זה סיפור על ערבות הדדית ומיזם גיוס המונים שנועד לעטוף מקרוב משפחות מיישובי עוטף עזה שהתמודדו במשך 11 ימים עם מצב חירום ביטחוני.
הכל החל בשיחה של נשות היישוב סנסנה בהר חברון עם רכזות הקהילה של כרם שלום, קיבוץ קטן על גבול מצרים ועזה שמאוים מירי פצמ"רים.
בשיחה איתן עלה כי המוצר הנצרך ביותר בימי לחימה, בעיקר כשהאזעקה תופסת את התושבים באמצע מקלחת ויש כ-7 שניות לכניסה לממ"ד, הוא לא תבשיל חם או פינוק לילדים, שמהם יש בשפע, אלא דווקא חלוק מגבת.
הצורך הזה הגיע לאחת מתושבות סנסנה, ששיתפה חברה ועוד חברה ובין רגע הוחלט לסייע לקיבוץ בגיוס סכום היעד שיספיק לרכישת חלוקים לכל המשפחות בקיבוץ.
תוך דקות נפתחה בסנסנה קבוצה לגיוס המונים בפייבוקס בנוסף לקבוצה שאנשי כרם שלום פתחו. המגבית של סנסנה פרצה מהר מאוד את גבולות הישוב והזמנות להצטרפות נשלחו בתפוצה רחבה ליישובי הסביבה ולכל רחבי הארץ על-ידי תושבות סנסנה שהתגייסו למבצע.
ב- 48 שעות נאספו כ-60,000 ₪ והוזמנו 1200 חלוקי רחצה לבנים ויפים מדוקטור מגבות - משה לוי ומנעמי - מגבות ערד חנות האאוטלט, שמכרו אותן במחירי עלות.
בהתייעצות עם מועצות אשכול ושער הנגב, הוחלט לתת את החלוקים לתושבי שישה ישובים צמודי גדר, שלושה יישובים בכל מועצה. בנוסף הגיעו פניות דרך עו"סיות לחלק גם לאימהות של ילדי גן הילדים בשדרות שם למד עידו אביגל ז"ל, בן ה-5 שנפגע מרסיס ונהרג, ולמשפחות מאשקלון שביתן נפגע מירי הטילים.
בית האריזה החקלאי של עוז ואסנת לברן מסנסנה סייע באריזת חלוקי המגבת ובהובלתם לעוטף עזה במשאית במקום שיירת ארוכה של רכבים פרטיים.
נהג המשאית, איוון, מחברת השליחויות צ'יטה, שהגיע עם מחצית מהסחורה לסנסנה, הסכים לפרוק במשק של לברן במקום בסנסנה, ואף סייע להעמיס על המשאית את שאר החלוקים שהגיעו יום קודם.
בסיוע תושבות סנסנה, כל החלוקים נארזו בליווי ברכה וציור מילדי הישוב, והם יצאו עם המשאית לחלוקה ביישובי העוטף.
