הלב שלי סוער, הלב שלי עולה על גדותיו כבר כמה ימים רצופים. לאו דווקא בגלל הקסאמים או הממד שאנו נאלצים לישון בו.

ולאו דווקא בגלל הבנות הקטנות שלי שאני נאלצת לתווך להם מציאות בלתי הגיונית ששוב אין בית ספר ושוב סוג של סגר. גם לא בגלל הקושי והאכזבה הגדולה של הבנים שלי שלא זכו לעשות לימוד שבועות כמו שצריך בישיבה שלהם. הוא עולה על גדותיו רק בגלל סיבה אחת. רק בגלל המחשבה שאולי אנו עלולים להגיע כאן להפסקת אש והדבר הכל כך יקר לא יקרה.

השבת הבנים הביתה. את זה אני לא יכולה להכיל. אין בתוכי את היכולת להכיל חוסר הגיון כזה.

למה אנחנו פה משהו יודע? מה גרם לנו בתוך הלחימה לעזוב הכל, את המורכבות הפרטית, את ההתמודדות עם הפחד, עם החרדות, עם ממדים ואזעקות ולבוא לכאן. מה? דבר אחד וקריאה אחת מאוד פשוטה ובהירה.

אין מציאות של סיום מבצע שומרי החומות בלי שהלב שנמצא בתוך החומות חוזר לפעום וזה הלב של כולנו כעם אחד בלב אחד. הבנים הביתה.

כבר שנים שאני שומעת שיש שתי אופציות להשבת הבנים - או עסקה שבה משוחררים הרבה מחבלים או מבצע צבאי. עזבו את דעתי האישית כרגע, בואו נתבונן על המציאות. מבצע צבאי יש. אז בואו רק נדאג שהוא מנותב אל היעד הנכון.

שואלים אותי האם אני רוצה להמשיך את הלחימה. ברור שלא, מי רוצה דבר כזה. אבל אם כבר יש לחימה צריכה להיות לזה מטרה. ושקט זה לא מטרה. שקט זה תוצאה של מהלך עמוק שמתחיל בהשבת הלב למקומו. הדר גולדין ואורון שאול שני חללי צה"ל ושני האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א-סאייד. הם צריכים לשוב הביתה.

אתמול בבוקר חזר השקט לדרום. הציפורים חזרו לצייץ והשמים התכולים היו ריקים ממטחים ויירוטים, למה? כי מדינת ישראל העבירה לחמ"ס מיכליות דלק. מה שנקרא תמיכה הומניטרית.

מכירים את המילה הזו? זו המילה שאנו זועקים כבר כמה שנים. מילה שמתייחסת לשני הצדדים במערכה הזו. מילה שאומרת שגם לנו יש צרכים הומניטריים. השבת הבנים זה צורך שלנו.

ומה קרה שסיימנו לפרוק את הדלק? שסיימנו לספק בתוך לחימה צורך הומניטארי.

מטחים לכל רחבי הארץ.

תגידו זה הגיוני? אנחנו נותנים ונותנים ונותנים בתוך לחימה. ומה אנחנו מקבלים? טילים, הרוגים, השבתה של מדינה שלמה.

אני כולי בוערת.

מסתכלת על שמות של משפחות שמעכשיו החיים שלהם ממש משתנים כי נפער בהם חלל לנצח. שמות של משפחות שאיבדו את יקיריהם.

על רשימה של פצועים שמהיום כנראה החיים יראו אצלם אחרת.

על ילדים ומשפחות שהחרדה מכרסמת בהם כל חלקה טובה.

ואני בוערת.

לא יכול להיות שכל זה לשווא , לא יכול להיות.

אז עכשיו עושים שינוי.

עכשיו זה נעצר ומתהפך. אנחנו לא נותנים יותר דבר עד שמקבלים חזרה את הלב שלנו.

את הערך שלנו הערבות ההדדית. הערך שלא משאירים חיילים מאחור , הערך שכל ישראל ערבין זה בזה.

אנחנו עם אחד ולב אחד.

עזה מפורקת הפצצנו שם חזק מאוד ועם כל העוצמה שלנו עדין עשינו זאת בהכי עדינות שיכולנו למה? כי אנחנו צבא מוסרי.

אבל, וכאן זה אבל ענק.

אי אפשר להמשיך להיות מוסרי אם אנחנו לא דבקים בערכים שלנו.

אתם יודעים אומרים שאפשר ללמוד מדיבורים של ילדים.

לפני שנתיים שהקטנה שלי הייתה בת שש היה אחד מאותם סבבים של מטחים על תושבי הדרום. שוב נכנסנו לממד , שוב הופסקו הלימודים בבית הספר ומערכת החוגים שבתה. ואז הכריזו על הפסקת אש ואני קיפלתי את המיטה בממ"ד. והקטנה שלי אומרת לי " אמא לא, אל תקפלי צריך עכשיו להשאר כאן" אז בעדינות הסברתי לה " לא מתוקה הכריזו על הפסקת אש" והיא הביטה בי בעיניים הגדולות שלה ואמרה לי " לא אמא, אם אנחנו אמרנו שיש הפסקת אש אז עכשיו הם יירו עלינו עוד טילים בואי מהר לממ"ד, אחרי הטילים האלה אולי תיהיה הפסקת אש כי הם מחליטים". מילים של ילדה בת שש.

תקראו לזה חוכמת חיים, תקראו לזה מציאות , היא צדקה.

והיום אנו משנים את המשוואה.

אנחנו מחליטים.

אנחנו קובעים.

אנחנו אלה שמסתובבים כאן עם ראש מורם וגאים בערכים שאנו מייצגים ובאחריות שלנו לכל אזרח במדינה הזו.

אני פונה אלייך אדוני ראש הממשלה.

אני קוראת לך כתושבת העוטף. אני קוראת לך כאזרחית מדינת ישראל. אני קוראת לך כמשהיא ששרתה למען העם ומוכנה להמשיך לשרת. כמשהיא שנתנה את היקר לה ביותר לארץ הזו ואוהבת אותה ומאמינה בה מאוד.

יש לך הזדמנות לתקן. לתקן עוול של שבע שנים.

אל תפספס את זה. זה אפשרי ונדרש לעשות את זה עכשיו.

אל תחתום על שום מסמך להפסקת אש שלא מתקיים בו השבת הבנים תחילה.

זה הבסיס הערכי הלאומי שלנו. זה הלב שלנו זה היחד שלנו.

רק כשעמוד השידרה שלנו יעמוד זקוף נוכל באמת להתחיל לנהל את המערכה הזו.

מי שמתעסק עם הבנים של העם הזה חייב לדעת שיש לו הרבה אבל הרבה מה להפסיד.

צריך להחזיר את החוסן לעם. את האמון בשילטון את האמון בערכים שהם המאחד הגדול שלנו.

אנחנו אלה שקובעים מה היעדים. אנחנו אלה שנקבע מה אנחנו רוצים לקבל.

והתמורה ברורה והיא מתחילה בהשבת הבנים.

אין מציאות של סיום מבצע שומרי החומות בלי שהלב שנמצא בתוך החומות חוזר לפעום וזה הלב של כולנו כעם אחד בלב אחד.

הסכם הפסקת אש רק עם השבת הבנים.