הרב ד"ר חיים שיין
הרב ד"ר חיים שייןצילום: עופר עמרם

ההיסטוריה היהודית היא מרוץ לפידים ארוך ומתמשך. בכל דור ודור ישנה קבוצה נבחרת שמניפה את הלפיד ומאירה את סביבתה באור. שלשום פגשתי ברמת אשכול בלוד אימהות צעירות, אמיצות להפליא, שמתמודדות עם מציאות קשה בלב ישראל.

הן, יחד עם משפחותיהן, מצטרפות לתושבי עוטף עזה ומבטאות את אחיזתנו במולדת ההיסטורית. אזרחים חדורי נחישות שמבהירים לעולם כולו "אנחנו כאן", ושום טרוריסט, טיל או פגז לא יזיז אותנו. המאבק בן 120 השנים למימוש שיבת ציון טרם הסתיים, ועוצמת צה"ל היא כעוצמת האזרחים העומדים בקו האש, ועוז רוחם חזק מהממ"ד שאליו הם נחפזים מפעם לפעם.

בית הכנסת דוסא חולל ונשרף. חיש מהר הגיעו מתיישבים מיהודה ושומרון וסייעו בשיפוץ בית הכנסת. רק מגן דוד מושחר בשער בית הכנסת, ועץ דקל שרוף בחצר, מעידים על הבעירה מלפני כמה ימים. ערבים ששורפים בתי כנסת מגלים בשער בת רבים שאין להם אלוהים, או שאלוהים שלהם אמון על הסיף ולא על הרחמים.

בסמוך לבית הכנסת מצויה דירה של יהודים בבניין שרוב דייריו ערבים. אנשי זדון שברו פתח בקיר הבית, נכנסו לתוכו ושרפו את כל תכולתו. כלי נגינה שהיה למאכולת אש וצעצועים חרוכים, נותרו לפליטה. דפים מתוך ספרי קודש קרועים ואותיות פורחות באוויר מלמדים שיש פראי אדם, שבמהותם הם פראים והיותם בני אדם הוא תואר ריק מתוכן ממשי. במכינה הקדם־צבאית פגשנו צעירים שמפעילים חמ"ל אזרחי, לקח חיוני מאוזלת היד שגילתה המשטרה בימים הראשונים של ההתפרעות האלימה. תלונות קשות שמעתי על תפקוד המשטרה, ובעיקר על ה"סימטריה" שמצא המפכ"ל בין טרוריסטים יהודים לערבים. סימטריה קשה שהזכירה לי את תסמונת רוני אלשיך. תסמונת מתסכלת שבה התקשורת פוגעת בכל עובד ציבור בכיר שנחשד בימניות, ורק במעבר שלו שמאלה הוא זוכה לליטופי מחמד בערוצי הדיכאון והמלנכוליה.

קהילה ברעננה אספה אלפי שקלים בתוך דקות ספורות על מנת לסייע בשיקום בית הכנסת, נציג הקהילה התורמת ביקש ממני להתלוות אליו בנסיעה ללוד לחיזוק תמיכת רעננה בצעירי לוד. רבנים ואישי ציבור הגיעו לעודד את המשפחות הצעירות המופלאות. התרשמתי מכוחות מג"ב רבים שנמצאים בשכונה כדי להגן על התושבים החוששים. חשוב להזכיר למתיישבי תל אביב, שתושבי לוד היהודים אינם מתנחלים או חיילים בהיאחזות נח"ל - מדובר באזרחים טובים שמבקשים לממש את ריבונות המדינה בשטחה. יידעו כולם כי אם לא ניתן יהיה להתגורר בביטחון מוחלט בלוד, גם ברמת אביב (שייח' מוניס) וברמת השרון (אבו כישכ) לא יהיה רגוע. אם משפחות יהודיות ייאלצו לעזוב את לוד מחשש לחייהן, המשך הפינוי יהיה ברמלה, יפו, חיפה ועוד.

מאז מלחמת ששת הימים, אנשי השמאל ניסו לשכנע שהמאבק הוא על קווי 67'. השבועות האחרונים לימדו אותנו שהמאבק הוא על קווי 48', כלומר על עצם קיום המדינה היהודית. מאבק שכל אזרחי המדינה אמורים להיות שותפים לו. חובה על כולנו לחזק את תושבי עוטף עזה כמו את תושבי לוד, את תושבי אשקלון כמו את תושבי תל אביב. רק עוצמה מתוך אחדות תבהיר לשכנינו הקרובים והרחוקים שאנחנו כאן לנצח נצחים, ועדיף להם לחיות איתנו בשלום מאשר לספוג את נחת זרוע כוחות הביטחון.

באדיבות ישראל היום