עוד לינץ', עוד שריפה, עוד פיגוע דקירה, עוד דממה. רשמית אנו אומרים על ההרתעה ת.נ.צ.ב.ה.
מגן הדוד עודנו מגן עלינו אך מי מגן עליו? מי נלחם שאת חרב השהיד הוא לא יטעם? לאחר אלפי שנים בגלות זכינו לשוב אל ארצנו, אל ציון אך לא עם חופשי בארצנו אנו. לא, עוד לא.
מוקפים באויבים מבחוץ ונאלצים יום, יום להילחם עם האויב מבפנים האויב מבית, איפה היא אותה היונה עם העלה של זית? לאן הגענו? לאן התדרדרנו? העם היהודי לא יכול לזעוק "שמע ישראל" בהר הבית. מה כבר ביקשנו? לקרוא את תורתנו בארצנו של אלפי שנים פיללנו? סרטונים כה אלימים שנראים כאילו נלקחו מגרמניה הנאצית של שנות ה-30.
דם יהודי אט אט נהפך הפקר ומי כבר יגיע ויחליט שעכשיו זה ייגמר? כמה עוד נשאר אדישים לטרור האלים? מה עוד צריך לקרות שללא פחד את חרבנו בכדי להגן נרים.
ממשלת ישראל יהודה פונה אליכם אל תיתנו למאורעות תרפ״ט לקרות שוב, אל תניחו לדם אחינו להישפך, אל תתנו יד לטרור, אל תתנו לאם את בנה הטהור לקבור.
תאמרו לי, בשביל זה הלכו כצאן לטבח 6 מיליון מבני עמנו? בשביל זה נבלו עשרות אלפים מחיילנו? וכי על מה נתנצל עוד ובמה חטאנו? כי מדינה יהודית סוף כל סוף יש לעמנו?
עם חזק הוא עמנו, אריה שואג על פסגת ציון, לא חושש מדרך ארוכה כי עם הנצח אנחנו שקם חזק, ואיתן לאחר כל נפילה.
"לא בזכות הכוח אלא בכוח הזכות", "לא משנאת האויב אלא מאהבת המולדת", זוהי משנתנו.
מולדת זו היא תכלית חיינו. לא נוריד ראשנו אל מול האויב, נניף את דגלנו בגאון אל מול כל מבקש רעה שמתקרב. כי זה הוא ביתנו, מולדתנו, הבית של אבות אבותינו.
לכאן פיללנו אלפי שנים וכאן לנצח נצחים את תפארת ישראל נמשיך להקים.
לא שרדנו את הגטאות ובתי האסורים בכדי לחיות בפחד כאחרון העבדים. שרדנו בכדי לשוב אל ארצנו ולהקים בית בטוח לנו, לבנינו ולבני בנינו לעולמי עולמים.
עם ישראל אנחנו, עם אחד, דם אחד, לב אחד. אז בואו ונשים את כל חילוקי הדעות בצד ונתאחד כעם אחד בכדי שלא יגיע היום שבו נבכה שבעבר הייתה לנו מדינה אחת
טל חדד, רכז אם תרצו במכללה האקדמית צפת