס בתוך הרצועה ומשמשת אותו לשלל פעולות מלחמה נגד ישראל. בתכנון המקורי מאות חיילי חמאס היו אמורים להיות במנהרות בזמן התקיפה, אלא שבפועל הרבה פחות שהו בהן באותם רגעים. כתוצאה מכך רק כמה עשרות מחבלי חמאס מצאו את מותם באותה תקיפה.
לעומת זאת, התוכנית להריסת ה'מטרו' עצמו מתקדמת בקצב משביע רצון, אומרים בצה"ל. הריסת המטרו של חמאס הוגדרה על ידי הצבא כאחד היעדים המרכזיים של מבצע שומר החומות. עד כה ישראל הפציצה כמאה קילומטרים של מערך המנהרות אשר מרשת את עזה לאורכה ולרוחבה. עד היום השקיע חמאס במערך המנהרות שלו מאות מיליוני דולרים. בישראל רוצים להמשיך במבצע כדי להשלים את הריסת ה'מטרו'.
פחות מ־15 שנה - כישלון
"חמאס השקיע במהלך השנים בחמישה אפיקים אסטרטגיים בשביל לממש את החזון שלו להחריב את מדינת ישראל ולבנות על חורבותיה מדינה אסלאמית", אומר תא"ל במילואים צביקה פוגל, לשעבר ראש מטה פיקוד דרום. "האפיק הראשון היה המנהרות ההתקפיות שכל מטרתן הייתה לחדור לתוך ישראל, להגיע לבסיסי צה"ל או ליישובים ולקחת שבויים במטרה לסחור בהם. את האפיק הזה ישראל נטרלה לחלוטין בזכות המכשול מסביב רצועת עזה. האפיק השני הוא מערך הרקטות, שישראל הצליחה לבלום את רובו בעזרת כיפת ברזל, למרות שהיא לא מספקת הגנה מלאה. אל מול שלושת האפיקים האחרים ישראל לא הצליחה עד היום לפעול. המטרו של עזה הוא אחד מהם, ואולי אפילו המרכזי שבהם, לצד ההתעצמות בנשק ובניין הכוח של חמאס. בשלושת האפיקים האלה לא רשמנו הישגים גדולים עד כה, גם לא במבצע הנוכחי".
100 קילומטרים של מנהרות, תקיפות של מתקני טרור ו־150 מחבלי חמאס וג'יהאד אסלאמי אינם פגיעה משמעותית בשלושת המערכים האלה?
"בוודאי שלא. 100 קילומטרים של המטרו זה נשמע המון, וזה באמת הרבה, אבל זה לא שחיסלנו להם 60 או 70 אחוזים מהמערך. זה לא מכת מוות בשבילם. לגבי הטילים אנחנו רואים שגם עכשיו הירי נמשך, גם אם היו כמה הפוגות וירידה בקצב השיגורים. לגבי בניין כוח האדם, צריך להבין שחמאס הפך בשש השנים האחרונות לצבא מסודר עם היררכיה ברורה מאוד. לא הורדנו את ראשיו, אלא לכל היותר מח"טים, ואת מקומם הוא ממלא בקלות. כל מח"ט שמחוסל המג"דים שתחתיו הופכים למועמדים לקידום".
כלומר, אתה מבין מדוע ישראל לא רוצה הפסקת אש בשלב זה.
"בוודאי. זה בדיוק הזמן להמשיך לתקוף עד שנשיג את המטרות שלנו. יתרה מזאת, העובדה שחמאס כן נואש להפסקת אש מלמדת שהוא רוצה לעצור עכשיו לפני שנצליח לנטרל את שלושת האפיקים האסטרטגיים שלו שטרם נוטרלו. זה גם השלב שבו הוא מתחיל לעשות טעויות, וזה הזמן שלנו לנצל את זה. אם אנחנו לא רוצים להתחיל לספור לאחור מרגע שנסיים את המבצע הזה עד לתחילת המבצע הבא, אנחנו חייבים להמשיך עד שהצבא יגיד שיותר מזה אנחנו לא יכולים להשיג".
התפיסה שפוגל מציג, שעל פיה ישראל טרם רשמה בסבב הזה הישגים שירחיקו משמעותית את הסבב הבא, הועברה על ידי ישראל בערוצים הדיפלומטיים. יחד עם זה, רבים סבורים שישראל דווקא רשמה שורה ארוכה של הצלחות עד כה, ועכשיו הגיע הרגע לנצל אותן.
"ישראל נגררה לסבב הזה בגלל החמאס, ועשתה כל מאמץ לא להיגרר אליו. אבל מרגע שכבר כן נגררנו למלחמה, ישראל עשתה עבודה נהדרת מבחינת המטרות שהיא תקפה", אומר עדי כרמי, לשעבר בכיר בשב"כ. "במשך שנים אספנו מידע רב על המטרו של חמאס, ופגענו בו בצורה משמעותית ומדויקת. אי אפשר לזלזל בהיקפי ההריסות של המטרו. בנוסף לכך, למרות שלא אנחנו יזמנו את הסבב, מה שאיפשר לבכירי חמאס והג'יהאד האסלאמי להסתתר, עדיין חיסלנו להם שורה של בכירים, החל ממחליפו של בהאא אבו־אלעטאא בג'יהאד האסלאמי ועד לכל מי שאחראי על פיתוח אמצעי הלחימה של החמאס. זה הישג בלתי מבוטל. וכזרוע שלישית גם השמדנו בתים של שורה של בכירים בחמאס. וכל זה מעבר לפגיעה הקשה בקומנדו הימי של חמאס עד שכמעט הושמד לגמרי, ופגיעה מאסיבית במשגרים רב־קניים שאיפשרו ירי מטחים. בשורה התחתונה ישראל פגעה משמעותית בתשתיות הכי מרכזיות של חמאס".
ולמרות כל ההישגים האלה ישראל לא מעוניינת בהפסקת אש. למה?
"כי ההרתעה עוד לא נוצרה. בזירה הזאת אנחנו נמצאים בבעיה קשה. חמאס רואה את האמצעים המרכזיים שלו יוצאים מכלל שימוש, ומבין את המשמעות של זה. הוא מבין מה המשמעות של העובדה שישראל נמצאת 14 שנה מחוץ לרצועה, ועם כל זה יודעת בדיוק איפה כל בכיר ובכיר גר. הוא רואה איך ישראל מצליחה לחסל בכירים רבים למרות שלא היא זאת שיזמה את המבצע, כמו שהיה בעופרת יצוקה ובעמוד ענן. אבל למרות זאת חמאס מנהל מלחמת תודעה בתוך הרצועה. אנשי עזה לא רואים את היקף הנזק שצה"ל גרם שם. חמאס מספר שקרים על גבי שקרים ומקבע תודעת ניצחון. כל זה יוצר מצב שבו הסבב הבא נמצא כבר מעבר לפינה. רק אם נצליח לנצח במערכה התודעתית נוכל להרחיק את הסבב הבא באופן משמעותי".
בצה"ל מודעים לבעיית ההפסד בזירה התודעתית. מראש ישראל ניצבת בזירה זו בנקודת חולשה, לנוכח הבדלי הכוחות בין ישראל לחמאס. התוצאה היא שגם כאשר חמאס סופג מכות כבדות, הוא יכול לצייר תמונות ניצחון בזכות העובדה שהוא הצליח לירות על ירושלים ותל אביב, וכן בכך שראשיו לא חוסלו. גם בצה"ל מודים שיכולות ההרתעה מהמבצע מוגבלות. בריאיון לכאן 11 אמר ראש אגף המבצעים האלוף אהרון חליוה כי תקופת שקט של חמש שנים תיחשב להצלחה.
"חמש שנים זאת לא הצלחה. אם נתנהל נכון נוכל להגיע ל־15 שנה, כמו בלבנון. הבעיה היא שבשביל זה צריך להתנהל חכם. מה שצה"ל עושה היום בשכונת רימאל היוקרתית בעזה זה בדיוק מה שישראל עשתה ברובע הדאחייה בבירות, רק שבעזה זה הרבה יותר משמעותי כי הבתים הללו שייכים למי שמספקים את החמצן הכלכלי לחמאס. אלא שישראל לא משווקת את זה נכון כלפי העזתים עצמם וכלפי העורף הישראלי. ישראל מספקת מספרים על גבי מספרים והתחושה של כל הנתונים שישראל מוציאה היא של 'אחד מי יודע'. בשביל להותיר חותם כך שגם הציבור בארץ וגם העזתים יבינו את משמעות הפגיעות צריך להסביר על כל בניין מה הייתה הסיבה שהוא הותקף. פעם זה יהיה מיליארדר שמממן את חמאס, פעם בנייני משרדים שלו וכן הלאה. זה לא קורה, וככה אנחנו לא מצליחים ליצור את תודעת הניצחון", אומר פוגל.
חמאס גם בלבנון
לצד המערכה מול עזה, חמאס מבעיר את כל הגזרות העוטפות את ישראל. ברחבי הרשות אנשיו ותומכיו יוצאים בהמוניהם לאירועי הפרות סדר וניסיונות פיגוע, בתוך שטחי ישראל הפוגרומים בערים המעורבות ובכפרים הערביים מתבצעים בתמיכת הדדית הן של הארגון באוכלוסייה הערבית והן של הציבור הערבי בארגון הטרור. הזירה הרביעית שממנה חמאס תוקף את ישראל היא לבנון, באמצעות רקטות שניסה הארגון לירות לעבר יישובי הצפון.
"בשנת 2018 התיישבה בלבנון קבוצת אנשי חמאס בראשו של מוחמד חמדאן, אחיו של הארכי־טרוריסט ונציג חמאס בלבנון אוסאמה חמדאן", מסביר אל"מ במילואים ד"ר משה אלעד, מרצה באקדמית גליל מערבי לנושאי ביטחון לאומי, ולשעבר ראש מנגנון התיאום הביטחוני עם הרש"פ ועם מושל ג'נין ובית לחם. "ב־2018 ניסו לחסל אותו, אם כי עד היום אף אחד לא יודע מי עומד מאחורי הניסיון הזה. הוא בנה תשתית מתחת לרדאר של חיזבאללה, שיש אומרים שזאת הסיבה שניסו לחסל אותו, והוא זה שירה את הרקטות לעבר ישראל".
עד כמה התבססות של חמאס גם בתוך לבנון צריכה להדאיג את ישראל?
"אין ספק שהתשתית הזאת הונחה בלבנון בדיוק בשביל אירועים כאלה, שבשעת הצורך הם יבעירו זירה נוספת בצפון. התקוות שלהם היו שהם יגרמו מספיק כאב ראש לישראל כדי שישראל תפתח במערכה גם מול חיזבאללה ובכך תקל על התקיפות שעובר חמאס בעזה. העניין הוא שחיזבאללה נזהר מאוד שלא ליצור עימות, והאירוע ביום שני הוביל לכך שנסראללה דואג לטפל בחבורה הזאת במטרה לשמור אותם שקטים. כמו שזה נראה, לא עושה רושם שהם יצליחו להתפתח שם משמעותית".
בינתיים הלחץ הבינלאומי על ישראל הולך וגדל. עד כה ארצות הברית עצרה במועצת הביטחון של האו"ם החלטות נגד ישראל שיזמו סין, נורבגיה ותוניסיה, כשבמקביל ביידן דוחה לעת עתה ביקורת מתוך שורות המפלגה הדמוקרטית על תמיכתו בישראל. יחד עם זה הבהיר הנשיא האמריקני לנתניהו שלא יוכל לספק את ההגנה הדיפלומטית עוד זמן רב, כך שהצורך להשיג הישגים משמעותיים או לקנות זמן נוסף הופך לקריטי.
"צריך לומר בכנות שכנראה חמאס לא קיבל מכה קשה כל כך למרות מה שאנחנו שומעים מכל גורם ישראלי מנתניהו ודרומה. אם הפגיעה בחמאס היא אכן כמו שמתארים, אין סיבה שהוא לא יסכים לדרישות של ישראל, שהן פירוז הרצועה, משהו שאיש לא מדבר עליו כיום, והחזרת החיילים והשבויים. בלי זה לא נוכל באמת להגיע לכדי ניצחון. זה גם משהו שצריך להגיד כלפי העולם. צריך להסביר שאם רוצים שלא יהיה סבב נוסף חייבים להגיע לפירוז הרצועה", אומר אלעד.
"בשביל לרשום ניצחון צריך להשלים את היעדים שישראל צריכה להציב לעצמה בראש סדר העדיפויות, וזה פירוז והשבת הבנים. אבל זה לא מספיק, כי יחד עם זה צריך ליצור משוואה חדשה שלפיה לחמאס יש הרבה מה להפסיד אם יחליט לפתוח בסבב חדש, בדיוק כמו בלבנון, ולכן שיקום הרצועה צריך להיות מותנה בשני היעדים. רק ככה נשיג את מה שאנחנו רוצים", אומר פוגל.
לעומתם, כרמי מציב יעדים צנועים יותר. "בשביל לפרז את הרצועה צריך להכניס אליה חיילים, ואת זה אף אחד לא רוצה לעשות. ישראל לא מעוניינת בכיבוש הרצועה, היא לא מעוניינת לנהל את חיי התושבים שם, למצוא מי יחליף את חמאס או כל דבר אחר כזה. בנוסף לכך צריך לזכור שחמאס לעולם לא יוותר על השאיפה שלו לחסל את ישראל. שני הדברים האלה לא יקרו. לכן המטרה המרכזית שלנו, והיא גם הריאלית בעיניי, היא הרחקת הסבב הבא באופן דרמטי. לגרום לחמאס להכניס את המלחמה מול ישראל להקפאה ארוכה ולעבור לדאוג לתושבים שלו בעזה, מה שהוא לא עשה מעולם".
********************
תופת בפתח הבית
הלילה שבין רביעי לחמישי היה לילה לבן לתושבי פתח תקווה, במיוחד לתושבי השכונה שבה אני מתגורר. בשעה אחת וחצי לפנות בוקר החל סבב השיגורים לעבר העיר. במטח הראשון כל הטילים יורטו מעל שמי העיר. לעומת זאת, מטח הרקטות שנורה חצי שעה מאוחר יותר, בשתיים בלילה, היה סיפור אחר לגמרי.
מרגע שנשמע הפיצוץ היה ברור לכל תושבי הבניינים הסמוכים שלא מדובר ביירוט נוסף. עוצמת הפיצוץ הייתה אדירה. הבניינים החלו לרעוד. לא מדובר בניסוח ציורי אלא בתיאור מדויק של רגעי הנפילה, אירוע שפתח תקווה לא ידעה מאז מלחמת המפרץ הראשונה.
במעט מאוד בניינים בשכונה ישנם ממ"דים, ברובם גם המקלטים אינם ערוכים ומיועדים לשימוש כמרחבים מוגנים בשעת מתקפת טילים. כך מצאנו את עצמנו מתכנסים בחדר המדרגות, מחכים לקולות היירוט, ובמקום זה מרגישים את הבניין רועד. עשר דקות מאוחר יותר התברר לנו שהרקטה נפלה 150 מטרים מאיתנו. במונחים של רקטות מדובר בטעות סטטיסטית. באותה מידה הרקטה יכולה הייתה ליפול בבניין שבו אני גר.
מחלון הבית נראה בבירור עמוד עשן שחור כהה מיתמר ממקום הפגיעה. סירנות של כוחות ביטחון, מד"א ולוחמי אש שהגיעו בהמוניהם לאזור. התושבים החלו לצאת לכיוון הבתים הפגועים כשהאש דולקת במקום.
הרקטה עצמה נפלה בין שלושה בניינים וגרמה לנזק עצום. לא פחות מתשעה בניינים נפגעו מהנפילה, באחד מהם אחד הקירות קרס חלקית. 75 דירות נפגעו, עשר מתוכן הפכו ללא ראויות למגורים. חמישה בני אדם נפצעו קל מהנפילה. תריסי החלונות בכל הבניינים שבקרבת הנפילה ניזוקו. חלקם נמסו לחלוטין. רסיסי רקטה חוררו מדחסים של מזגנים. הקירות החיצוניים של הבניינים עלו בלהבות. סימני החריכה ניכרים בהם גם שבוע אחר כך.
12 שעות לאחר הפגיעה עשן עדיין יצא מהעצים בכניסה לבניינים, וזה למרות שהאש דלקה רק כ־20 דקות. ריח השריפה נשאר גם שעות ארוכות אחר כך. הבור שנוצר מהרקטה גודר, בלי אפשרות להתקרב לשם. "המקום מסוכן" אמרו השוטרים למי שניסה להתקרב. כלי הרכב שהיו בחניות נהרסו. חלקם, אלה שהיו קרובים יותר לנפילה, איבדו כל צורה.
במהלך הלילה תושבי הבניינים שפונו לא הבינו את גודל הנזק. רק למחרת, כשחזרו למקום, הם ראו את היקף הנזק ופרצו בבכי. הם הבינו שאיבדו את ביתם וייקח עוד זמן רב עד שיוכלו לחזור אליו.
למרות הנזק העצום מדובר בנס בלתי נתפס. בגלל שאלו מבנים ישנים שבהם אין ממ"דים וכל הדיירים התכנסו בחדר המדרגות, פגיעה ישירה בבניין הייתה מובילה להרוגים רבים. זה לא הנס היחיד שהתרחש באותם רגעים. ליד מקום הנפילה נמצאים בלוני הגז של הבניין. רסיסים מהרקטה עפו לכל עבר. עד לרגע זה אפשר לראות בבניינים הסמוכים חריצים בקירות. ולמרות הכול, אף רסיס לא פגע בבלוני הגז. אומנם הלהבות שנוצרו בעקבות הנפילה התקרבו לכיוונם, אך לוחמי האש הצליחו להשתלט עליהן מספיק מהר לפני שהבלונים נפגעו. לו הבלונים היו נפגעים, היינו מדברים כעת על אסון בסדר גודל בלתי נתפס.