1. צמד המלים "כן, לשבור!" שיצא מעטו של המנהיג הציוני הנערץ זאב ז'בוטינסקי לפני כמעט 90 שנה, עורר בזמנו התרגשות ותסיסה בלתי רגילים בישוב העברי. מדובר במאמר שפירסם ז'בוטינסקי בעיתון האידי 'היינט', שהיה אז הנפוץ והמשפיע בקהילת יהודי פולין, תחת הכותרת המתריסה הזו, ובו התריע כנגד העוצמה האדירה שצברה ההסתדרות הסוציאליסטית בארץ ישראל, אשר ניצלה את כוחה למניעת תעסוקה ופרנסה מיהודים שאינם בעלי פנקס אדום, וחתרה להריסת עסקים פרטיים שהתחרו בעסקיה הכושלים. כן, אמר ז'בוטינסקי, לשבור את עריצותה של ההסתדרות, המנצלת לרעה את כוחה.
כיום, 89 שנה אחרי הופעת המאמר ב-4 בנובמבר 1932, הפך המאמר של ז'בוטינסקי לאקטואלי יותר מאי פעם, אבל הפעם יש להפנות את הקריאה, לעבר ערביי ישראל ששבתו מעבודתם השבוע – בעיצומה של מלחמה! – שנתפסה כהבעת הזדהות עם תוקפנותו הרצחנית של החמאס, ועם הסיפור השקרי שערביי ישראל ברוב טיפשותם (סליחה על הביטוי, אבל זה המצב האובייקטיבי) מספרים לעצמם, ש'אל אקצה בסכנה'. השביתה השבוע ביטאה גם הזדהות עם הרוצחים שפתחו באש חיה בערים המעורבות לעבר יהודים (ורק בנס לא גרמה לנפגעים רבים יותר), ועם תוקפי יהודים שהתהלכו בחוצות רק בשל יהדותם, ועם מבעירי הדירות וכלי הרכב בערים המעורבות, ועם מציתי בתי הכנסת, ובקצרה – עם קריאת החמאס לחולל כאוס במדינה שבה יש להם זכויות אזרח ורווחה שאין כמותן באף אחת ממדינות ערב.
כך הופכים עצמם ערביי ישראל למשת"פים של החמאס, לקריאתו להשמיד את ישראל ולהשליך את כל היהודים לים. נורא ואיום.
2. השביתה של ערביי ישראל השבוע, לא היתה לטובת שום דבר חיובי. היתה זו שביתה נפשעת שחשפה את הזדהותם העמוקה עם אוייבי ישראל הרוצים בהשמדתה ועם הירי לעבר אזרחים, מעשה המוגדר פשע נגד האנושות. השביתה הציבה את ערביי ישראל לצד הפורעים שתקפו והיכו יהודים, פצעו ורצחו, ושרפו רכושם, והטילו מצור על יישובים יהודיים בצפון ובדרום, ממש כמו בתש"ח.
אבל השבח לא-ל שאיננו בתש"ח. היישוב היהודי מסוגל להוקיע ולהחרים כל ערבי ישראלי שהצטרף לשביתה, והפך עצמו למשת"פ של החמאס. שום מלים יפות לא יְיַפּוּ עובדה זו. עם מה בעצם הזדהה השובת הערבי? עם ירי הרקטות הרצחני מעזה? עם הצתת מאות רכבים ועשרות דירות? עם חילול עשרות בתי כנסת? עם הכאת יהודים עוברי אורח? עם ביזת חנויות של יהודים? עם הכנת והסתרת בקבוקי תבערה במסגדים? עם הדרישה להשמדת ישראל? מה בדיוק לגיטימי בכל המרי אזרחי הזה של ערביי ישראל?
3. המענה לכל התופעות הנפשעות הללו, כפויות הטובה להחריד, ניתן כבר לפני 89 שנה באמירתו האלמותית של ז'בוטינסקי: 'כן, לשבור!'. אלא שמאז זרמו הרבה מים בירדן. אז, בהתקוממויות האלימות בימי המנדט, הם עשו זאת כשחשו ש'דאולה מענה' (ממשלת המנדט איתנו). והפעם? הפעם הם הריחו שהמשילות פשטה רגל, והמשטרה מורעבת ומיובשת וחסרת אמצעים, ושמערכת המשפט הכושלת תגן עליהם בטענות מצחיקות.
כן לשבור את היד הקמה עלינו בארצנו ומבקשת לכלותנו מעל פני האדמה. כן לשבור את האנטישמיות הנאצית החייתית שמסתתרת פעמים רבות מתחת לחזות התמימה שמפגינים ערביי ישראל ביום-יום, אבל צורחים בעת התלהמות: 'ברוח ובדם נפדיךּ יא פלשתין'.
4. זכות השביתה היא אחת מזכויות היסוד. אבל השביתה השבוע לא נועדה לשפר תנאי תעסוקה, שכר ורווחה, אלא לבטא התנערות, אינתיפאדה, של ערביי ישראל ממדינתם. ועדת המעקב אמנם קישטה את השביתה בנימוק שקרי: "השביתה נועדה לבטא הזדהות של ערביי ישראל עם מסגד אל אקצא ותושבי שייח' ג'ראח", אבל לא צריך להיות ערבי ישראלי כדי להבין שזהו עוד בלוף מתעשיית הכזבים והפנטזיות.
מה קרה באחרונה באל אקצא שמחייב השתוללות, פוגרומים ושביתה? נהפוך הוא: ישראל הפקירה את הר הבית ואיפשרה למוסלמים בקדנציה של נתניהו, בניית עוד 3-4 מסגדים על ההר. ובשייח' ג'ראח בכלל מדובר בסכסוך נדל"ני, שנועד להיפתר בין כתלי ביהמ"ש.
5. היו בישראל יהודים שהתפתו להאמין, שהפוגרומים האלימים הינם מעשי ידיו של קומץ עבריינים סהרוריים. באה השביתה השבוע והוכיחה שמדובר בהתנערות רבים בחברה הערבית מן המדינה המעניקה להם שפע של זכויות שאין לאחיהם שמעבר לגבולות, ובהזדהות מחפירה עם החמאס שזורע הרג והרס ברחובותינו.
כך שאין כל ספק בזכותם וחובתם של המעסיקים הישראליים, ברמה המוסרית וגם החוקית (החוק אוסר שביתה על רקע פוליטי), לשלח הביתה מי שהכריז על עצמו גייס חמישי בזמן מלחמה. אשריכם המעסיקים שנהגתם כראוי במימוש העקרון: הקם להורגך, השכם לפטרו. אלמנטרי, ווטסון.
6. אילו חיינו במדינה מתוקנת, היה זה אך טבעי, מתבקש מאליו, שאזרח המזדהה עם האוייב המר, ייענש בשלילת אזרחותו: לא זכות ההצבעה לכנסת, לא הטבות של ביטוח לאומי, ביטוח רפואי, דמי אבטלה ועוד. בוגדנות בשעת מלחמה פירושה הוצאתְ עצמך מן הכלל ואי היותך חלק מן הכלל.
ישנה גם ענישה יותר דראסטית, בדמות גירוש היסודות החתרניים בקרב ערבי ישראל למדינת חמסטאן עזה. מי שרע לו כאן, שיילך לעזה. נכון שמהלך שכזה עשוי להיות מסוכל בידי מערכת המשפט, וכבר היו דברים מעולם, אבל זה צריך להיות היעד לעתיד לבוא\ כשתכהן בישראל ממשלה מתוקנת, שראשה אינו הופך עצמו לשטיח לרגלי הבג"ץ ומאפשר לו זה שנים לנהל מדיניות משפטית הזויה, מנותקת, מתנשאת, אנטי ציונית ואנטי יהודית (ואת זאת לא נשכח ולא נסלח למי שעשה הכל, אבל ממש הכל, למניעת כל רפורמה ציונית בבג"ץ).
7. בקיצור, "כן, לשבור!"
(באדיבות שבועון 'מצב הרוח')